דמוקרטיה "שלטון העם" היא שיטת ממשל, שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באופן חוקי וממוסד. הם יכולים לעשות זאת, לדוגמה, באמצעות הבעת דעות בפומבי והצבעה בבחירות, או לחילופין במשאלי עם, השתתפות בדיונים לפני ההחלטות ובהחלטות עצמן, התמודדות בבחירות או הצטרפות אל מפלגה המתמודדת בהן.
גם הפגנת ההמונים במוצאי שבת בכיכר המדינה היא סוג של דמוקרטיה עממית.ישראל מתאפיינת כדמוקרטיה ייצוגית, שהיא שיטת ממשל דמוקרטית בה מפעיל העם את ריבונותו באמצעות נציגים הפועלים בשמו. הנציגים פועלים על מנת לייצג את בוחריהם, אך לא מבטאים את רצונם של הבוחרים באופן ישיר, אלא מקבלים את הסמכות לפעול על פי הבנתם וראות עיניהם, לנוכח נסיבות משתנות.
אברהם לינקולן טען, בנאום גטיסברג, כי הדמוקרטיה היא: "שלטון העם, על ידי העם, למען העם". במדד הדמוקרטיה העולמי, מדורגת ישראל במקום ה-37 עם ציון של 7.48 מתוך 10. ומתאפיינת כדמוקרטיה "פגומה". הציון של דמוקרטיה מלאה נע בין 8-10 נקודות, וכלולות בה רוב מדינות אירופה וארה"ב.
בזבוז זמן מתמשך
שורה של גורמים, נסיבות, תרבות ובינוניות שלטונית, גרמו למצב שבישראל השלטון איננו מייצג באמת את העם. ראשית, ממשלה מנופחת: בישראל, כמעט שליש מהכנסת נמצא בממשלה. כאן חל גם שיבוש חוקתי, הקובע שתהיה הפרדת רשויות. בגרמניה, הגדולה בהרבה מישראל, יש 16 שרים בלבד.
שנית, בישראל יש הכי הרבה מפלגות. שיטה זו מחזקת סקטוריאליות, מקשה על השלטון, וגורמת לחלוקת משאבים לא שוויונית. בנוסף, לאזרחים אין שום השפעה על הרכב המפלגות. בהתאם לכך, אין קשר בין הנציג לאזרח. הוא לא חייב לו דבר וחצי דבר.
יתר על כן, כנסת ישראל היא שיאנית העולם בהצעת הצעות חוק פרטיות. בשנה האחרונה הוגשו 12,275 הצעות, פי שבע מאשר בבריטניה - ערש הדמוקרטיה. כל חבר כנסת רוצה להראות שהוא בולט. המשמעות: כל אחד עושה כטוב בעיניו. אין תיאום וסינרגיה. מבזבזים את זמן הכנסת, את זמן הממשלה ואת זמנו וכספו של הציבור על הצעות סרק.
גורם נוסף לכך שהשלטון איננו מייצג את העם הוא שהשרים אינם נבחרים על פי כישורי הניהול שלהם והצלחותיהם בעבר. זה לא קריטריון חשוב. הם נבחרים, לפי התמיכה שהם סיפקו לראש המפלגה, ערב הבחירות. מה הפלא שחלק מהשרים לא מתפקד - הם גם לא יודעים כיצד לתפקד.
עוד גורם הוא משך הזמן של כהונות הממשלות - שהינו קצר מידי. הן לא מצליחות לייצר מומנטום של המשכיות ועסוקות יותר בהישרדות. כל הכאוס הזה גורם למצב, שגם אם הם רוצים, הם לא יכולים לייצג את העם. העם לא נמצא בפוקוס העשייה של המערכות השלטוניות.
דין וחשבון לבוחר
ראשית יש לומר, שאת המערכות השלטוניות אי אפשר לנהל. הן לא נותנות שינהלו אותן, כאשר כל אחת מהן מתנהגת כאחוזה בודדת ועצמאית. שנית, בגין העדר אסטרטגיה, אין תכנון מפורט. העדר תיכנון ונחישות, גורמים לתקלות רבות ולסחיבת נושאים למשך שנים ארוכות. דוגמה להסברת העניין היא הפיאסקו של התחבורה הציבורית בישראל. 30 שנה מדברים על שינוי ולא נעשה דבר. כל פקיד באוצר, או במשרדים אחרים, מעכב ותוקע הליכים, וכך נגרם מצב בו70% מהחלטות הממשלה לא מתקיימות. שיא עולמי ייחודי המשקף טמטום וחידלון של המערכות, האמורות להביא לציבור תוצאות.
אין תהליך מוסדר, הקיים בכל ארגון, של קביעת יעדים ובקרה על העמידה בהם. יש המון עבודה למבקר המדינה, שצריך להגדיל את הצוות שלו פי ארבע, כדי לסקור את הכמות האדירה של הכשלים שיוצר השלטון.
מקורו של הכאוס שנחשף בפני הציבור החודשים האחרונים, נעוץ בשיטה שתוארה לעיל. מחירים, דיור, ריכוזיות, מיסים, נוצרו בגין העדר שיטה, וחוסר תכנון וחשיבה. בהתאם כל זמן שלא תשונה השיטה, לא ניתן לתקן את חולייה הרבים. יהיו מסקנות טרכטנברג טובות ככל שיהיו. זה לא יחזיק, כפי ש-70% מהחלטות הממשלה לא מחזיקות. ספק גדול אם נתניהו מעבר "לאימוץ" מילולי נלהב של המסקנות יואיל ליישמן.
התיקון פשוט, והוא צריך להתחיל בפרוק השיטה הקיימת, וביצירת מתווה שיוצר ערך לציבור ולמדינה. הפוליטיקאים במתווה זה הם רק כלים. במתווה הקיים הם השליטים. שליטים לא מייצגים עם, הם מייצגים רק את עצמם.
*ד"ר ישראל בוקסר הינו מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמיים, אור יהודה.