אחרי שעיכלנו את העובדה שבפעם הראשונה בהיסטוריה, דירוג האשראי של ארה"ב ירד מטריפל A וכן את העובדה שהגלים עלולים לטלטל ב"שורט ראן" וב"לונג ראן" גם את ספינת הכלכלה הישראלית, כהגדרת שר האוצר... חישבו - אם הכלכלה היא ספינה, הרי ששר האוצר הוא קברניטה,. התחושה היא שמנסים לשכנע אותנו שהגלים המתנפצים אל דופן הספינה אינן אלא אדוות תמימות. האומנם כך?
ראשי המשק והכלכלה מתהדרים בנתון ירידת האבטלה, שמאז 2009, על פי נתונים סטטיסטיים שמפרסם בנק ישראל, נרשמת בו ירידה והשנה הגיע לשיעור של 5.7%, הנמוך ביותר בארבע השנים האחרונות. בבואם לתקוף את המחאה החברתית, מנופפים שרי הממשלה בנתון חסר תקדים זה, בניסיונם לצייר מצב, לפיו לא נותר לנו אלא לטפוח על שכמם. אך כדאי לעצור לרגע ולהסתכל על האותיות הקטנות - האם מדובר בבעיה אקוטית אשר רק הולכת ומחריפה, גם אם מנסים לכסות אותה בעלה תאנה סטטיסטי?
ומה עם מי שלא בא ללשכה?
ראשית, יש לזכור כי שיעור האבטלה נמדד על פי מספר מחפשי העבודה על פי רישומם בלשכות העבודה לבין סך כל כוח העבודה במשק. אלא שהנתון הזה אינו לוקח בחשבון את ציבור הלא מועסקים במשק. כלומר הנתונים הסטטיסטיים מביאים בחשבון את מי שחיפשו עבודה, פנו ללשכות התעסוקה, פנו למעסיקים ולו אך הוצעה להם העבודה המתאימה, היו יוצאים מהסטטיסטיקה. אך הנתונים אינם מביאים בחשבון שיעורים גבוהים של אי תעסוקה בקרב ערבים ישראלים ויהודים חרדים שאינם מחפשים עבודה כלל. על פי נתוני מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, שיעור הלא מועסקים בקרב יהודים (גברים) גם הוא גבוה לעומת המדינות המפותחות.
לפיכך, בישראל יש שיעור גבוה יחסית של אנשים שאינם מחפשים עבודה ולכן המדד הרלוונטי עבורנו צריך להיות שיעור אי התעסוקה שהנו מהגבוהים בעולם המודרני. המשמעות שמאחורי המספרים וטבלאות ההשוואה היא קודם כל, שיש אנשים שנפלטו ממעגל העבודה אשר אבדו את התקווה לחזור אליו, עד כדי כך שהם כבר אינם טורחים להתייצב בלשכות האבטלה ולו בשביל לחתום חתימת סרק, ביניהם עובדים בגילאים מבוגרים שעדיין לא הגיעו לגיל פרישה אך כבר אפסו סיכוייהם למצוא עבודה.
ועוד מסתתר מאחורי הסטטיסטיקה אותו ציבור עובדים, שכולל רבים שעובדים במשרה חלקית, בשכר מינימום או לא גבוה בהרבה ממנו, וגם עובדים שקטגורית משתייכים למעמד הביניים אך כוח הקניה שלהם נשחק בשל יוקר המחיה וקיצוץ מתמשך של השירותים שסופקו לציבור על ידי המדינה. (המועסקים בישראל עובדים יותר שעות בשבוע לעומת העובדים במדינות המערב, אך לעומת זאת רמת החיים בארץ נמוכה לעומת מדינות ה-7G, למשל (דו"ח מצב המדינה 2009 של מרכז טאוב)).
הסתירה בין הנתונים הסטטיסטיים המצביעים על מצב טוב ושיפור כלכלי לבין חוסר היכולת של חלק גדול בציבור הנמצא מאחורי מספרים אלה, ליהנות מרווחי עמלו, היא שגרמה בין היתר, ליציאת מעמד הביניים לרחובות. כי אם לאחר שצלחנו את המשבר הגלובלי, כך אנו חשים כאשר מצבנו הכלכלי טוב יחסית, לך תדע מה יקרה בזמנים הקשים ובשעות מבחן שעוד נכונו לנו.
הכותב הוא צביקה גנדלמן, משנה למנכ"ל הלפרין יועצים (HMS)