שני לקחי בנק ישראל מהמשבר העולמי של השנים 2009-2007 הם כי עליו לפעול להקטנת הסיכון להיווצרותם של משברים, לזיהוי מוקדם שלהם ולהקטנת הפגיעות מהם, וכן לפעול נכון ומהר בעת משבר - כך קובע דו"ח שפרסם אתמול בנק ישראל, "ישראל והמשבר העולמי 2009-2007". הדו"ח נערך ע"י הנגיד, סטנלי פישר, המשנה לנגיד, קרנית פלוג, והמשנה הקודם לנגיד, צבי אקשטיין.
ביחס ללקחים על הקטנת הסיכון להיווצרותם של משברים, מדגיש בנק ישראל את הצורך במדיניות מקרו-יציבותית ((macroprudential) לשמירת היציבות הפיננסית ולהפחתת הסיכון למשבר. מדובר במדיניות המבוססת על ראייה כוללת של המערכת הפיננסית, כולל קשרי הגומלין בין רכיביה. חשובה גם הלימות הון גבוהה ושיפורים בניהול ובפיקוח על הסיכונים בכל המוסדות הפיננסיים. בייחוד גברה המודעות לחשיבות הפיקוח על הגופים, המכשירים והשווקים החוץ-בנקאיים.
ביחס לפעילות נכונה בעת המשבר, מדגיש דו"ח בנק ישראל את הצורך בפעולה מהירה ונמרצת לייצוב מוסדות פיננסיים בעלי חשיבות מערכתית (כולל גופים לא-בנקאיים) ולהזרמת נזילות למערכת הפיננסית ולמוסדות הרלוונטיים, וכן את הצורך בתגובה מהירה ונרחבת של המדיניות המוניטרית, גם באמצעות כלים כמותיים.
בהתייחס לרשויות הפיקוח, קובע הדו"ח כי תהליכי הפקת הלקחים מהמשבר הגלובלי עדיין בעיצומם. עם זאת, הבנק סבור כי בתחום רשויות הפיקוח "רצוי לרכז את האחריות הכוללת ליציבות הפיננסית בבנק ישראל, ולהוסיף לאחריותו את הפיקוח היציבותי על כל המוסדות הפיננסים, בין היתר לנוכח הצורך שהתעורר בעולם להזרים נזילות מהבנק המרכזי לגופים פיננסים שאינם בנקים, אשר המחיש את היותו מלווה של מוצא אחרון גם למוסדות אלה", כך נכתב בדו"ח. "יש להתאים את המסגרת המשפטית כך שתאפשר לבנק ישראל גם לפקח על הגופים הנוספים וגם לשמש להם מלווה בעת צורך".
בנושא הקטנת הריכוזיות קובע הדו"ח כי "הריכוזיות הגבוהה של המגזר העסקי בישראל, הן בתחום הריאלי והן בתחום הפיננסי, ושליטתן של קבוצות עסקיות מעטות בנתח נכבד של הפעילות, מגדילים את הסיכון המערכתי. יש להגביר את הפיקוח על קבוצות אלה וליצור תמריצים שליליים להיווצרותם".
"הריכוזיות הגדולה מגדילה את הסיכון המערכתי במערכת הפיננסית"
"20 קבוצות עסקיות שולטות ב-25% מהחברות הבורסאיות ובכ-50% משווי השוק שלהן. הריכוזיות הגדולה מגדילה את הסיכון המערכתי במערכת הפיננסית, שכן אותן קבוצות שליטה הן קבוצות הסיכון הגדולות ביותר של הבנקים, וקריסה של קבוצה עסקית גדולה עלולה לזעזע את המערכת הבנקאית כולה", נכתב עוד בדו"ח. "המענה שניתן לבעיה זו עוד בראשית העשור הקודם היה הטלת הגבלות על החשיפה של התאגידים הבנקאיים ללווה בודד או לקבוצת לווים, אולם על אף ההגבלות הללו קיומן של קבוצות עסקיות גדולות מגדיל את הסיכון המוסדי והמערכתי במערכת הפיננסית, ולפיכך יש להגביר את הפיקוח והרגולציה שלהן, וכן ליצור תמריצים שליליים להיווצרותן של קבוצות נוספות כאלה".
דו"ח בנק ישראל מציין כי המשבר העולמי האחרון היה הקשה ביותר מאז המשבר של שנות ה-30 במאה הקודמת. הוא החל כמשבר פיננסי בארה"ב, התפשט לשווקים ומדינות נוספים והפך במהירות למשבר עולמי. החרפתו החדה החלה עם קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס בספטמבר 2008, והגיעה לשיאה בהמשך אותה שנה וברבעון הראשון של 2009. במהלך המשבר נפגעו קשות מערכות פיננסיות במדינות המפותחות, מוסדות פיננסיים בולטים קרסו, ונדרשה התערבות נמרצת של הרשויות למניעת קריסתם של אחרים. במקביל ירד התוצר העולמי, והסחר העולמי קרס. עוצמת תגובת-המדיניות של הממשלות והבנקים המרכזיים הייתה ללא תקדים, והתמקדה בייצוב המערכת הפיננסית. כתוצאה מהמדיניות נבלם המשבר העולמי מוקדם מהצפוי: ברבעון השני של 2009 הסתמנה התייצבות, ובמחצית השנייה של השנה החלה התאוששות איטית במרבית המדינות.
הדו"ח קובע כי השווקים הפיננסיים בישראל הגיבו למשבר כבר מראשיתו, ביולי 2007. בשלב הראשון המשק נתפס כעמיד יחסית. המצב השתנה באורח קיצוני ברבעון האחרון של 2008, עם החרפת המשבר העולמי, כשהטלטלה פקדה במלוא עוצמתה גם את המערכת הפיננסית המקומית. הרבעון האחרון של 2008 והרבעון הראשון של 2009 היו שיא המשבר גם בישראל מבחינת המצב בפועל, מבחינת החששות ומבחינת אי-הוודאות.
בדיעבד התברר כי המערכת הפיננסית בישראל עמדה בטלטלה, וכי המוסדות הפיננסיים, בהם הבנקים, גילו עמידות, יחסית לעוצמת המשבר, יציבותם נשמרה, ושום מוסד לא קרס. עם זאת, שררו באותה עת חששות של ממש ליציבות של מוסדות פיננסיים ולתפקודה התקין של המערכת הפיננסית. עיקר הפגיעה היה בשוק האשראי החוץ-בנקאי, אשר שותק למעשה והפך למוקד הסיכון למערכת הפיננסית המקומית. התאוששות השווקים הפיננסיים בישראל החלה לקראת סוף הרבעון הראשון של 2009, במקביל להתאוששות בשווקים העולמיים, וגברה בהמשך.
הדו"ח מציין כי השפעת המשבר העולמי על הפעילות הריאלית בישראל גברה בהדרגה. לאחר שבמחצית הראשונה של 2008 נמשכה הצמיחה המהירה של המשק, חלה תפנית במחצית השנייה של השנה, והוא גלש למיתון. ברבעון האחרון של 2008 וברבעון הראשון של 2009 נרשמה צמיחה שלילית. החל מהרבעון השני של 2009, עם תחילת ההתאוששות בעולם, שב המשק לצמוח, וקצב צמיחתו הואץ בהמשך השנה.
המשק סבל אפוא ממיתון משמעותי אך קצר, והפגיעה בו הייתה מתונה יחסית למדינות המפותחות ויחסית לחששות ששררו בעיצומו של המשבר.
למתינות היחסית של הפגיעה במשק הישראלי ובמערכת הפיננסית המקומית תרמו עיתוי המשבר, לאחר חמש שנות צמיחה מהירה, ומספר מאפיינים של המשק ושל המערכת הפיננסית, בהם מערכת בנקאית שמרנית הנתונה לפיקוח הדוק, שוק משכנתאות שמרני והעדר כמעט מוחלט של נכסים מורכבים. אלה תרמו לכך שלא התפתחו בישראל בשנים שקדמו למשבר מינוף יתר ובועת נדל"ן.
ישראל התמודדה עם המשבר בראש ובראשונה דרך שמירה על יציבות המערכת הפיננסית והמוסדות הפיננסיים, והקלה על קשיי הנזילות והאשראי. תגובת המדיניות הייתה נמרצת ותרמה למיתון הפגיעה במשק ובמערכת הפיננסית, ולהתאוששות המהירה יחסית, כאשר מדיניות המוניטרית מילאה תפקיד מרכזי בכך.
ההרחבה ההומניטרית שננקטה במהלך המשבר הייתה ללא תקדים, והופעלו כלים לא שגרתיים להרחבה כמותית - בכללם רכישת אג"ח ממשלתיות, נוסף על רכישות מט"ח שהחלו עוד קודם, להגדלת יתרות המט"ח. תגובת המדיניות הפיסקאלית הייתה מוגבלת יותר, בין היתר על רקע העדר תקציב מאושר, אולם היא אפשרה את פעולת המייצבים האוטומטיים מצד ההכנסות ממסים, והתמקדה במתן ערבויות. הצהרות קובעי המדיניות במהלך המשבר בדבר אמונם באיתנות המערכת הפיננסית ונכונותם לנקוט צעדים נוספים סייעו להרגעת השווקים.
הפיקוח על הבנקים התמקד במהלך המשבר בחיזוק הלימות ההון של המערכת הבנקאית ושיפור ניהול הסיכונים בה, בהמשך לתהליכים ארוכי טווח שעסק בהם עוד לפני המשבר, וכן בניטור הדוק של חשיפת הבנקים להתפתחויות בארץ ובעולם, בפרט לנכסים בחו"ל וללווים גדולים בארץ, הגברת השקיפות לגבי חשיפתם והתערבות במקרה הצורך.