פופקורן במחיר ארוחה: מי מפקח על המחירים באתרי הבילוי?

כשמיכל יוצאת עם שלושת ילדיה לסרט, פארק מים או בילוי בלונה פארק היא דואגת להצטייד בחטיפים, שתייה וסנדוויצ'ים.

"הפסקתי לקנות אוכל במקומות הבילוי של הילדים כי המחירים הם שערורייתים", היא אומרת, "בבילוי בלונה-פארק לדוגמה, שעלותו עבור משפחה עם שלושה ילדים מתחילה מ-490 שקל לכרטיסי הכניסה, יתווספו 132 שקל עבור שלוש ארוחות לילדים. מדובר במחיר של ארוחה עסקית במסעדה טובה. אין סיבה לקנות במחירים כאלה, במיוחד כשמדובר באוכל לא איכותי. לכן אנחנו מביאים מהבית". למזלה של מיכל, הילדים לא לוחצים על קניית אוכל במקום ומסתפקים גם בממתק - שעלותו גם היא גבוהה.

המחירים הגבוהים של מוצרי המזון ברשתות השיווק עלו לראש סדר היום הציבורי בחודשים האחרונים. אבל מה לגבי המחירים שגובים במקומות הבילוי, כמו בתי קולנוע, תיאטראות, פארקי מים, גני חיות ואתרי בילוי אחרים למשפחות? אלה גבוהים במאות אחוזים ממחירם מחוץ לאותם מקומות בילוי.

בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת, שדנה לפני שבוע בנושא, חשף משה גרידינגר, מנכ"ל חברת yes פלנט, כי המזנונים בבתי הקולנוע מרוויחים 80% ממחירי הפופקורן הנמכר בהם וכי מכירות הפופקורן מהוות כ-8% מהכנסות החברה. על כך אמר יו"ר הועדה ח"כ כרמל שאמה-הכהן מהליכוד, כי "מדובר בניצול לרעה של המזנונים במקומות הבילוי, שנהפכו לסוג של מונופולים בהיעדר מזנונים מתחרים בסביבה. אלה קובעים מחירים בשמיים בעוד הצרכנים הם בחזקת לקוחות שבויים שאין להם אפשרות בחירה או מיקוח". לדבריו מחיר הפופקורן בבתי הקולנוע מגלם ערך של 160-200 שקל לק"ג.

גם במקומות בילוי אחרים שבדקנו מצאנו מחירים גבוהים ללא כל הצדקה. בספארי ברמת גן לדוגמה ובמדעטק בחיפה, פחית קולה עולה 10 שקלים, במקום כ-4 שקלים בסופר; בפארק המים בשפיים נקניקייה בלחמניה בתוספת צ'יפס ושתייה עולה 44 שקל, במקום 27 שקל ברשת בורגר ראנץ'; בתיאטרון גבעתיים עולה בייגל 12 שקל במקום 4 שקלים בפיצוציה.

איך מסבירות החברות את המחירים הגבוהים? ב-yes פלנט, שדיווחה בוועדה על רווחים גבוהים, טוענים כי "מחירי המזנונים בבתי הקולנוע היו תמיד יקרים במעט מנקודות מכירה אחרות, וזאת בעיקר בשל העובדה כי למזנון הוצאות כבדות אחרות כמו שכירות וכוח אדם, בעוד שהוא פעיל בגין כל הצגה למשך כ-10-15 דקות בלבד. יש לציין כי בניגוד לקוטג', למשל, מחירי הפופקורן והכרטיסים נמוכים בישראל מבחו"ל. כמו כן, מותר להכניס כל סוג אוכל לקולנוע, הדומה למה שנמכר במזנון, ולא חייבים לקנות במזנון, ובכל קולנוע יש מתקן מים קרים לנוחיות הקהל ובחינם".

בספארי טענו כי המסעדה במקום מנוהלת על ידי זכיין, וכי הם משתדלים לפקח על המחירים ולבדוק אותם ברגע שמתגלה חריגה לא הגיונית.

"אנחנו קשובים לפניות מהקהל ובמקרים שמתקבלות תלונות אנחנו מבקשים מהזכיין להתאים את מחירי המוצרים למחירים במקומות בילוי אחרים", אומרים בספארי. "הסיבה למחירי מוצרי המזון הגבוהים יותר במקומות בילוי היא שברוב ימות השנה, כשמגיעים בעיקר תלמידים בסיורים, לקוחות לא קונים מזון ומי שמפעיל את המזנון מתפרנס רק מימים בודדים שבהם מגיעות משפחות - בחופשות, בחגים ובסופי שבוע.

"לכן, כדי להתקיים ולהפעיל מסעדה ברמה מספקת, נגבים מחירים גבוהים יותר. מזנונים כאלה אינם יכולים למכור מזון במחירים דומים למקומות שמושתתים על מזון בכל השנה. בכל מקרה אנחנו ממליצים לכל אחד שמגיע לספארי להצטייד באוכל ובשתייה מהבית כי הבילוי לא חייב לכלול מזון, זהו פשוט חלק מהשירות".

בישיבת ועדת הכלכלה העלה שאמה-הכהן דרישה מהרשות להגבלים עסקיים לבדוק את הנושא ולהטיל פיקוח על המחירים, אך לטענת נציג הרשות שהשתתף בישיבה, כדי לטפל בנושא יהיה צורך להקנות למזנונים במקומות הבילוי מעמד של מונופולים - דבר שלדבריו הוא בעייתי. הוא הוסיף כי הרשות לא תוכל להתחייב לטפל בנושא כעת עקב עומס עבודה ומחסור בכוח אדם, כשעדיפות הרשות מופנית לטיפול בנושאים כמו מחירי מוצרי החלב והגז.

בישיבה הועלו כמה הצעות לפתרון. שאמה-הכהן הציע התניית מתן זיכיונות להפעלת מזנונים בתמחור סביר של המוצרים, וח"כ יואל חסון הציע לקבוע "מדד פופקורן" שיהווה אמת מידה להוזלת המוצרים. שני חברי הכנסת קראו למפעילי המזנונים להוריד רווחים וליזום הורדת מחירים בעצמם. לסיכום הישיבה קרא שאמה-הכהן לרשות להגנת הצרכן במשרד התמ"ת להתערב ולנקוט צעדים כלפי בעלי המזנונים, וכן הורה לרשות להגבלים לגבש פתרון עד שתשוב הכנסת מפגרת הקיץ, ואמר כי אם לא יימצא פתרון, תקדם הוועדה הצעת חוק בנושא.

כל עוד אין רגולציה צריך למצוא פתרונות יצירתיים כדי להתמודד עם גובה המחירים. הקושי הוא לרוב פסיכולוגי. גם כשמבוגרים יוצאים לבילוי הם לא תמיד רוצים להיסחב עם אוכל ושתייה מהבית.

הסיפור נהפך להיות מסובך יותר כשיוצאים לבילוי עם הילדים. "חלק מהבילוי הוא הקנייה שיש בה סוג של הנאה, ולעתים ילד יזכור מהבילוי דווקא את הנקניקייה והקולה, לכן חשוב לא להגביל אותו לגמרי", אומר הפסיכולוג דני עמית המטפל במכון אדלר, בילדים, נוער ומשפחה. "ניתן לשלב קניית אוכל בבילוי באמצעות עקרונות המתאימים לקנייה עם ילדים - שיתוף, התייעצות והסכמים".

במקום הבילוי מנסים לפתות את הילדים לקנות כמה שיותר מתוך הבנה שהם כוח קנייה שיכול ללחוץ על ההורים. "ההורה צריך למצוא את האיזון ולהגביל את הילד. יש להכין את הילדים מראש שבמקום שמגיעים אליו המזון יהיה יקר וללמד אותם לבחור מתוך אפשרויות - למשל להחליט כי לכל ילד אפשרות לקנות מוצר אחד, או במסגרת תקציב מוגדר".

לפי עמית, כשמגבילים את בחירתו של הילד מתוך כמה אפשרויות, יש לוודא כי מכוונים אותו לבחור משהו עם ערך שולי גבוה. "למשל בקולנוע פופקורן תורם לחוויה יותר ממים, לכן עדיף להביא מהבית את המים ולאפשר לילד לקנות פופקורן", הוא מסביר, "כך מחיר ההפסד הרגשי הוא קטן".

כדי לקנות במקום הבילוי רק את המזון "הסמלי", צריך לוודא שהילדים לא מגיעים רעבים. "כדאי לאכול לפני היציאה או במכונית את האוכל מהבית, וכך במקום הבילוי לקנות רק ממתק או חטיף - כך מצטמצמת תחושת החוסר של הילד ונשארת הנאה בקנייה", אומר עמית.

לדבריו, אם מגיעים למקום הבילוי לפרק זמן ארוך ומעוניינים שהילדים יאכלו את הארוחה המרכזית שהביאו ההורים מהבית, יש למנוע מהילד להיחשף למזון המוצע במקום הבילוי במצב של רעב, כדי למנוע את הפיתוי. במקרה שבו מביאים את הארוחה מהבית ממליץ עמית להשקיע בה מעט יותר מהרגיל, כך שתהיה אטרקטיבית ותוכל להתחרות במזון המוצע במקום - למשל להוסיף הפתעה לארוחה, במקרה שבמקום הבילוי מוצעת הפתעה.