יובל שטייניץ למתחילים

המחאה החברתית השיגה כבר תוצאה אחת ובגדול: הממשלה החלה לדבר על החברה בעקבות המחאה, ובמחאה החלו לדבר על כלכלה. בעשרות (!) מפגשים הנערכים מדי יום במאהלים השונים ובסמוך, שאלות התקציב, הפערים החברתיים, ההפרטה, ריכוז ההון, ההון שבשלטון והקפיטליזם עולות לדיון בהשתתפות מאות ואף אלפים.
המאהלים היו לבתי ספר ענקיים לכלכלה-מדינית.

מפתיע איך אזרחים מן השורה "מעיזים" לפתוח את הפה ולדון בכובד ראש בסוגיות שהיו שמורות עד עתה לטיפולם של הפוליטיקאים, המרצים, הפרשנים כלכליים וכמובן, הטייקונים. ללא ספק, זהו אחד הישגים גדולים של המחאה: מעתה כולם מבינים בחברה, כולן מבינות בכלכלה.

אבל לעיתים קרובות, המפגש בין עולם הכלכלה ועולם המחאה הוא מאכזב. כאשר לומדים את הנותנים, נכנסים לפרטים ומבינים את המגמות בכלכלה ובחברה בישראל, תדהמתם של רבים היא גדולה. "איך עבדו עלינו במשך השנים", "תמיד חשבתי שאני לא הפראייר היחיד שעובד כמו חמור ולא מצליח להגיע לדירה", "איך אנו עובדים ובעלי ההון מתעשרים על חשבוננו", הן רק חלק קטן מהתגובות.

מתברר שגם המפגש בין מחאה לממשלה אף הוא גם מאכזב למדי. דף המסרים של ממשלת הימין השתנה בעקבות הפגנת ה-300 אלף מ"מדינת ישראל היא גן עדן והמחאה – מחאתם של המפונקים" (או בגרסה אחרת: "הכל דבש" - כדברי שר החוץ אביגדור ליברמן), ל"המחאה צודקת, אבל העולם כולו במשבר, ואנו מאוד מוגבלים". כך או אחרת, התשובה היא אחידה. הממשלה לא מתכוונת לשנות מן היסוד את המדיניות הכלכלית והחברתית שהיא מובילה זה שנים רבות.

בהקשר זה, בסוף השבוע ניתנה הזדמנות מצויינת להציץ בעולמו הפוליטי, החברתי והכלכלי של שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ. בשנים האחרונות, שרי האוצר מאוד מצמצמים את ראיונותיהם עם עיתונאים, ומפחדים להציג את עמדותיהם בפומבי. הספינים, ההדלפות, ההודעות לעיתונות, והנאומים מול קהל אוהד (כגון התעשיינים או ראשי הבנקים) עדיפים מבחינתם. אבל שטייניץ העניק בסוף השבוע ראיון ארוך במיוחד למוסף השבועי של ביטאון הממשלה, "ישראל היום": ארבעה עמודים גדושים אמירות ועמדות. זהו יובל שטייניץ למתחילים של ממש.

יש בריאיון עמדות הזויות למדי, כגון הקריאה למוטט כלכלית את הרשות הפלסטינית כ"תשובה ציונית הולמת" לפלסטינים החפצים בהכרה בינלאומית במדינתם שבדרך. קטע הזוי אחר מפיו של שר האוצר - "הוספנו לתקציב המדינה 200 עד 300 מיליארד שקלים שהבטחנו שיגיעו אל המדינה ואזרחיה ולא אל בעלי ההון". לתקציב המדינה נוספו בין 200 ל-300 מיליארד שקלים לטיפול בבעיות החברה? אם כן, מדוע פרצה המחאה?

עם זאת, בריאיון ישנן גם אמירות לא אופייניות לשרי האוצר כגון: "יש משהו פגום ואפילו חולני בשיטה הקפיטליסטית. לא מבחינה כלכלית, אלא מבחינה ערכית. השיטה הקפיטליסטית בנויה על תחרות בין בני אדם, והתחרות הזאת משעבדת אותנו לחומרנות כי התחרות היא על ערכים חומריים. במדינות הקפיטליסטיות האדם נמדד על פי כיסו והישגיו החומרניים". כמרצה לפילוסופיה לשעבר, אמור היה ד"ר שטייניץ להבין שקיים קשר הדוק בין הכלכלה הקפיטליסטית לבין הערכים שהיא מייצרת. אבל יחד עם זאת, הגדרה כזו - של הקפיטליזם כמשטר משעבד - לא הייתה מביישת את קרל מרקס.

האם תובנה כזו על טיבו של המשטר הקפיטליסטי היא תוצאה של השפעת המחאה העממית על ראשי המדינה? אין להסיק מסקנות נמהרות. לדברי שטייניץ מאחורי המחאה עומדות שתי גישות אידיאולוגיות מובחנות היטב: "כאלה שקוראים לעבור למדינת רווחה נוסח סקנדינביה, וכאלה שקוראים לקיומה של מדינה סוציאליסטית, אולי חצי קומוניסטית. האפשרות הראשונה בלתי אפשרית והשנייה לא רצויה". קרי: אין כל אפשרות לפשרה בין הממשלה לבין המחאה. מה שהמחאה דורשת הוא "בלתי אפשרי" או "לא רצוי".

רוב הריאיון הארוך של שר האוצר מוקדש להסבר מפורט על המשבר הקפיטליסטי העולמי ומדוע, כתוצאה ממנו, אין לשנות ולו שינוי קטן ביותר את המדיניות הכלכלית והחברתית הניאו-ליברלית של הממשלה. זהו פרדוקס נוסף בדברי שר האוצר: הרי המשטר הניאו-ליברלי הוא שהביא את המשבר הכלכלי, ועכשיו הוא מציע להתמיד בדרך זו כדי להימנע מהמשבר.

במילותיו של שר האוצר "אי אפשר לתת לכולם. זאת, מחאה של ציבור ממעמד בינוני ובינוני-חזק, שלא מרוצה מהמצב. ציבור שפיתח אשליה שאם אנו ברמה כלכלית שנהוגה בדרום אירופה, אז אנו יכולים לאמץ מודל רווחה של צפון אירופה".

המחאה החברתית, מחאה שהיא ברובה של שכירות ושכירים, אכן מטפחת "אשליות" כגון מדינה מתוקנת וחברה צודקת. כך, שהמסר של שר האוצר הוא ברור: "בלי אשליות" -מה שהמחאה דורשת "אינו רצוי" או "בלתי אפשרי".

המסקנה הברורה העולה מן הריאיון ארוך היא שקיימת
במחאה אשליה אחת, ושיש צורך לנפצה במהרה, והיא שיש על מה לדבר עם הממשלה בה שטייניץ מכהן כשר האוצר. הממשלה לא רוצה ולא מסוגלת להתיר את הקשר ההדוק בין השלטון להון. ועוד: המסקנה העולה ברבים מהדיונים הכלכליים והחברתיים במאהלים בשבועיים האחרונים היא שהמחאה צריכה להיפרד מהממשלה, והממשלה חייבת להיפרד מהשלטון.

•ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית