כמעט שנה לאחר חשיפת תגלית הגז הטבעי הגדולה במאגר לווייתן, מתכנסת ממשלת ישראל להכרעה בשאלה האסטרטגית האם להתיר יצוא גז ישראלי לשווקים זרים. ל-TheMarker נודע כי בימים הקרובים תודיע הממשלה על הקמת ועדה בין-משרדית, אשר תדון במדיניות הביטחון האנרגטי של ישראל - לעומת הצורך של יזמי חיפושי הגז והנפט במימוש משאבי הטבע שבתגליות.
הוועדה תאוייש בידי בכירים ממשרדי ראש הממשלה, התשתיות, האוצר, הגנת הסביבה וכן נציג המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) והממונה על ההגבלים העסקיים. המלצותיה יפורסמו לשימוע ציבורי בתחילת 2012, מתוך כוונה להגיש את המסקנות הסופיות עד פברואר.
הוועדה תרכז את שלל ניירות העמדה שגיבשו בשנה האחרונה משרדי הממשלה השונים. עבודת הוועדה תתמקד בפשרה הנדרשת שבין האינטרס הציבורי - אשר מעוניין להבטיח אספקת גז טבעי ראויה למשק גם עבור הדורות הבאים, לבין האינטרס היזמי - אשר דורש חירות בקביעת שוקי היעד של משאבי הטבע, על מנת לכסות מהר ככל הניתן את השקעת חברות הגז בקידוחים ולהבטיח ליזמים רווחי הון.
לשם כך, תנסה הוועדה לגבש תחילה אומדן מוסכם בדבר צריכת הגז החזויה במשק הישראלי בעשורים הקרובים, לעומת התחזיות הפוטנציאליות לרזרבות גז שנותרו לחופי ישראל. מנתונים אלה תיגזר התקופה המקסימלית שבה יוכל המשק הישראלי להישען על הגז כמקור אנרגיה דומיננטי (תוך בחינת חלופות). בשלב זה תידרש הוועדה לבחון אם יש מקום לצמצום תקופת האספקה המובטחת, ולשם כך היא עשויה להסתייע במחקר בינלאומי השוואתי אודות הניסיון העולמי בסוגיה. במקביל, היא תידרש לבחון את רף הכדאיות הכלכלית שבפיתוח שדות הגז, ואת התזרים המינימלי הדרוש לחברות היזמות.
בסיכום איסוף נתונים זה יידרשו חברי הוועדה להכריע בשאלה האם להתיר בכלל יצוא גז, ואם כן - באיזה שיעור, באיזה קצב ובאלו תנאים. במידה והוועדה תכריע שלא לאפשר יצוא גז, או להגביל מהותית את היקפי היצוא, היא תידרש לשקול מנגנוני פיצוי מגוונים לחברות הגז, או לבחון הסדרי שוק מקלים - כמו למשל התחייבות ממשלתית לרכישת הגז. במידה ותמליץ להתיר יצוא, עשויה הוועדה לדון גם בסוגיות משיקות, בהן המיסוי על הגז המיוצא, מיקום מתקני היצוא ומימון הקמתם, וכן מעורבות המדינה בקביעת שוקי היצוא.
"אסור לתמוך ביצוא"
במהלך החודשים האחרונים נחלקו הדעות בקרב משרדי הממשלה בשאלת יצוא הגז. זאת, נוכח העובדה כי משק החשמל בישראל עתיד להתבסס על גז טבעי בשיעור הגבוה בעולם, של כ-80%, כבר בעשור הנוכחי.
בשנה שעברה הצהיר שר התשתיות, עוזי לנדאו, כי ישראל לא תתיר יצוא גז עד שתבטיח כי מקורות האנרגיה הזמינים שברשותה ישמשו את צורכי המשק לתקופה של 50 שנה לכל הפחות. זאת, דוגמת הולנד, אשר קבעה פרק זמן זה להבטחת רזרבות, או ארה"ב, למשל, אשר מחייבת שמירת עתודות ל-100 שנה.
לנוכח המגבלות הסטטוטוריות באישור תחנות כוח פחמיות נוספות או תחנות כוח גרעיניות, צפוי המשק הישראלי לצרוך יותר ויותר גז טבעי בעשורים הבאים. בנוסף, צוותים בין-משרדיים דנים מזה חצי שנה בדרכים להרחבת השימוש בגז לצורכי המשק, ובוחנים, בין השאר, את ההסדרה הנדרשת כדי לתמרץ מפעלים, מוסדות ואף בתים פרטיים לעבור לשימוש בגז טבעי במקום מזוט או גז בישול (גפ"מ), וכן את האפשרות להעביר ציי תחבורה גדולים לשימוש בגז טבעי דחוס (CNG) במקום סולר ובנזין.
ביום שישי שעבר טען המדען הראשי של משרד התשתיות, ד"ר שלמה ולד, כי כל עתודות הגז הטבעי אשר התגלו עד כה במימי ישראל ואלה שעשויות להתגלות בעתיד לחופיה, יספיקו לצורכי המשק למשך 50 שנה לכל היותר. זאת, לדבריו, גם אם יתממשו הערכות המכון הגיאולוגי האמריקני (USGS) למשל, בדבר פוטנציאל כמעט ודאי של 1,400 מיליארד מ"ק גז טבעי (BCM) באגן הלוונטיני שבין ישראל, קפריסין ולבנון.
ולד טען כי "גז ל-50 שנה זה לא מאגר אסטרטגי, וישראל לא תהיה שחקן מהותי בשוק יצוא הגז. אפשר כמובן למכור גז לירדן או למצרים מטעמים פוליטיים, אבל בעיקרון, תמיד נתחרה בשוק ה-SPOT (עסקות נקודתיות שלא תחת חוזה, א.ב.) כדי לחפש אחר רווחים קלים בזמן קצר. לעומת זאת, עתידה של ישראל בתחום הגז יירד לטמיון אם לא נדאג מראש לצרכינו".
ולד אף תקף את השיח הנגדי בחריפות, ואמר כי "לבנות על יצוא של גז טבעי מישראל, ולשים את זה כדגל - זה דבר נוראי. יצוא של גז מתחום ישראל הוא רעיון שאסור לתמוך בו בשום צורה".
מנגד, יש במשרדי הממשלה הסבורים כי על ישראל להתיר יצוא גז, וזאת משלושה טעמים. האחד נוגע לפתיחת שוק הגז בישראל לתחרות - מאחר וזה נשלט היום למעשה בידי חברות דלק ונובל אנרג'י האמריקנית, החולשות על כלל עתודות הגז של ישראל, ושותפות במאגרי מארי-B, נועה, תמר, דלית ולווייתן. לפי טענה זו, מתן היתר ליצוא גז יאפשר לספקי גז עתידיים נוספים להיכנס אל השוק המקומי, וימנע את הרווייתו בידי מאגר לווייתן למשל, שיהפוך למונופול מוחלט.
בנוסף, יש הטוענים כי חסימת חלופת היצוא תמנע למעשה מן היזמים את האפשרות להחזיר את השקעתם בשנים שלאחר פרויקטי הפיתוח וההפקה, ולפיכך תגרור את הקפאת החיפושים ופרויקטי הפיתוח, בשל היעדר כדאיות כלכלית. שיקול שלישי הוא הרצון לזקוף לזכות המדינה את ההכנסות שיתקבלו כתוצאה ממיסוי הגז המיוצא כבר בטווח הזמן הקרוב והבינוני.
ששינסקי כבר אישר הקלות מס ליצוא
עד כה נמנעה הממשלה מלעסוק לעומק בסוגיית יצוא הגז. ההתייחסות היחידה לנושא נעשתה במסגרת הדיונים בוועדת ששינסקי אשתקד והליכי חקיקת חוק מיסוי רווחי הנפט החדש.
בדו"ח הביניים שפרסמה הוועדה קבעו חבריה עיקרון, לפיו המדינה לא תשתתף בעלויות הקמת מתקני יצוא גז - אם יותר יצוא זה בעתיד. כלומר, עלות הקמת תשתיות יצוא אלה לא תנוכה מן ההכנסות המחושבות לצורך חישוב ההיטל, דוגמת הוצאות אחרות שכן מנוכות, בהן הוצאות שוטפות או תשלומי תמלוגים.
הסיבה לכך, מן הסתם, היא שעלויות הקמת מתקנים אלה יסתכמו במיליארדי דולרים, אשר הכרה בהן עלולה למחוק את הכנסות המדינה מן ההיטל. מאידך, הסכימו חברי הוועדה כי המדינה לא תגבה מחברות הגז מס עודף על רווחי היצוא. כלומר, ההיטל המגזרי שאישרה הוועדה ייגבה מרווחי החברות, כאילו היו מבוססים על מכירה (תיאורטית) של הגז המיוצא בשוק המקומי.
ואולם, בדו"ח הסופי שפירסמה ועדת ששינסקי, ריככו חבריה משמעותית את עמדתם, והסכימו להכיר בעלות צינור הולכת גז ליצוא לצורך חישוב ההיטל.
כדי "להחליק" את סעיף זה בקלות, קבעה הוועדה כי ההכרה בעלות תהיה עד אורך צינור דומה לזה של צינור המונח לחופי ישראל, אף שאינו מונח לטובת השוק המקומי. זאת, מבלי שהוועדה קובעת השתתפות שוות ערך של המדינה בתקבולים העודפים מיצוא הגז, אשר עשויה להגיע לכדי מאות מיליוני דולרים נוספים.
בנוסף, נסוגה הוועדה גם בסוגיית שיעור ההיטל המגזרי שבו יחוייב הגז המיוצא, במידה ויהיה נמוך ממחיר הגז הממוצע בשוק המקומי. חברות הגז ביקשו שלא לחייב את ההיטל לפי מחיר זה - במידה וייצאו את הגז במחיר זול יותר. משרד האוצר סירב לדרישה זו, מחשש כי המדינה תסבסד למעשה את יצוא הגז שלה, אשר יימכר לחו"ל במחיר מוזל. לבסוף, הסכימה הוועדה לגבות היטל בהתאם למחיר הגז שיימכר לשוקי חוץ (גם אם יהיה נמוך יותר), ובלבד שהיצואן הוכיח כי לא הצליח למכור את הגז לשוק המקומי, ומכר לפחות מחצית מן הכמות המיוצאת בשוק המקומי.
סוגיית היצוא עלתה פעם נוספת במסגרת אישור חוק ששינסקי בממשלה. זאת, לאחר שלבקשת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אושרה הטבה נוספת לשותפויות חיפושי הגז, באמצעות הבטחה למימון ממשלתי של 50% מהוצאות האבטחה של מתקני החיפוש וההפקה בים. הטבה זו הותנה במכירת 25% לפחות מן המשאב שבמאגר לשוק המקומי.
כך או כך, שותפויות החיפושים של דלק ונובל אנרג'י לא המתינו למקבלי ההחלטות בישראל, והחלו כבר לפני שנתיים בבחינת הדרכים ליצוא הגז . בין היתר, בחנו השותפויות את האפשרות להזרים את הגז ממאגר לווייתן לחופי קפריסין, שם תוקם תשתית הנזלה ויצוא במיכליות לשוקי העולם. זאת, בייחוד לאחר זכיית נובל אנרג'י בזיכיון לחיפוש גז טבעי בשטח "בלוק 12" שבמימי קפריסין.
מדובר ב-4,000 קמ"ר הממוקמים בסמיכות למים הכלכליים של ישראל, כ-65 ק"מ מערבית לתגלית תמר. בשטח זה העריכו גורמי ממשל בקפריסין את פוטנציאל הגז בכ-10 TCF (כ-280 מיליארד מ"ק גז), כאשר בידי דלק אופציה לאחזקה של 15% בהיתר החיפוש מטעמה של ממשלת קפריסין.