נכתבו לא מעט מילים על עובדי חברות כוח האדם, שהממשלה ומעסיקים פרטיים, הפכו אותם לאריסים נטולי זכויות, ללא מעסיק קבוע, עם זכויות סוציאליות חלקיות. אין לעובדי הקבלן משרה מלאה, הם עוברים מחברת כוח אדם אחת לשנייה כסחורה עוברת לסוחר, ולא כעובד בעל זכויות יסוד. זהו עוד אחד מפירותיו הבאושים של הקפיטליזם הישראלי החזירי. הממשלה וההסתדרות משחקות כאן תפקיד מרכזי. חשוב להדגיש שגם בסקנדינביה הנאורה, חזיון עובדי חברות כוח האדם נפוץ. אלא ששם התרבות העסקית איננה מאפשרת לנצלם ולהפוך אותם לסחורה, דבר שממשלת ישראל עושה בגלוי, ללא בושה - ועד היום בשתיקת הכבשים של ההסתדרות. צריך להדגיש שמדובר לא רק בחוטבי עצים ושואבי המים של המשק בדמות עובדי הניקיון והשמירה. מדובר בעובדים ממיגון של מקצועות בנושאי חינוך, רווחה, בריאות, טכנולוגיה, בנקאות, בריאות, תיירות, קמעונאות ומקצועות רבים נוספים. התופעה פשטה בכל הארץ. ברור שהתופעה מחלישה משמעותית את החוסן החברתי שלנו.
שר האוצר הופך את עובדי חברות כוח האדם לבני ערובה למדיניותו הכלכלית. לדבריו של שטייניץ, פתרון ראוי של הסאגה, כרוך בפגיעה בכלכלה. האומנם, מר שטייניץ? הכלכלה לפני אנשים? ועל אחת כמה וכמה אנשים נטולי זכויות כמו רוב עובדי חברות כוח האדם? לשם מי אתה בונה את הכלכלה שטייניץ? עבור הטייקונים? עבור המשך האחיזה בשלטון? להזכירך, אתה בונה את הכלכלה למען בניין הארץ וחיזוקה ולמען האזרחים. אבל לשיטתך, עובדי חברות כוח האדם הנם אזרחים מדרג שני, שטיפול בהם יפגע בכלכלה, מעניין. באם לומר דברים לאשורם - ניצול עובדי חברות כוח האדם והגדלת מספרם, יעשיר לא מעט בעלי עניין וגם את קופת האוצר. ברמת הפרקטית, העלות של פתרון הבעיה זניח, אך הוא יפגע בשיטה הקפיטליסטית הנאורה של האוצר והממשלה.
ההסתדרות שותפה מלאה לזלזול בעובדים
ובאשר להסתדרות. ההסתדרות היא שותפה בכירה, אם לא ראשית, לקיום המחדל הזה של מאות אלפי עובדי כוח אדם נטולי זכויות. רוב גופי ההסתדרות משתתפים זה שנים בחגיגה הגדולה ומנצלים את אותם עובדים, בדיוק כפי שעושה זאת חלק מהסקטור הפרטי. על מי בדיוק עיני מלין ? יתרה מכך, התופעה קרמה עור וגידים והתרחבה משמעותית, בזמן כהונת עיני כיו"ר ההסתדרות. כאשר הוא שיתף פעולה עם שרגא ברוש ומשרד האוצר ביצירת העיוות. עכשיו עיני הופך פתאום לאביר החלשים. מגוחך.
באשר להשבתה. קידום האינטרסים של עובדי חברות כוח האדם, הוא נושא צודק, עם ראיה סוציאלית. אבל הדרך? תאמר לציבור מר עיני, במה הוא אשם, מדוע הוא צריך לסבול? מי ישבית את המשק? ראשית כל הוועדים הגדולים שסרים למרותך. הם ישמחו לשבות, כי זה לחם חוקם ואין להם בעיה. הם לא משלמים מחירים על שביתות. מה איכפת להם אם יפגעו נוסעים בנתב"ג, או נוסעי הרכבת האומללה, או המשתמשים בשירותי הנמלים, שעובדיהם יצרו מצב בו הם שולטים בענף בחסות עיני. ישבתו משרדי הממשלה ובכך יפגע הציבור שנזקק לשירותים שלהם. נכון שאין שביתות לוקסוס, אבל יש דרכים יצירתיות יותר, חכמות, כדי לקדם את האינטרסים הצודקים של עובדי חברות כוח האדם. קל להפגין שרירים ולאיים אצל עיני, זה לעולם לא ימאס עליו בגלל הדרמטיות והפומפוזיות התקשורתית.
אנחנו בתקופה של פוסט המחאה, של ניסיון של פוליטיקאים לתפוס עליה טרמפ ולהרוויח קופונים. מחד מסתמנת אופוזיציה לעיני במפלגת העבודה, כאשר עולים בבורסה שמות של פוליטיקאים שיתמודדו נגדו על הנהגת ההסתדרות. לראשונה מזה דור תהיה התמודדות. זה מלחיץ את עיני. מאידך, למחאה יש הישגים, שעיני לא היה שותף להם. הוא הרי אמון על הרווחה הסוציאלית של העובדים. זה הוריד מקרנו. עיני נוקט אפוא במהלך פוליטי, כדי לשקם את מעמדו שנמצא, כאמור בקו ירידה. הציבור מקווה שהמאבק לשיפור מעמדם ומצבם של העובדים בחברות כוח אדם ישא פרי, אך לא על גבו, ולא כעשייה פוליטית בעלת מטרות שנתפסות כזרות, אפילו מאוסות.
ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמיים, אור יהודה.