תפקודו של משרד האוצר, בעיקר של שר האוצר, הוא אם כל חטאת. הגישה היא שחצנית ומעליבה, וגם המהות מתבררת כמניפולציה - אותה חוו על בשרם העובדים הסוציאליים והרופאים. מי הבא בתור? מי יאמין לאנשי האוצר? מעטים, אם בכלל. המסים העקיפים והישירים "נהנים" ממדיניות המחירים הגבוהים ועימם המכסים שמוטלים על היבוא. ככל שהמחירים והמכסים עולים, קופת האוצר מתנפחת ומצב הציבור נעשה רע ביחס ישר. חלק לא מבוטל מהצמיחה של המשק הישראלי, ברמת המאקרו, לא נובע מצמיחה אורגנית והתייעלות, ובעיקרה היא על חשבון הציבור. מהניצול של האזרחים, מהשכר העלוב שמקבלים העובדים והמחירים הגבוהים והמסים העקיפים שהציבור משלם.
רק לאחרונה נחשפנו לנתונים על ירידה גדולה בייצוא חברות ההייטק והתרופות. ניסיונות לחסוך במגזר הציבורי, לכאורה, באים לידי ביטוי בהפרטות ובהוצאת נושאים חברתיים למיקור חוץ, לקבלני כוח אדם גזלנים. התוצאה איננה חסכון, להיפך, זה מוסיף נדבך לעליבות של העובדים שמוצאים עצמם ללא מעסיק ישיר, בשכר עלוב וללא תוחלת ואופק סבירים. הניסיונות של יו"ר ההסתדרות לעשות קופה על נושא זה, מסתמנות כהצגה לתקשורת. גם הצעותיו של אהוד ברק להרחבת התקציב ופריצתו לא רצינית. כדאי לזכור בנוסף שמערכת היחסים בצמרת האוצר גרועה. לא נמצא מחליף למנכ"ל חיים שני שהתפטר ועוד שורה של בעלי תפקידים בכירים נטשו ללא פקפוק את השר יובל שטייניץ. עבודת צוות אין ולא הייתה בשנה החולפת במשרד. גם הגאווה בתקציב דו שנתי הפכה מזמן לבדיחה.
טיפול בהון שחור ובוועדים השמנים
בסיטואציה הקיימת, אין סיכוי לשינוי, שכן התקציב מוגבל ואין לו בסיס אמיתי להתרחבות, כאשר אין כוונה לפרוץ אותו. הכסף מונח ברחוב, אבל האוצר לא מטפל בעשרות המיליארדים הגלומים בטיפול בהון השחור. זוהי דרך ללא מוצא. הפתרון הוא ארוך טווח וכרוך בשינוי מוחלט של המגזר הציבורי והתייעלותו. בפירוק ארגונים ציבוריים בלתי יעילים והפרטתם. ביצירת מהפכה תחבורתית אמיתית במדינה. בשינוי מעמד ההסתדרות הכללית שצריכה לעמוד לצד השכירים החלשים ולא לצד הוועדים הגדולים, שמהווים צוואר בקבוק וחסם לצמיחה ולהתייעלות. אי אפשר להגן בחרוף נפש על וועדי הנמלים וחברת חשמל ולנטוש אלפי עובדים, שאינם נהנים מוועדים חזקים, לגורלם. חישובי הכדאיות של עופר עיני אינם מוסיפים כבוד להסתדרות החדשה וגורמים לתחושת כוחניות וזלזול בממשלה ובמיוחד באוצר שהפך שק חבטות.
בשינויים במגזר הפרטי, שצריך למצוא מקורות לא רק בהעלאת מחירים, אלא גם בהתייעלות, בחדשנות וביצירתיות, ובשינוי גישה כולל לכוון של מקסום הערך לטווח הארוך, לא רק ברווח לטווח הקצר. יש מי שירים נושאים אלו? הציבור פסימי. עכשיו, כאשר ריח הבחירות מתקרב בוודאי שלא יבוצעו מהפכים כלכליים, גם לא תהיה שום התייעלות שיכולה לעלות לאותם פוליטיקאים בכיסאותיהם. מה שהיה, הוא מה שיהיה. יחי האגו והתועלת האישית. מה שחשוב זה יחסי הציבור של ראש הממשלה, שהופעותיו בתקשורת מביאות לרייטינג גדול ולשיפור מעמדו. והמחאה? היא תמשיך "להציק" ולהופיע בתקשורת אבל שום דבר מעבר להמלצות טרכטנברג לא יצא ממנה.
ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה.