זליכה: מדיניות בנק ישראל חונקת הזוגות הצעירים

החשב הכללי לשעבר ירון זליכה תקף את מדיניות הורדת הריבית של בנק ישראל. "שני רבעונים של צמיחה שלילית זה לא משבר, זו האטה". בנוסף, קרא זליכה לפרק את הפירמידות במשק

  • ירון זליכה
שרית מנחם

לירון זליכה יש ביקורת נוקבת על מדיניות בנק ישראל, שלדבריו שגה בזיהוי מעמדה של כלכלת ישראל במשבר העולמי - טעות שתביא את המשבר הבא למשק שלנו. "מובן שהמשבר העולמי השפיע עלינו, אבל השאלה היא האם המשק היה במצב חולה מספיק בשביל התרופות שהביאו לו קובעי המדיניות (הפחתות ריבית, ש"מ)?", מקשה זליכה.

"העוגנים בישראל היו יציבים והמשק היה במגמת צמיחה. ועדיין, ננקטו פעולות שגויות, ובעיקר הורדה דרסטית של הריבית במשק לשיעור משמעותי מתחת לאינפלציה, הפחתות שהביאו לריבית ריאלית שלילית. אפילו בארה"ב, שחוותה מיתון קשה, לא היתה ריבית ריאלית שלילית. ריבית ריאלית שלילית זה כמו סמים - נראה לך פתאום שאתה מרגיש מצוין".

בתגובה לטענה שהיו כאן שני רבעונים עם צמיחה שלילית, ושהיה נראה שזה עלול להחמיר - לכן קשה לומר בדיעבד אם זו היתה החלטה נכונה או לא ולנטרל גורמים אחרים - אומר זליכה: "שני רבעונים של צמיחה שלילית זה לא משבר, זו האטה. לא כל חום זו מחלה קטלנית - המדיניות היתה מדיניות של פאניקה. לפעמים, אם אתה מחמיר, הנזקים גדולים יותר. צריך לבדוק אינדקטורים נוספים. לנתח השקעה, צריכה, ביקושים, סחר. אחד הפרמטרים, צמיחה, מראה האטה - אז מה?

"הורדת הריבית מנפחת את מחירי הדיור. הרי כל כך יקר כאן. זוג צעיר שמכניס 8,000 שקל, התייקרה לו הדירה שרצה לקנות בחצי מיליון שקל. מאיפה הם יביאו חצי מיליון שקל? יש מישהו שלא יודע מהי השפעתה של ריבית ריאלית שלילית?

"הבעיה הגדולה היא שאת העלייה במחירי הדיור בשל ירידת הריבית, לא נראה במצב ההפוך. כלומר, מחירי הנדל"ן לא יירדו באותה רמה שעלו עם העלאות הריבית. כשיש גורמים אינפלציוניים לניפוח מחירים, המחירים עולים בשנייה. אבל כשיש גורמים דפלציוניים, מחירי הדיור יורדים לאט-לאט. עכשיו, 15 שנה זוגות צעירים ייחנקו עם תשלומי המשכנתא. יש כאן דור אבוד של זוגות צעירים".

עוד בוואלה!

שוקולד ופנים באמבטיית קרח: איך רונה לי שמעון מוצאת כל כך הרבה אנרגיה?

לכתבה המלאה

המחבלים של הפנסיה

בתום שיחה שנמשכה שעה וחצי עם ירון זליכה, יוצאים עם רגשות מעורבים. למרות הקיץ המחאתי, שעקר מאות אלפי אזרחים מרביצה מול הטלוויזיה כדי להפגין נגד יוקר המחיה בישראל, ולמרות המלצות טרכטנברג, שמנסות להיטיב עם מעמד הביניים - זליכה, שצועק חמס בעניין המדיניות הכלכלית כבר שמונה שנים, אינו מרוצה.

הוא חושב שהמלצות טרכטנברג לא מספקות, ולמרות המלצות ועדת הריכוזיות הוא חושב שמפחדים לפרק את חברות האחזקה שעושקות את הציבור ומחבלות בפנסיות של כולנו, והכי גרוע - שאנחנו נעשים רק עניים יותר. ולמרות השקפת העולם הפסימית, זליכה, 41, מצייר אופק אופטימי. לא כי הוא סבור שהמצב יהיה טוב יותר, אלא משום שלדבריו יש בנמצא פתרונות, שיישומם יכול לייצר פה מציאות חברתית-כלכלית שונה.

טיפול השורש שמציע זליכה כולל את הגברת התחרות בענפי הבנקאות וכרטיסי האשראי, הגברת התחרות בענף החיסכון הפנסיוני וכן שינויים במסים, לכיוון חברתי יותר. "אם הציבור חושב כי שתי הפגנות שיורידו את מחירי הקוטג' לשלושה ימים זו המחאה, הוא טועה.

"בשבוע שעבר גיליתי שהורידו את מחירי הניוקי. לפני כחודשיים חזרתי מאוסטריה וסיפרתי בהרצאה שחבילת ניוקי עולה שם יורו אחד - שישה שקלים. ביום שישי קניתי שלוש חבילות ב-24 שקל. עשיתי לעצמי תזכורת לראות כמה זה יעלה. זה הרי בטח יתייקר".

"המדינה הענייה במערב"

כשזליכה נשאל אם הוא מאמין כי המאבק ביוקר המחיה ישנה משהו, הוא מקדים עם מענה פופולרי: "מה שאני חושב לא רלוונטי, העובדות מדברות", ואז משיב: "מדינת ישראל היא המדינה הענייה במערב. יש כל מיני מדדים המעניקים זוויות שונות למדידת עוני, אבל ישראל, בכל המדדים - תוצר לנפש, אי-שוויון, קו העוני המוחלט וקו העוני היחסי - ממוקמת תמיד במקומות הגרועים ביותר.

"ישראל היא מדינה ש-25% מתושביה חיים מתחת לקו העוני - כלומר, פחות מ-5,000 שקל למשק בית. מה שמטריד בכלכלה שלנו הוא שמעמד הביניים מתקרב והולך לרמות החיים של עניי המערב. זו התפתחות מדאיגה", מתריע זליכה.

מי ששמע את הרצאותיו של זליכה, שקיבלו בחודשים תנופה אדירה באינטרנט, או קרא את ספריו, מבין שהוא יורה חצים לכל הכיוונים. קיתונות הביקורת שלו כלפי קובעי המדיניות עוד ב-2003-2007, השנים בהן היה החשב הכללי, ועד היום - הביאו לכך שרבים רואים בו איש שנוי במחלוקת.

עם זאת, זליכה, בעל תואר פרופסור, המכהן כדקאן הפקולטה למינהל עסקים של הקריה האקדמית אונו, זוכה גם למחמאות. כבר שנים שהוא מדבר על רמת המחירים הגבוהה בישראל, על היעדר התחרות. בתפקידו באוצר הוא נלחם נגד השחיתות והסחבת במערכת הכלכלית ופעל רבות להגברת התחרות בתחומים רבים. הוא לא מפחד לצאת נגד אנשי העסקים החזקים במדינה ולבקר את קובעי המדיניות הכלכלית בבנק ישראל ובמשרד האוצר.

הקריאות שלו, שהושמעו עוד בשנות הגאות העליזות של טרום המשבר, זוכות לרייטינג הרבה יותר גבוה מאז שדפני ליף הבינה כי היא צריכה למצוא דירה חדשה בתל אביב.

"התעלמות כמעט מוחלטת מהבעיות"

מדוע אינך מרוצה מהמלצות טרכטנברג?

"כי הן הזויות. אוסף המלצות שליליות שימשיכו לפגוע במשק, לצד כמה המלצות חיוביות, שמוסברות בצורה לא קונקרטית ומטילות את האחריות לביצוע על הגורמים שמלכתחילה יצרו את הבעיה - תוך התעלמות כמעט מוחלטת משורשי הבעיות במשק הישראלי".

אין שום סעיף שאתה מרוצה ממנו?

"יש סעיפים שאני מרוצה מהם, אבל הם מנוסחים ברמת ההצהרה ומטילים את הביצוע על מי שגרם לכשלים. ועדת טרכטנברג טיפלה במעט נושאים, אבל יש עשרות כשלים בכל תחום. למשל, בתחום הרכב יש עשרות כשלים, ואם נפתור שלושה מהם - זה לא יעזור. בא מישהו, כבל את השוק בחבלים ובאזיקים ובודד אותו בתא סגור. אז הסרנו את החבלים. ומה עם האזיקים?"

צריך להתחיל ממשהו. ומה לגביך? תעשה משהו, תנסה להוריד את האזיקים. הכי קל לצעוק שכולם לא בסדר.

"אני מנסה לעשות את זה ברכב (זליכה מכהן כראש הוועדה שמינה שר התחבורה, ישראל כץ, כדי לבחון את הגברת התחרותיות בשוק הרכב ואת הוזלת המכוניות לצרכן, ש"מ). החלטתי לתת דוגמה לשינוי הרגולטורי שיש ליישם בענפי המשק השונים, תוך מעבר מגישה של מניעת כשלים עתידיים - לגישה של דיסקונסטרוקציה של המבנה הענפי.

"לא רק מניעת מיזוגים או הגבלות על מיזוגים - אלא דיון יסודי במבנה, בגודל ובעוצמה של השחקנים הקיימים. כל הכבוד לשר התחבורה שיזם את הרפורמה, ונתן לנו גיבוי מלא והנחיה ברורה לא להשאיר אבן אחת שלא הפכנו".

מה החזון של הוועדה?

"נסיים את העבודה ונדבר".

ומה לגבי שר האוצר?

"מכבד אותו. חושב שהמדיניות הכלכלית של האוצר בשנים האחרונות שגויה לחלוטין".

"האמת בדיוק הפוכה"

מה הם שורשי הבעיה של המשק הישראלי?

"אחת הבעיות הגדולות בישראל היא מחירי הדיור, שהאמירו בגלל המדיניות הלקויה של בנק ישראל (ראו מסגרת). כדי לממן את מחירי הדיור שטיפסו, משקי הבית צריכים להפחית פעילות במנוע הצמיחה של המשק - צריכה - כדי להגדיל חיסכון. תהליך כזה הוא בולם צמיחה ומוריד רמת חיים. תהליך שייצור את המיתון הבא שלנו.

"איך ועדת טרכטנברג התייחסה לזה? כתבו שצריך לבנות 75 אלף יחידות דיור. אם שינויים מקרו-כלכליים היו מבוצעים על בסיס זה שמישהו כותב שורה - היינו אלופי העולם.

"ובכלל, הטיפול ברמת המחירים הגבוהה כאן לא מספק. בכל ענף במשק הישראלי יש עשרות כשלים. צריך לעבור ענף ענף ולבצע דיסקונסטרוקציה ענפית. רק באחרונה אישר הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, מכירה של קניון משיכון ובינוי לקבוצת עזריאלי. כאילו שעזריאלי אינו מונופול בתחום הקניונים. עכשיו הוא אישר עוד מיזוג בתחום הרכב (מיזוג של קמור ודלק רכב, ש"מ) - בזמן שוועדה ציבורית יושבת על המדוכה.

"בישראל יש ממונה על הגבלים עסקיים - ולא ממונה נגד ההגבלים העסקיים - וכל עוד לא נאמץ מדיניות של פירוק מונופולים, לא נגיע רחוק. אם מישהו חושב שכל מה שצריך זה רק לא לאשר מיזוגים, אז המשמעות היא שמקפיאים את המצב הקיים של ישראל כמדינה הכי לא תחרותית במערב.

"גם הטיפול באי-שוויון בנטל המס הוא לקוי. הבעיה היא לא מי שמרוויח 40 אלף שקל, אלא מי שמרוויח 40 מיליון שקל. ועדת טרכטנברג המליצה להעלות מס הכנסה לשכירים שמרוויחים יותר מ-40 אלף שקל, מ-44% ל-48%. לעומת זאת, המס על אופציות נשאר 25%. כלומר, מי שמרוויח 40 אלף שקל ישלם כמעט כפול מס ממי שמרוויח מיליון שקל.

"מס החברות, לעומת זאת, מתייקר מ-18% ל-25% (המס כיום הוא 24%, אבל היה תוואי הפחתה ל-18% שבוטל, ש"מ). איך זה שלא שומעים טענות מהחברות הגדולות - אינטל, כיל וטבע?

"כי הן לא משלמות את זה. להן יש הקלות ייעודיות, שומות ספציפיות כחלק מעשרות הגרסאות שתפרו להם באגף התקציבים במשך שנים, בחסות חוק של עידוד השקעות הון. הן משלמות 4% מס, אולי 8%, ולפעמים הן לא משלמות בכלל. לחברות האלה לא אכפת שיעלו את המיסוי ל-60% - הן לא משלמות בכל מקרה.

"באיזה ספר על צמיחה כלכלית למדו בוגרי אגף התקציבים על תוכנית מיסוי, שכוללת את המיסוי העקיף הגבוה ביותר בעולם המערבי ונטל המיסוי על חברות גדולות הכי נמוך במערב? איך תוכנית כזו מעודדת צמיחה ומקטינה אי-שוויון? כי האמת בדיוק הפוכה".

במשך השנים השמעת ביקורת רבה נגד אגף התקציבים.

"יש שם שתי בעיות מבניות. הראשונה, רמת ההשכלה - בוגרי תואר ראשון בכלכלה. נותנים לבוגרי הקורס מקרו-כלכלה, ארבע שעות בשבוע, לקבוע את המדיניות הכלכלית במדינת ישראל.

"הבעיה השנייה היא שאגף התקציבים משקף ניגוד אינטרסים מובנה. האגף מנהל את המדיניות המקרו-כלכלית תוך שמירה על תקציב המדינה - כלומר, מוודא שהתקציב מאוזן והגירעון לא נפרץ. אבל הם גם אחראים למקורות, ולכן הם תמיד רוצים להעלות מסים - זה האינטרס שלהם. אבל זה לא האינטרס של מדיניות כלכלית מעודדת צמיחה. מסים מהווים בלם של הפעילות הכלכלית. בנוסף, מסים הם מקור אדיר לאי-שוויון".

"70 שניות בוועדת בכר"

בעיה מהותית נוספת במשק הישראלי, לפי זליכה, היא הטיפול העדין בפירמידות. למרות המלצות ועדת הריכוזיות, שבוודאי יקשו על בניית פירמידות עסקיות - זליכה טוען שטיפול זה רחוק מלהספיק.

"כשיש נגיפים בגוף אנחנו מנסים לחסל אותם, לא להחליש אותם. לכן הגישה המתונה הזאת, הנאורה והשקולה, להחליש את הפירמידות, לא מובנת לי. את הפירמידות צריך לפרק. פירמידה היא הגבל עסקי, ניצול, עושק.

"אתה לא חי בשלום עם מי שעושקים אותך, אתה רודף אותם ומחסל אותם. הפירמידות הן המחבלים של הפנסיה שלנו. היה צריך לאסור הנפקה של פירמידות, ולגבי הקיימות - לבצע הצעות רכש ולמחוק אותן מהמסחר.

"למה אנחנו חוששים להפריז במאבק בחוסר התחרותיות ובמונופוליזציה של המשק? את החשש הזה מנצלים המונופולים כדי להתחזק. שינוי מבורך אגב הוא המינוי של שמואל האוזר ליו"ר רשות ניירות ערך".

חבר שלך.

"חברי הטוב והאמיתי. שינוי מרענן בהשוואה לגישה התבוסתנית שהיתה קודם. אני מקווה שהוא יקבל תמיכה מחבריו הרגולטורים".

אחת ההנחיות שהעביר האוזר היא שהמוסדיים ידווחו לעמיתים כיצד הצביעו באסיפות. הנחיה מבורכת, אבל מדאיגה. היינו מצפים שהמוסדיים, שגובים מיליוני שקלים כדמי ניהול, יקבלו החלטות שמשרתות את אינטרס הציבור.

"ענית לעצמך. נראה למישהו שאם המוסדיים היו כפופים למפקח על הבנקים היה צורך להוציא כזאת הנחיה? זה מה שטענתי בוועדת בכר, שבה הייתי חבר 70 שניות (זליכה מונה והתפטר לאחר שראה שלא יקבלו את המלצתיו, ש"מ). היה ברור שהמכירה של נכסי הציבור מהבנקים לבתי ההשקעות לא תייצר תחרות. היה צריך להגביל את המכירה - שהבנקים יישארו עם 10% מהנכסים ויתחרו מול בתי ההשקעות.

"לא מייצרים תחרות אם מעבירים את השירות מחמישה שחקנים קיימים לחמישה שחקנים אחרים. התוצאה של זה היא העלאות דמי ניהול ושוק לא מפוקח. אם הבנקים היו עדיין בתמונה עם מחירים תחרותיים יותר, בתי ההשקעות לא היו יכולים לייקר את דמי הניהול".

"שישה שחקנים במקום שלושה"

מה ניתן לעשות כדי להפחית את העלויות בתחום הביטוח והחיסכון הפנסיוני?

"מבטלים את ועדת בכר, ויפה שעה אחת קודם. מאפשרים לבנקים לחזור לניהול פנסיה. ואולם החזרה שלהם לא צריכה להיעשות באמצעות מיזוגים ורכישות, אלא דרך הקמה של חברות חדשות, שיתחרו בפסגות, במגדלים ובכללים. כמו כן, הבנקים ימכרו מוצרי ביטוח, שיתחרו בחברות הביטוח".

ומה לגבי בעיית התחרות במערכת הבנקאות?

"עמדתי בראש הוועדה לפתיחת שוק האשראי לתחרות, גם בהיבט של שוק כרטיסי האשראי וגם בהיבט של שירותים בנקאיים. אגף התקציבים ושרי האוצר מיסמסו את ההמלצות שאמרו כי יש להכניס את בנק הדואר, שיש לו סניפים ברחבי המדינה, לתחום הבנקאות הקמעונאית ואשראי צרכני למשקי הבית ולעסקים קטנים".

באיזה טיעון?

"שזה יפריע לוועדת בכר. שצריך לבחון את זה או שלא סיימו לבחון את זה. זה שבכל העולם המערבי וגם בכמה מהמדינות המתפתחות הכניסו זכיינים לתחום - שחקנים פיננסיים שימכרו מוצרי אשראי קמעונאי זול - לא שיכנע אותם".

רפורמה נוספת נדרשת בענף כרטיסי האשראי, שסובל מחוסר תחרות כי הבנקים שולטים בחברות האשראי, וללקוחות הבנקים אין אפשרות בחירה. המבנה הזה עוצר כל תחרות במתן אשראי צרכני חוץ-בנקאי, שהרי זה שירות שמתחרה בשירות של הבנקים עצמם, שהם חברות האם של חברות כרטיסי האשראי. כך נוצר שוק של אשראי חוץ-בנקאי בריביות שיכולות להגיע ל-17%.

לבעיה זו מציע זליכה פתרון: "כל בנק צריך למכור 70% מפעילות כרטיסי האשראי שלו. לא למכור את כל הפעילות - שיצמחו כאן שלושה שחקנים חדשים שיחליפו את הנוכחיים - אלא למכור חלק מהפעילות לגופים אחרים. גם הבנקים יהיו עדיין בשוק. יהיו שישה שחקנים במקום שלושה. שילמדו קצת מהרפורמה הכושלת של בכר".

זה יקרה? הרי יש תחומים רבים שבהם התנהלו אוליגופולים, למשל תקשורת, ולמרות הרווחיות הגדולה במגזר לא נצפו שחקנים חדשים, מהסיבה הפשוטה שמדובר בשוק עסקי מצומצם ואנשי העסקים אולי אימצו קוד של "אל תיכנס לי בין הרגליים ולא אכנס לך".

"יש חברים כשיש חמישה שחקנים. יש הרבה פחות חברים כשיש תריסר".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully