פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המדינה צריכה לקחת אחריות על הגיל הרך

      השגת צדק חברתי ועתיד טוב יותר פירושה בעיקר השקעה בחינוך דור העתיד. ד"ר נעמי מורנו סבורה כי בשביל שיהיה כאן שינוי חברתי אמיתי מדינת ישראל צריכה לקבוע מדיניות ברורה בנושא

      בימים אלו של מחאה חברתית כלל ארצית, נשמעות דרישות רבות ושנות העולות על סדר היום הציבורי. אנו עדים לתביעה לשינוי כולל ולחלוקה צודקת של משאבי המדינה. למעשה, כל הקריאות עוסקות בשאיפה לעתיד טוב יותר והדרך הנכונה ביותר לעשות זאת היא, קודם כל, להשקיע בדור העתיד. בשביל שיהיה כאן שינוי חברתי אמיתי מדינת ישראל צריכה סוף סוף לקבוע מדיניות ברורה ומותאמת לטיפול ולחינוך בגיל הרך.

      מחקרים רבים הוכיחו את חשיבותו של חינוך ילדים בגיל הרך כיוון שהוא חלון ההזדמנויות להתפתחותם העתידית. השפעות החינוך בגיל זה הן מרחיקות לכת ואחראיות באופן ישיר על מידת ההשתלבות של האדם הבוגר במערכת החינוך ובחברה האזרחית. לכן, לא מפתיע שבמחאה החברתית הנוכחית קול ההורים נשמע באופן מובהק, ועמו גם הקריאה להגדלת ההשקעה בגיל זה.

      המציאות השתנתה - המערכת לא

      שורש הבעיה נעוץ במציאות שהשתנתה מבלי שהמערכת השתנתה יחד איתה. השינויים בעולם העבודה ויוקר המחייה המכביד מאלצים את רוב האמהות לצאת לעבוד בכדי להבטיח יותר ממשכורת משפחתית אחת. מעבר לכך שמדובר בכורח המציאות, מדובר בזכות האישה להתפתח מקצועית ולשמור על רצף וקדום תעסוקתי. אך מנגד, היצע המעונות לילדים עדיין אינו מספק ורצוף פתרונות דחוקים או יקרים מדי. כשהפער בסטנדרטים המקצועיים ובתשלום החודשי עבור המעונות גדל, גדל גם הפער החברתי ומחסל את עקרון שוויון ההזדמנויות, העיקרון הבסיסי של כל מערכת חינוך מתקדמת. מסגרות לגיל הרך אמורות להוות מוצר יסוד, אך בהיעדר סבסוד מספק הן הופכות למס עקיף עבור האמהות היוצאות לעבודה. ברוב המקרים, מדובר במשפחות ממעמד הביניים. הדבר יוצר מתח מובנה בין עידוד ממשלתי ליציאה מיידית לעבודה מחד, לבין הרצון של החברה להעניק חינוך מתאים ואיכותי לדור הבא, מאידך.

      למרות כל זאת, המדינה טרם עיצבה מדיניות לגבי ילדים בגיל זה. האחריות כיום נחלקת בין מספר גורמים, לפעמים לא מתואמים וללא ראייה לטווח הארוך. הגיל הרך דורש התייחסות להיבטים רבים ורוחביים וללא דרך ברורה, אנו נמשיך לכבות שריפות ולתפור טלאים. נדרשים, למשל, תכנון ופרישת מעונות ארצית כוללת, כחלק מתכנונה של כל שכונה חדשה, העמקת הסבסוד הממשלתי של שכר הלימוד, יישום קריטריונים מחייבים של איכות במסגרות לגיל הרך, תכניות לאיתור ילדים בסיכון או עם צרכים מיוחדים, סיוע להורים ועוד.

      לשם כך יש לפעול להקמת רשות לאומית, שתזכה לעדיפות וסמכויות ברורות להגדרת חזון ויעדי פעולה ישימים. יחידה שתפעל כשירות אוניברסלי המושתת על תכנון ותפיסה מניעתית, תוך הבטחת מתן עדיפות לאזורים ומגזרים חברתיים בהם נדרשת השקעה מתקנת. הרשות תדאג לקשר בין נושאי החינוך, הטיפול, הבריאות, הבטיחות וכד' לגיל הרך, תוך הבטחת רצף וקשר בין התחומים השונים, מיצוי השירותים הקיימים בקהילה והתנהלות מול הממשלה, והרשויות המקומיות.

      בבואנו לטפל בחינוך לגיל הרך ברמה הלאומית עלינו להציב לנגד עינינו את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד. עקרון השוויון ואת עקרון טובת הילד, הנכללים באמנה זו, הם העקרונות שצריכים להוביל אותנו ועלינו ולזכור כי ילדינו הם אלו שימשיכו ויבנו את חברת העתיד וינהלו אותה. תוכנית אינטגרטיבית, המעצימה את הקיים על ידי תיאום ומיצוי, תוך כדי הוספה ושרטוט דרך היא שתקבע את עתיד המדינה, יותר מכל חוק או רפורמה פרטנית.

      אך מעבר לכך, קריטי שכל פתרון אשר יוצע, יפעל מתוך ראייה מערכתית וארוכת טווח. יש למצוא פתרון ממשלתי לשכבות המוחלשות ולשכבה הרחבה של מעמד הביניים, שיחרוג מהקונטקסט הפוליטי המצומצם של חוק זה או אחר, וימשיך לפעול לאורך שנים, מבלי שאילוצים פוליטיים או כלכליים עתידיים יערערו את תוקפו.

      הכותבת היא מנהלת האגף לגיל הרך בתנועת ויצו העולמית