רווחיות רשתות המזון בישראל גבוהה מאשר בארה"ב בשל הריכוזיות

מאת יורם גביזון
רשתות שיווק המזון מרכזות תשומת לב רבה באחרונה מצידו של דרור שטרום הממונה על ההגבלים העסקיים. שטרום מתנגד להסכם בין החברות השותפות בתווי הקנייה המשולבים, בשל החשד שהחברות בהסדר אינן מכבדות תווי קנייה אחרים. שטרום גם סיכל מיזוגים בין רשת קמעונות גדולה דוגמת רבוע כחול לבין מרכולים עצמאיים כמו חביב, וקבע כי הרשתות הגדולות מפעילות שיטות עבודה שפוגעות לכאורה בתחרות ביחסיהן עם הספקים.



יובל זילברשטיין, סמנכ"ל חברת גיזה לייעוץ כלכלי, ויניב אבן צור, אנליסט בגיזה, מספקים זווית ראייה נוספת לטענות על הריכוזיות של שוק המזון המאורגן בישראל. זילברשטיין ואבן צור מנתחים את המגמות בשוק קמעונות המזון בישראל בהשוואה לארה"ב, ומנסים להסביר את הרווחיות התפעולית הגבוהה של שתי הרשתות הגדולות בישראל.



מניתוח המגמות בעשרים השנה האחרונות עולה כי תחום הסופרמרקטים אופיין בשינויים דרמטיים בעשרים השנה האחרונות בארה"ב. אחד הביטויים לכך הוא העובדה שמבין 10 החברות המובילות בארה"ב ב-80' נשארו רק 4 חברות, וחברות חדשות נכנסו לעשירייה, כשהבולטת בהן היא וול מארט. מגמות אחרות בקמעונות המזון האמריקאית היו מעבר לפורמט של חנויות גדולות יותר, מיקום החנויות מחוץ לערים ויעילות תפעולית גבוהה יותר ברשתות אמריקאיות.



זילברשטיין ואבן צור בחנו את היעילות של 12 הרשתות האמריקאיות המובילות, ומצאו כי הן יעילות יותר מבחינת ניהול המלאי והרכש. ימי המלאי הממוצעים בארה"ב נעים סביב 24, בהשוואה ל-35 ימים בשופרסל ו-40 יום ברבוע כחול.



הרשתות הישראליות נותנות אשראי גבוה יותר ללקוחות. שופרסל נתנה ב-2000 ללקוחותיה 35 ימי אשראי ורבוע כחול 44 ימי אשראי, לעומת ממוצע של 24 ימי אשראי ברשתות המזון בארה"ב.



משקל המוצרים שאינם מזון (non food), המתאפיינים בשיעור רווחיות גולמית גבוה יותר ברשתות המזון האמריקאיות, גבוה משמעותית ממשקלן ברשתות הישראליות. גם משקל המותגים הפרטיים שרווחיותם הגולמית גבוהה יותר גדול יותר ברשתות האמריקאיות - 20% בהשוואה ל-8%-5%.



רשתות כמו וול מארט וקרוגר נהנות מיתרון לגודל ברמת המכירות למטר ומבחינת מספר הסניפים. בנוסף, ניהול הקטגוריות באמצעות מערכות טכנולוגיות מתקדמות המסייעות למיצוב החנות והמדפים בצורה שתגדיל את הנוחות של הקונים והלקוחות - הרבה יותר מפותח. דבר זה משפר את תמהיל המכירות והרווח הגולמי.



זילברשטיין ואבן צור מצאו שהרווחיות התפעולית של שופרסל (4.7% ב-2000) ורבוע כחול נכסים והשקעות (5.5%) גבוהה מזו של הממוצע הענפי ברשתות המזון האמריקאיות (2.9%), למרות ניהול יעיל יותר ויתרונות מובהקים לגודל.



גיזה מציינת שהרווחיות התפעולית הגבוהה של הרשתות הישראליות נובעת מהעובדה ש-3 הרשתות העיקריות בישראל - שופרסל, רבוע כחול וקלאב מרקט - מרכזות בין 80% ל-90% מהפעילות בענף רשתות המזון, לעומת הריכוזיות המקובלת בעולם - 50% לכל היותר. הם מדגישים שאין לבלבל זאת בנתון אחר המתייחס לשיעור של רשתות המזון מכלל מכירת המזון באותה מדינה. השוואה כזאת מראה כי בישראל השיעור נמוך מהמקובל בארה"ב: כ-45% בישראל לעומת כ-75% בארה"ב.



80% מהעובדים ברשתות מקבלים שכר מינימום
כתוצאה מהריכוזיות הענפית הגבוהה מאוד בישראל (מעט רשתות מהוות את כמעט כל השוק), יכולת המיקוח של רשתות השיווק מול הספקים גבוהה יותר באופן ניכר ותנאי הסחר שאותן משיגות הרשתות בישראל טובים יותר. תנאי הסחר הטובים באים לידי ביטוי כפול בתנאי רכש משופרים בצורה של הנחות, התורמים חיובית לרווח הגולמי, וכן בהעברת האחריות למטלות הלוגיסטיות של סידור הסחורה במדפים על הספקים, דבר החוסך עלויות רבות לרשתות המזון בישראל.



הגורם השני לרווחיות התפעולית הגבוהה בישראל הן הוצאות השכר המהוות כ-50% מהוצאות התקורה של רשתות המזון. על פי הערכות, בישראל כ-80% מהעובדים וכ-60% מהוצאות השכר הן בשכר מינימום. מאחר ששכר המינימום והשכר בכלל נמוך יותר בישראל בהשוואה לארה"ב, תורם הדבר לשיפור הרווחיות של רשתות המזון הישראליות בהשוואה לרשתות בארה"ב.