ועדת טרכטנברג - נולדה בחטא, יישומה בספק

היחיד שתמך בוועדת טרכטנברג ובהקמתה היה יוזמה ראש הממשלה שרצה להוציא את ראשו ממלכודת המחאה. ישראל בוקסר מסביר למה לא יצא ממנה כלום

ד"ר ישראל בוקסר

תהליך הקמת וועדת טרכטנברג נולד בחטא. מדוע? לא היה קונצנזוס בסיסי למינוי, לא מצד המוחים, לא מצד האוצר, לא מצד ועדת הכספים של הכנסת, וגם לא מחברות הקואליציה. נימוקי הנגד, שהם דבר רגיל במקומותינו, הסתמכו על האמירות הבאות: יש תכניות מגירה קיימות, אנחנו יכולים לקבל ההחלטות בעצמנו, לוועדה לא יהיו שיניים ועוד.

מי שיזם את המינוי, הוא גם היחידי שתמך בקיומו. זה ברור, ראש הממשלה ביקש להוריד מעליו את הלחץ, להפנות את המיקוד לכיוון הוועדה ולהרוויח זמן. הדרך שבה מונתה הוועדה, מאפיינת את דרכו של ראש הממשלה: צעדים חפוזים, העדפת הפתרון לטווח הקצר, העדר אסטרטגיה, חוסר תיאום וזריית חול בעיניים. הבעיה: לכל אלו יש טווח זמן מוגבל וארעי. כאשר הבעיה עולה שוב על השולחן, יש לה ממדים חריפים וקשים לפתרון. מה שמאפיין, בדרך כלל, גרירה של זמן. הבוקר נודע שליברמן יתמוך כנראה ביבי וכך בממשלה תתקבל הכרעה בעד.

ראשית, לו היה מושג תיאום מוקדם עם חברות הקואליציה, פני הדברים היו יכולים להיות פשוטים יותר. יתרה מכך, לו היה מושג תיאום כזה, יתכן והייתה מותווה גם מסגרת ברורה יותר לעבודת הוועדה, מה שיכול היה ליצור קונצנזוס למסקנותיה. מאידך, צריך להבין, שיצירת תיאום בין חברות הקואליציה, למתווה כלכלי כה נרחב, לוקח זמן, שלראש הממשלה, לא היה אותו, מכיוון שהוא רצה להיחלץ במהירות משיני המחאה. בתוך ההתנגדות לוועדה ולמסקנותיה, משחקים גורמים פוליטיים, של ניגוח אישי ושמירת הגמוניה, של גורמים כלכליים, שאינם רואים עין בעין את המלצות הוועדה, גורמים סקטוריאליים, המבקשים לרצות את קהל הבוחרים, וגורמים אישיים: קנאה, צרות עיין ואגו נפוח. אנשים לא מבינים שאם מישהו יקבל, גם לך יש סיכוי לקבל. כדי להאיר את פני הדברים, אוסיף ואומר, כי הממשלה לא מסוגלת לקבל החלטה מושכלת לבעיות הרחבות שהציבה המחאה בפניה, המתפרסות לרוחב כל המשק, כוללות אוכלוסיות מצוקה רחבות, לא רק את מעמד הביניים, ואין, לכאורה, תקציב לפתרונן.

טוב לדעת (מקודם)

איך צפוי להיראות עתידנו בעידן הרכבים האוטונומיים?

יניב הלוי
לכתבה המלאה

אין התייעלות במשק

מעבר למתואר לעיל, יש גם נושאי תוכן. יישום המלצות הוועדה בתחומי מחירים, דיור, חינוך, תחבורה ציבורית, ובריאות ימשך שנים ארוכות, אם בכלל. לא שמענו דבר על ההתייעלות המהותית שלה נדרש המשק הממשלתי הכושל. על הקטנת הממשלה המנופחת והאנכרוניסטית. על הקטנת התמיכה במגזרים לא פרודוקטיביים שחיים על חשבון משלם המסים. חיפשנו שינויים איכותיים במערכת החינוך, לא רק הקצבות עתידיות לחינוך חינם בגילאים צעירים. לא שמענו מאומה על הפסקת העברת נושאים ממשלתיים למיקור חוץ, הבולמת צמיחה. לא שמענו על פתיחת הענפים הגדולים במשק: בנקאות, ביטוח, קמעונאות, רכב, דלק, תחבורה, יצרני מזון לתחרות אמיתית. לא ראינו המלצות מהותיות להקטנה של המסים העקיפים, למעט כמה עשרות אגורות על הדלק והפחתות לא מספיקות של מסי קניה. חיפשנו ולא מצאנו הטלת פיקוח ממשלתי על מחירים של מוצרי יסוד לזמן קצוב, שהסרתו תותנה בהגברת התחרות האורגנית וירידת מחירים שנובעת ממנה. לא ראינו המלצות להעלאת שכר המינימום. ומעל לכל, לא ראינו כיצד הצעדים שהוצעו ע"י ועדת טרכטנברג יקטינו את הקיטוב והפערים בחברה.

משענת קנה רצוץ

גם באם יקבלו ההמלצות, או חלקן, הן ישענו על קנה רצוץ, על יכולת ביצוע של ממשלה, ששבעים אחוז מהחלטותיה אינן מתקיימות. בהתאם, אין לצפות, לאמון הציבור בשינוי שייתן לו ערך אמיתי. מאידך, הבחירות המתקרבות, יניעו את השלטון לכיוון של צעדי הישרדות. זו הזדמנות למנהיגי המחאה, ללחוץ לביצוע מהיר של שינויים אמיתיים, שיחזיקו מים, בתחומי המחירים, השכר והדיור, שיתנו ממד אמיתי, ארוך טווח, לעוצמת המחאה וערכיה. אסור לוותר, כי אי אפשר לסמוך על איש, בוודאי לא על המערכת הפוליטית שייצרה את העוולות שגרמו למחאה. גם לא על הברית ביבי- ליברמן עם ש"ס המתנדנדת ברוח.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully