כמחצית מהתביעות נגד חקלאי רשפון נמחקו

מאת זיו מאור



כמחצית מכ-55 תביעות שהוגשו נגד חקלאים מרשפון נמחקו על ידי בית המשפט בשל עיכוב בתשובת המדינה או בשל הוכחה לקיום חוזה חכירה שמקנה לתושבים זכויות רחבות. עניינן של התביעות היה שימושים לא חקלאיים בשטחי המשבצת (בעיקר מחסנים ועסקים מסחריים).



בכמה מהתביעות שנמחקו, לאחר דיון, פסקה שופטת בין משפט השלום בנתניה, דפנה בלטמן קדראי, הוצאות משפט של אלפי שקלים למדינה. היקף התביעות נגד תושבי רשפון היה חריג בהשוואה לתושבי מושבים אחרים. המינהל ביקש להשתמש ברשפון כדוגמה, בשל מיקומו במרכז וכן בשל היקף החריגות הגדול שם. בסך הכל, לפי נתונים של משרד החקלאות, יש במושבים ובקיבוצים בישראל כ-8,000 מבנים לא חוקיים, כולל שימושים חורגים.



התביעות הראשונות של המדינה נגד חקלאים ברשפון הוגשו כבר לפני שלוש שנים. אז הוגשו קרוב ל-20 תביעות, ו-12 מהחקלאים יוצגו על ידי משרד עורכי הדין בלטר גוט אלוני. בעקבות התביעה הגיעו הצדדים לפשרה לפיה יבוטל צו הפסקת השימוש החורג; בתמורה חויבו החקלאים להסדיר את השימוש בתוך שלוש שנים לפי דו"ח קדמון - דו"ח של משרד החקלאות הקובע קריטריונים לשימושים לא חקלאיים בקרקעות במושבים - או לפי תנאים חוקיים אחרים.



במשך שלוש השנים שעברו מאז הגשת התביעות המינהל הקשה מאוד, לטענת התושבים, על הסדרת הרישום החורג ולמעט מקרים בודדים העסקים נותרו ללא הרשאה. בעקבות זאת הוגשו שוב תביעות נגד אותם חקלאים בנוסף ל-42 משקים חדשים.



כמה מהנתבעים הראשונים נתבעו על ביזיון בית המשפט, בשל אי-יישום ההסכם. רובם טענו, באמצעות משרד בלטר או משרדים אחרים, כי הסכם הפשרה בטל עקב הטעיה של המינהל. בית המשפט קיבל את הטענה. באחד התיקים נכתב כי המינהל, שחתם על הסכם הפשרה, לא התכוון באמת ליישמו ולכן ההסכם בטל.



שאר התיקים נוגעים לשימושים חורגים בשטח המשבצת - מונח משפטי הנוגע לשטח שהמינהל, בעלי הקרקע, מחכיר לחקלאים באזור שטח המגורים שלהם. קו ההגנה של משרד בלטר נגע בעיקר לפרשנות חוזה המשבצת, וטען כי לפי החוזה מותר לעשות גם את השימושים שנעשו בפועל.



כ-35 תיקים התחלקו בין משרד פליאה אלבק ושות' לבין משרד הרטבי בורנשטיין בסון. שני המשרדים טענו כי לאחר נבירה בארכיון הציוני גילו שמאות דונמים מאדמות רשפון נרכשו על ידי המתיישבים הראשונים. לחלק מהם הסכמי חכירה רשומים בטאבו. לכן, לגבי אלה חוזה המשבצת של המינהל אינו תקף. טענת המינהל היא כי בחוזה המשבצת החוכר הוא בר רשות, כלומר זקוק להסכמה של המינהל, כפי ששוכר דירה זקוק להסכמת בעל הבית לשבירת קיר. אבל בפועל, טוענים החקלאים, הם נהנים לפחות ממעמד של חוכרים לדורות, הקרוב לבעלות.



משרד הרטבי, באמצעות אחד השותפים במשרד, עו"ד גלעד הס, הסכים לבקשת המדינה לדחייה, כדי להיערך לקו ההגנה. המדינה לא השיבה בתוך 45 הימים שהוקצו לה ולאחר תקופה של יותר מחודשיים קבעה השופטת כי על המדינה להשיב בתוך שבועיים.



נציג המדינה ענה בתשובה קצרה כי עניין חקלאי רשפון נמצא בדיון במינהל. השופטת לא קיבלה את התשובה, ומחקה את התביעות. המשמעות היא שבפועל המדינה תצטרך לנמק ולהוכיח נסיבות חדשות כדי להגיש תביעה מחודשת נגד החקלאים.



אלבק בחרה בקו תקיף יותר וטענה לתרמית של המינהל, מכיוון שהיה עליו לדעת על אופי חוזי החכירה. אלבק, בניגוד להס, סירבה למתן זכות למדינה לתקן את כתב התביעה ודרשה מחיקה על הסף. בעקבות דרישתה נדחו התביעות של לקוחותיה (קרוב לעשרה) שהחזיקו בחוזה חכירה. ליתר נקבע דיון במועד מאוחר יותר.



מהמינהל נמסר כי במקרה של אותם חקלאים שטוענים כי הוקנו להם בקרקע זכויות לדורות, נמחקו התביעות כדי שיוגשו מחדש כהלכה. עוד נמסר כי מחיקת התביעות אינה מונעת הגשה מחדש באופן שיעלה לדיון את השאלות הנתונות במחלוקת וייתן מענה לטענות החקלאים על ידי המינהל.