אז אפשר לנהוג אחרת משטייניץ?

האם אפשר לעשות אחרת? על רקע המחאה החברתית בישראל והמשבר הקפיטליסטי העולמי, האם יש דרך אחרת, זולת דרכה של ממשלת ישראל? בשבוע שעבר פרסמתי כאן מאמר תחת הכותרת "יובל שטייניץ' למתחילים" שעסק בריאיון ארוך למדי ששר האוצר שטייניץ העניק לביטאון הממשלה "ישראל היום".

רוב הריאיון הארוך של שר האוצר הוקדש להסבר מפורט על המשבר הקפיטליסטי העולמי ומדוע, כתוצאה ממנו, אין (לדעת שר האוצר) לשנות ולו שינוי קטן ביותר את המדיניות הכלכלית והחברתית הניאו-ליברלית של הממשלה. במאמר הדגשנו "זהו פרדוקס בדברי שר האוצר: הרי המשטר הניאו-ליברלי הוא שהביא את המשבר הכלכלי. עכשיו הוא מציע להתמיד בדרך זו כדי להימנע מהמשבר".

במילותיו של שר האוצר: "אי אפשר לתת לכולם. זאת, מחאה של ציבור ממעמד בינוני ובינוני-חזק, שלא מרוצה מהמצב. ציבור שפיתח אשליה שאם אנו ברמה כלכלית שנהוגה בדרום אירופה, אז אנו יכולים לאמץ מודל רווחה של צפון אירופה". המחאה החברתית, מחאה שהיא ברובה של שכירות ושכירים, אכן מטפחת "אשליות" כגון מדינה מתוקנת וחברה צודקת. כך, שהמסר של שר האוצר הוא ברור: "בלי אשליות" - מה שהמחאה דורשת "אינו רצוי" או "בלתי אפשרי".

כצפוי "יובל שטייניץ למתחלים" עורר ויכוח ער. קוראים רבים, גם בכתב וגם בעל פה, פנו אלי ישירות ושאלו אותי "האם אפשר אחרת?". במאהל רוטשילד בתל-אביב, לאחר הרצאה בנושא המחאה ההמונית בישראל והשלכותיה החברתיות והכלכליות, אף פנתה אחת ממשתתפים הדיון, ובעקבות הטור שפורסם כאן, אמרה בפשטות: "הכל טוב ויפה. אבל כעת הבעיה המרכזית שלנו הוא המשבר הקרב ובא".

ושוב נשאלת השאלה: האם אפשר לעשות אחרת? הרי "כל העולם נוהג כפי ששטייניץ (או נתניהו) נוהג". קרי: בעולם הקפיטליסטי מנסים להיחלץ מהמשבר על ידי הענקת הטבות, מתנות וסובסידיות להון – תוך פגיעה ברווחה ובעובדים. "מדינת רווחה להון", מגדירים המומחים מדיניות כלכלית וחברתית זו, שהחלה לפני כ-4 שנים וטרם נשאה פרי. יתר-על-כן, היא רק העמיקה את המשבר.

כך, בהנחה שהחלופה הסוציאליסטית לא עומדת כעת על סדר היום של המחאה החברתית בישראל: האם ניתן לעשות אחרת? לעזרי בא חבר פרלמנט ממפלגת העובדים של ברזיל (שהיא מפלגת השלטון), רנאטו סימואס, שהגיע בשבוע שעבר לביקור קצר בישראל ושהשתתף בדיון שנערך במאהל רוטשילד בתל-אביב. סימואס סיפר כי ממשלתו, הממשלה בראשות פעילת הגרילה לשעבר, הנשיאה דילמה רוסף, נוקטת במדיניות של הרחבת הרווחה כדי לחזק את החברה הברזילאית מול פגעי המשבר. למשל: המדינה התחייבה לבנות עוד 630 אלף יחידות דיור במסגרת המבצע "ביתי – מבצרי" בין יולי 2011 לדצמבר 2012. ועל פי הסיכומים, היעד יושג עוד בטרם יחגגו הברזילאים את חג המולד בשנה הקרובה. נכון, בברזיל ישנם פערים חברתיים עמוקים יותר מאשר בישראל; ונכון, שהאוכלוסייה של ברזיל מתקרבת כעת לכ-190 מיליון אישה ואיש. אבל בתרגום ל"מימדים ישראלים", מדובר על בניית 30 אלף יחידות על ידי הממשלה ומסירתן במחירים מסובסדים או חינם-אין-כסף, תוך שנה וחצי. איפה הם ואיפה אנחנו?

סימואס גם מסר לי ריאיון שהעניקה "החברה דילמה" (כך קוראים הברזילאים לנשיאה שלהם: "דילמה"), לשבועון "קרטה קפיטל" הדומה עד מאוד לשבועון השמרני הבריטי "אקונומיסט" ולא רק בגלל הצורה שלו. דילמה גם הקדישה בריאיון מקום נרחב למשבר הכלכלי הקפיטליסטי העולמי. לדבריה "ניאלץ להתמודד בצורה שונה עם המשבר. כי המשבר הוא עמוק מהצפוי ואנו נדרשים ליצירתיות גדולה יותר. אנו כבר חשים שהמפעלים ברחבי העולם מייצרים, אבל הרבה מתחת ליכולתם. במילים אחרות: הם מחפשים שווקים. והם סבורים שברזיל היא-היא אחד משווקים אלה. הממשלה תתנגד להצפת את השוק המקומי בסחורה שמקורה בחו"ל, זולה או יקרה. אנו נתמקד ביצירת מוצרים מקומיים בעלי ערך מוסף גבוה ככל האפשר ונחזק את התעשייה המקומית – בייחוד את המשק שבבעלות המדינה. גם ננסה לערוך אומדן נזקים ענף אחר ענף. הרי המשבר לא פוגע בכל ענפי המשק באותה צורה. ושלא יהיו אי-הבנות: נגן על הענפים שתחת התקפה או שעשויים לעבור זעזועים. ננקוט במדיניות פעילה להגנת על תוצרת ברזיל ונמשיך במדיניות הרווחה הנחושה ובעידוד ההשקעות היצרניות שבכוחן לייצר מקומות עבודה נוספים ונקדם את הצריכה העממית". עד כאן דבריה של נשיאת ברזיל - הגנת על התוצרת המקומית, מדיניות רווחה עקבית ועידוד הצריכה. האם אפשר לעשות אחרת? בברזיל סבורים שהתשובה היא חיובית.

ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית