ביזיון חברות כוח האדם והממשלה

מספר לא מבוטל של חברות כוח אדם ידועות לשמצה כמפרות סדרתיות של חוקי עבודה. הן הפכו לכלי קיבול, שלתוכו זורקת הממשלה וחברות ציבוריות, עובדים, שנהפכים לעבדים. אותן חברות משלמות לעובדים שכר רעב נצלני מתחת לשכר המינימום, לעיתים ללא תנאים סוציאליים, לפעמים גם ללא תלושי שכר. חלק גדול מהעובדים מועסקים במשרות חלקיות, לפי הצורך, מה שמוריד את שכרם עוד יותר.

שמענו על אלפי מטפלות לילדים, מטעם משרד התמ"ת, שמקבלות שכר רעב ללא תנאים סוציאליים. רק בשנת 2010 התקבלו במשרד התמ"ת כ- 4,600 תלונות על הפרות של חוקי העבודה. הקנסות שמטיל משרד התמ"ת בגין ביצוע העברות מגוחכים, והחגיגה ממשיכה ללא הפרעה. לגבי המטפלות, המשרד צריך לקנוס את עצמו. בישראל של 2011, 33% מהשכירים מועסקים במשרה חלקית. הממוצע של מדינות OCED עומד על 16%. הגידול בשיעור המועסקים במשרה חלקית איננו מעיד על שוק של תעסוקה מלאה. שיעור עובדי הקבלן במשרדי הממשלה עומד על כ-25%.

מיהו הטייקון בתחום? הממשלה. היא המעסיק הגדול במשק, משתמשת בקבלנים חיצוניים, רומסת עובדים חלשים, שוללת מהם את הזכות להיות מועסקים ישירות ע"י מקום העבודה. קבלני כוח האדם, מנצלים מחד את העובדים, ומאידך הם גוזרים קופונים שמנים. מתבקשת בדיקה על זהותם של אותם קבלני כוח אדם ולמי הם מקורבים. לכאורה, נושא ראוי לדיון בוועדת טרכטנברג ולקבלת מסקנה של צדק. רק שהועדה לא דנה בנושא. החמצה שנצטער עליה עוד שנים.

נתוני שכר מראים כי השכר הנמוך ביותר במשק הוא 3,014 שקלים לעובדי חברות כוח אדם, 3,501 שקלים לעובדי מסעדות, 3,852 שקלים בשרותי רווחה, 4,133 שקלים למאבטחים ועובדי ניקיון. מהמתואר לעיל, עולה תמונה עגומה ומעליבה של לא מעט סקטורים שעובדיהם מקבלים פחות משכר המינימום. מצבם של עובדים רבים גרוע עוד יותר, מכיוון שאינם מדווחים, ואינם זוכים לזכויות הסוציאליות הקבועות בחוק, בגלל העדר מנגנוני פיקוח. חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית, שעמד בשנת 2000 על 68% ירד ל-63% בשנת 2010.

תהליך ההפרטה, שמטרתו להקטין את המגזר הציבורי, מתמקד בעיקר בשירותי בריאות, חינוך, סעד ורווחה. המכרזים מתאפיינים ברמת מחירי הפסד בלתי אפשריים, המשקללים בתוכם הפרה שיטתית של דיני העבודה. זאת תוך הסכמה שבשתיקה בין מזמין השירות לקבלן העבריין. קבלנים שרוצים לזכות במכרז, מציעים מחירים נמוכים, וכאן מתחילה "חגיגה", כאשר אותם קבלנים משלמים לעובדים שכר חרפה. מעמד העובדים האומללים הוא כמו של אריסים. איש לא מגן עליהם ולאף אחד לא אכפת מהם. מחקרים מצאו שישראל היא מהמובילות ב-OECD בשימוש בעובדי קבלן וכוח אדם במשכורות רעב. ממשלת ישראל היא גם "אלופת" העולם המפותח בבושה ציבורית. היינו עדים, בשנים האחרונות, להלנת שכר ברשויות המקומיות בישראל, המדינה המערבית היחידה שמלינה באופן המוני שכר של עובדי ציבור.

יש לפתוח את כל ההסכמים הממשלתיים והציבוריים עם קבלני כוח אדם שבוצעו בשנתיים האחרונות, המשקפים תשלום של שכר-רעב לעובדים, ולהעמיד אותם על בסיס שכר של 5,000 שקלים לחודש. במקביל, לאכוף בנחישות את חוקי העבודה במוסדות אלו ובכלל המשק. כולל הכפלה ושילוש של מספר המפקחים בתחום, קביעת קנסות כבדים ביותר ועונשי מאסר על מפרי החוק תוך נטילת רישיון הקבלן מהם. יש להפסיק, למשך שנתיים לפחות, העברת נושאים מתחומי החינוך, הבריאות והרווחה למיקור חוץ של קבלני כוח אדם. מי שמשתמש בעובדים כאריסים הוא חזיר. מי שמעביר לקבלנים אלא עובדים, אין לו מצפון. אין לכם בושה?

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה