צו הקפאת ההליכים של חברת אגרקסקו הוארך עד ל-11 בספטמבר על מנת לאפשר לנאמן החברה מעבר מסודר מהליכי הקפאה להליכי פירוק, כולל הגשת בקשה מסודרת לפירוק החברה - כך החליטה בצהריים (שלישי) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ורדה אלשיך.
שלשום דחו מחזיקי האג"ח הצעה להסדר נושים שהעלה הנאמן, לפיו ישולמו לנושים הבלתי מובטחים של החברה, ובהם הגופים המוסדיים, החזר חוב בהיקף של 15% מגובה החוב כלפיהם. אגרקסקו חייבת לגופים המוסדיים כ-160 מיליון שקל, ולפי הצעתה היא אמורה היתה להשיב כ-20 מיליון שקל בלבד. השופטת מציינת כי הגופים המוסדיים היו רשאים לדחות את ההסדר המוצע בשל שיקולי כדאיות וזכותם זו היא חסינה מפני התערבות של בית המשפט. לדבריה, "בית המשפט לא ייטה להתערב בשיקול דעתו (של הנושה), אף אם הוא עצמו סבור כי הנושה שגה".
השופטת קבעה כי לאור התנגדותם הנחרצת של 80% מהנושים הבלתי מובטחים של החברה להסדר הנושים של החברה שיאפשר את מכירתה כ"עסק חי", אין מנוס אלא לסיים את הקפאת ההליכים ולפרק את החברה.
"היכן היו אותם משקיעים?"
אלשיך מבקרת את התנהלות החברה והמדינה בחודשים שבסמוך למועד קריסתה. לדבריה, "אגרקסקו הגיעה לשולחן הניתוח של הקפאת ההליכים מאוחר מאוד, כאשר מצבה אנוש, והיא מנוהלת ומצויה בגירעון עמוק. זאת, לאחר שסכום גדול שהעמידה לה המדינה מספר חודשים קודם לכן, 'נעלם ולא נודע כי בא אל קרבו' (הכוונה ל-55 מיליון שקל שהזרימה המדינה לחברה חצי שנה לפני קריסתה)... ממה שנחשף במהלך הקפאת ההליכים, התברר עומקה והיקפה של הפתולוגיה שגרורותיה אחזו כמעט בכל איבר ואיבר בחברה: מבנה בזבזני ובלתי יעיל, מבנה עסקים בעייתי שייצר בעיות משפטיות סבוכות, השקעה מסיבית באוניות, שתרמה מאוד לשקיעת החברה למצולות חדלות הפרעון".
השופטת ציינה כי לולא היה מדובר בחברה בעלת השפעה כה רבה על הציבור בכלל ועל החקלאים בפרט, היתה אגרקסקו נשלחת לפירוק מיידי. אלשיך הטיחה ביקורת חריפה בכל הנוגעים לקריסת החברה, במה שהיא משווה ל"טרגדיה יוונית בה כל אחד מהגיבורים ממלא את חלקו העגום בהשתלשלות העניינים, וסוף כולם להבטיח כי אותו צו גורל עגום, שאינו מטיב עם איש מהם, יתממש הלכה למעשה ויביא לקץ הבלתי נמנע".
לגבי הנהלת החברה ציינה השופטת כי "התנהלותה עומדת ביותר מסימן שאלה, והתמיהות לגביה הולכות וגוברות ככל שנחשף חומר רב יותר". על המשקיעים המוסדיים שרכשו אג"ח של אגרקסקו בשווי של כ-28 מיליון יורו היא כתבה כי "הם פועלים כנאמן של הציבור, ועולה חשש כבד כי התרשלו התרשלות קשה בבדיקת דו"חות החברה והתנהלותה... אין באשמתם האפשרית של המדינה ושלוחיה כדי לכסות על אשמה זו, העשויה לעלות בהתעלמות מקוממת מחובת זהירות מינימלית כלפי העמיתים".
השופטת תהתה "היכן היו אותם משקיעים, עת חלק מהחומרים עליהם התבסס דו"ח חריף שהגישו היה גלוי? האם סמכו והסתמכו באורח כמעט עיוור על כך שהמדינה לא תניח לחברה קשורה בה ליפול, יהא המחיר אשר יהא, ובלבד שיוכלו להסיר דאגה מליבם?".
(עדכון ראשון: 14:28)