ביהמ"ש העליון קבע: רק הכותרת של הכתבה ב"מעריב" כנגד משה סבוראי מהווה לשון הרע

ביהמ"ש העליון שינה את פסיקתו של שופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, עדי אזר, בתביעת לשון הרע שהגיש עו"ד משה סבוראי כנגד "מעריב".



סבוראי הגיש תביעה כנגד "מעריב" לפני כ-4 שנים, בעקבות כתבה שפורסמה בעיתון שהכילה לטענתו דברים המהווים הוצאת לשון הרע.

סבוראי טען כי העיתון השמיץ אותו ופגע בשמו הטוב כאשר הציג אותו בכתבה עיתונאית כמי שברשלנותו ובחוסר זהירותו גרם ללכידתו ולרציחתו של מנהיג לח"י, אברהם שטרן (יאיר). זאת, למרות שבמשפט שנערך בנושא זה מספר שנים קודם לכן נפסק כי סבוראי אינו נושא באחריות כלשהי לרצח יאיר ולא הביא ללכידתו.



"מעריב" טען באמצעות עו"ד צבי בר-נתן ויורם עברון כי הכתבה שפורסמה ביולי 1998 נועדה להציג את מסמכי הבולשת הבריטית שנתגלו ושפכו אור על הפרשה.



אזר קבע בפסק דינו כי הביקורת של הכתב על פסק הדין היא חריפה, קיצונית ובלתי מבוססת. הכתב לא יכול היה להסביר או להצדיק את המלים "המשחק היה מכור" או פסק דין "טפשי" בקשר למשפט, ציין השופט.



אזר קבע עוד כי הדברים שנכתבו על סבוראי מהווים לשון הרע במבחן אובייקטיווי, שכן אם העיתון סבר, למרות פסק הדין, שיש אפשרות שרשלנותו של סבוראי גרמה למות יאיר - חובת ההוכחה היתה מוטלת עליו. אזר חייב את "מעריב" לשלם לסבוראי פיצויים בסך 70 אלף שקל.



כאמור, ביהמ"ש העליון החליט לשנות את קביעותיו של השופט אזר. ביהמ"ש קובע כי לאחר שעיין במסמך ששימש תשתית להכנת הכתבה ובכתבה עצמה הוא הגיע לכלל מסקנה שפסק הדין אינו יכול לעמוד על כנו כמות שהוא, וכי מלבד כותרת המאמר אין ביתר הציטוטים שהביא ביהמ"ש המחוזי משום הוצאת לשון הרע בהקשר בו הם מופיעים.

לגבי הכותרת של אותה כתבה, קובע ביהמ"ש העליון כי "בשונה מיתר ההתבטאויות הנכללות בכתבה, המובאות בהקשרים מסוימים במסגרת המכלול, יש בכותרת זו העומדת לעצמה משום הוצאת לשון הרע, מבלי שהמשיבים יכולים ליהנות לגביה מההגנות הקבועות בחוק".



לאור זאת, מקבלים השופטים את ערעורו של "מעריב" על ההרשעה באופן חלקי. עם זאת, מחליט ביהמ"ש העליון להותיר את היקף הפיצויים שנפסקו לסבוראי על כנו - 70 אלף שקל. (ע"א ‎8606/00)