חברות גדולות במשק ניצלו את הזינוק באג"ח הצמודות כדי למכור אותן בשורט

הפחתת הריבית בשיעור של 2%, והפיחות שבא כתגובה לה, הגבירו את גיוסי האג"ח של החברות, אולם מסתבר שיש דרך נוספת, ואולי אף זולה יותר להשיג מימון, והיא מכירת איגרות חוב בחסר. בשיטת מימון זולה זו משתמשות חברות מהקבוצות הגדולות במשק, כגון: פישמן, אפריקה ישראל, שיכון ובינוי, תשובה, זאבי, חברת מת"ב וקבוצת שטראוס-עלית. חברת סימודן היא אחת הפעילות העיקריות בתחום והיא מתווכת בכ-90% מהעסקות הללו.

לפי נתוני הבורסה, סך המכירות בחסר של איגרות חוב (צמודות, שיקליות, ודולריות) מסתכם בכ-2.26 מיליארד שקל, ובסכום נוסף של כ-690 מיליון שקל התבצעו מכירות בחסר של מק"מים. איגרות החוב הפופולריות, בהן נפתחו פוזיציות "שורט" גדולות במיוחד הן: שגיא 4257 (456 מיליון שקל), גליל 3870 (392 מיליון שקל), שגיא 4256 (191 מיליון שקל), שחר 2635 (309 מיליון שקל), ושחר 2636 (111 מיליון שקל). כמו כן, בשתי סדרות של גלבועים נפתחו פוזיציות שורט בהיקף של כ-100 מיליון שקל.

היקף המכירות בחסר הוא משמעותי מאוד בחלק מהסדרות, ומדובר לעתים בכ-10% מהיקף הסדרה שהונפקה על ידי האוצר. לדוגמה, האוצר הנפיק אג"ח שקלי מסוג שחר 2635 בהיקף של כ-3.9 מיליארד שקל, והיקף המכירות בחסר באיגרת זו מסתכם כיום ב-309 מיליון שקל. רוב הפוזציות נפתחו במהלך החודשים דצמבר-ינואר, לאחר ההודעה על הפחתת הריבית.

תהליך המכירה בחסר מתנהל בצורה הבאה: החברה המעוניינת לבצע את המכירה, משאילה את האג"ח הרלוונטית מגוף מוסדי (בד"כ, נוסטרו של בנק, קופ"ג, או חברת ביטוח) תמורת תשלום עמלה שנתית של כ-0.5%, ולאחר ההשאלה מוכרת החברה את האג"ח בבורסה. תהליך זה נקראה מכירה בחסר משום שהחברה מוכרת נכס שלא שייך לה (היא השאילה אותו לצורך המכירה).

המכירה בחסר מאפשרת לחברה לנהל את מצבת ההתחייבויות שלה בצורה יעילה ודינמית יותר, תוך הוזלה משמעותית בריבית על החוב. כך לדוגמה, חברה מוכרת בחסר אג"ח צמוד מסוג גליל 3870 הנפדה בעוד שלוש שנים ונסחר בתשואה של כ-2.5%. החברה תשלם עמלה של כ-0.5% לגוף המשאיל, תמכור את האג"ח בחסר במסגרת הבורסה, ובכך היא השיגה מימון בריבית של כ-3%, בעוד הלוואה צמודה לטווח דומה בבנק יקרה יותר, והחברה היתה משלמת עליה ריבית של כ-4%.

בשבועות האחרונים, עם עליית מחירי איגרות החוב הדולריות מסוג גלבוע (וירידת התשואות בהן) נפתחו בחלקן פוזציות שורט בשווי של עשרות מיליוני שקלים. איגרות החוב הללו נסחרו בימים מסוימים בתשואה של ליבור מינוס 0.3%, בעוד חברה המעוניינת ליטול הלוואה דולרית מהבנק, יכולה לעשות זאת בריבית של ליבור פלוס 0.25%.

מעבר לעלות המימון הנמוכה בהשוואה לנטילת הלוואה רגילה דרך המערכת הבנקאית, יכולה החברה המוכרת בחסר ליהנות מרווחי הון. רווחים אלה יווצרו כאשר הריבית במשק תעלה, ובהתאם התשואות של איגרות החוב יעלו, ומחיריהן ירדו. במקרה כזה, יכולה החברה לסגור את הפוזיציה, כלומר לרכוש בחזרה את איגרות החוב במחיר נמוך יותר מזה שהיא מכרה. ההפרש בין מכיר המכירה למחיר הקנייה הוא רווח ההון שיווצר לחברה. יש לשער כי העלאת הריבית הקרובה תגרום לחלק מהחברות שמכרו בחסר לרשום רווחי הון מסגירת פוזיציות.

יתרון נוסף שהחברות רואות לנגד עיניהן בתהליך המכירה בחסר, היא היכולת לנהל את החוב בצורה דינמית. כך לדוגמה, כאשר משתנים תנאי השוק (ריבית, אינפלציה), יכולה החברה לסגור פוזיציה ולפתוח חדשה, מה שמסובך ויקר יותר במקרה של הלוואה רגילה מהבנק. מי שנהנה מדינמיות זו הם הבנקים, שנהנים מעמלות הקנייה והמכירה. החברות הללו נוטות לבצע שינוי בפוזציות כפעמיים בשנה בממוצע.