בערב החג קבע בית הדין האזורי לעבודה כי עובדי הרכבת לא יכולים להתנגד להפרטה, משום שזו החלטה ניהולית לגיטימית. בית הדין הדגיש כי העובדים יכולים לשאת ולתת רק על השלכותיה של ההפרטה. במילים אחרות, אם ההפרטה לא פוגעת בזכויות העובדים - אז אין להם לגיטימציה לשבות.
העובדים ערערו על פסיקות אלו בפני בית הדין הארצי לעבודה, שקיבל את הטענה כי להפרטה יש השלכות על מערכת יחסי העבודה ולכן התנגדותם של העובדים היא לגיטימית. ראוי לציין כי בית הדין הארצי גם קבע שצעדי המחאה שנקטו העובדים נגד ציבור הנוסעים היו מוגזמים, ובלשונו: "בלתי מידתיים", ובכך הצטרף למחאה הציבורית הגורפת שיצאה נגד צעדיו של ועד העובדים.
מבלי להפחית מאחריותו של ועד העובדים להסלמה, הרי הגורם העיקרי האחראי למצב היא הנהלת הרכבת שלא השכילה לנהל בשום שכל את התהליך. בהסתתרה בהתנשאות מאחורי הקביעה כי החלטה על הפרטה של חלק מפעולות הרכבת היא פררוגטיבה ניהולית, לא הואילה הנהלת הרכבת לשתף את הועד בהחלטה שכן עשויה להיות לה השלכות על יחסי עבודה.
הנה, לדוגמה, דברים שכתבנו כבר לפני מספר שנים, על סכסוך דומה בשירות הציבורי: "למה, לכל הרוחות, לא משתפים את העובדים בדיון על שינויים ארגוניים אשר מטבע הדברים ישפיעו על הביטחון התעסוקתי של חלק מהם, ועל דפוסי ההעסקה של אחרים? מה חשבה ההנהלה, שהם ישבו בחיבוק ידיים? ואולי כדאי היה לה לשתף אותם לא רק כדי שלא יעשו צרות, אלא כדי לאפשר להם להעלות רעיונות נוספים. הרי שיתופם גם היה מפחית את רמת החרדה מפני השינוי הצפוי ומגביר את הרצון לשתף פעולה".
"שתפו אותם, למען השם. ראשית, משום שזה צודק, כי כל שינוי נוגע לחייהם. שנית, משום שזה כדאי - הם יוציאו לכם לפחות חלק מהערמונים מהאש. שתפו אותם, למרות שזו פררוגטיבה ניהולית, שתפו אותם משום שזה ניהול נכון. שתפו אותם למרות שאתם לא חייבים לנהוג כך. או במילים אחרות, ותרו קצת על האגו כדי שבהמשך בדרך לא תאלצו לעשות וויתורים הרבה יותר גדולים." אמנם כתבנו, אבל נראה כי שום לקח לא נלמד.
*שוקי שטאובר כתב עשרה ספרי ניהול ובהם הספר "אאוטסורסינג העברת פעילות מהארגון לניהול לחיצוני". www.shukistauber.co.il