בימים האחרונים שב לשיח הציבורי נושא ה"דיור בר השגה". ישנן מספר דרכים ליצירת דיור בר השגה כגון, החלטה על שינוי יעוד קרקע למגורים, פינוי בינוי, הוספת זכויות בנייה, ניוד זכויות ועוד.
אחת מהדרכים היעילות ליצירת דיור בר השגה הינה הפיכת מבנים מסחריים ותעשייתיים למבני מגורים. דוגמא חיה לכך הינה מבנה מסחרי בראשון לציון שנרכש לאחרונה על ידי היזמים פליקס והבה ואריה אלמוזלינו, אשר בימים אלו מוכרים עשרות דירות במבנה לאחר שייעודו שונה ממסחר למגורים.
המבנה מורכב משתי קומות מרתף המיועד לחניות, קומת מסחר פעילה ומעליה שש קומות שעמדו שוממות שנים רבות. בניגוד לדעה הרווחת ולהתייחסות מצד רשויות מקומיות ברחבי הארץ, לפיה ישנו חשש מ"איכות" כוח האדם הרוכש את הדיור המוזל, בראשון לציון, כאמור, החלה התפכחות והבנה בדבר הפוטנציאל הגלום בדיור זה.
דיור בר השגה כרוך מעצם טיבו בהגירה חיובית של אנשים וזוגות צעירים, אשר בהמשך מתפתחים והופכים לאבן שואבת עבור העיר. זאת בניגוד לדירות יוקרה, אשר מדירות צעירים מהאיזור, ומביאות אמנם תחילה אנשים אמידים יותר (וככלל מבוגרים יותר), אולם בחלוף השנים הם הופכים לעיקר האוכלוסייה בעיר ותורמים פחות להתפתחותה - מבלים פחות, קונים פחות, ובהמשך הופכים לתושבים ותיקים (פנסיונרים) אשר בשלב זה בעיקר מקבלים מן העירייה, ופחות מקדמים אותה.
דוגמא נוספת הינה האישור שנתנה עיריית ראשון לציון לבעל הקרקע להכפיל את כמות יחידות הדיור המאושרות, זאת בתנאי שיוקמו דירות קטנות למטרת שכירות למשך 25 שנה. בשוק ישנו מחסור בדירות בנות שתייםשלוש חדרים, ופרויקט זה מהווה דוגמא ליצירת פתרון אשר הינו בבחינת "win-win situation". העירייה משדרגת חלקים מוזנחים בעיר ללא עול כלכלי, היזם קוטף פירותיו במכירת הדירות לאחר שינוי הייעוד, והדיירים רוכשים דירה אשר תואמת את צורכיהם במחיר סביר.
במרכזי הערים פזורים בניינים מסחריים ותעשייתיים רבים אשר נזנחו במהלך השנים, עקב מעבר אל מחוץ לעיר, שם המחירים נמוכים יותר. "פילים לבנים" אלו יכולים להפוך לבנייני מגורים אשר יספקו דירות במחיר סביר לתושבים. ייתכן כי נכון יהיה אם חברות עירוניות ירימו את הכפפה, והן יהיו אלה שיפעלו להסבתם של מבנים שכאלה למגורים.
לשינוי ייעוד מבנים תעשייתיים ומסחריים למבני מגורים יתרונות ברורים. ראשית, מעמד הביניים חיוני להתפתחות העיר, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תרבותית, ויצירת יחידות דיור בבניינים שכאלה, אשר יאופיינו במחירים נמוכים יותר, יגרמו למעמד זה לא לנטוש את העיר. בנוסף, מבנים ישנים ישודרגו וישפרו את חזות פני העיר ואת חלקיה המוזנחים, וכך ישאבו לתוכה אוכלוסיה מגוונת. יתר על כן, בניית הדירות נעשית במימון פרטי והעיריות אינן צריכות להשקיע משאבים כלכליים, ולבסוף - התכנון יביא ליצירת אלפי יחידות דיור שיקלו על המצוקה במהירות מרבית.
לאור כל האמור לעיל, נראה כי על הרשויות המקומיות לפעול לשינוי ייעוד של מבנים מסחריים ותעשייתיים באזורים הולמים, תוך קביעת קריטריונים עבור הפיכת הנכס למגורים, ויתכן כי אף ראוי להקל בהליכי רישוי הבנייה במקרים שכאלה על ידי יצירת מסלול ירוק לשם זירוז ההליכים. יודגש כי על הרשות המקומית לדאוג כי מבנים אלו יהיו סמוכים לשירותים קהילתיים בהישג יד ושירותים המהווים תשתית לקיום מגורים כמו בנקים, קופת חולים ותחבורה ציבורית. מהלך שכזה יצור פתרון מהיר וזמין לצעירים אשר ידם אינה משגת לרכוש דירת בת חמישה חדרים, ויותר מכך - אין להם צורך בדירה גדולה כל כך.
*הכותבים הינם עורכי דין ממשרד עו"ד גינדי- כספי ושות', העוסק בנדל"ן.