האם אזרחי יוון חייבים לשאת בנטל?

ראש ממשלת יוון הסוציאל-דמוקרטי, ג'ורג' פפנדראו, הגיע להסכם עם יריביו הפוליטיים השמרנים על הקמת ממשלת אחדות אשר בראשה יעמוד ראש ממשלה אחר, כלומר פפנדריאו התפטר מתפקידו. ההסכם על ממשלת אחדות ביוון לכאורה משחרר את הפלונטר הפוליטי אליו נקלעה המדינה, בתקופה בה הפרלמנט אמור לקבל החלטות קשות על המשך קיצוצים כואבים בתקציב. זאת, על מנת שיוון תקבל את הסיוע הנדרש לה מהאיחוד האירופי ומקרן המטבע הבינלאומית, כדי להימנע מפשיטת רגל. אמנם הסיוע ניתן ישירות ליוון, אבל זהו סיוע שניתן בעקיפים לבנקים האירופאים – נושי יוון. במילים אחרות: המעצמות הקפיטליסטיות הגדולות מסייעות ליוון כדי לסייע לעצמן.

במסגרת התוכנית האירופית תבוצע "תספורת" של 50% למחזיקי האג"ח של יוון והמדינה עמוסת החובות תקבל סיוע של 130 מיליארד אירו. ליוון יש מספיק כסף כדי לממן את פעילותה עד ה-15 בדצמבר, אולם מה-19 בדצמבר ועד סוף השנה היא צריכה להחזיר חובות לבעלי אג"ח בהיקף של כ-3 מיליארד אירו. לשם כך, המדינה זקוקה לסיוע מיידי של 8 מיליארד אירו, אותו היא אמורה לקבל מקרן המטבע והאיחוד האירופי במסגרת התשלום האחרון של תוכנית הסיוע הקודמת. אירופה והקרן המטבע הקפיאו העברת תשלום זה בעקבות ההחלטה לקיים משאל עם, אולם ההסכם הפוליטי החדש סולל את הדרך ליוון לקבלת סיוע מיידי זה. פפנדריאו הציע בשבוע שעבר לקיים משאל עם סביב השאלה האם לקבל את החבילה, ובייחוד הגזרות הכלכליות הנלוות לחבילת הסיוע והפיכת יוון למושבה (במובן של ניאו-קולוניה) של המעצמות הגדולות. מייד עם פרסום ההצעה התברר שקיימת "סכנה" שהעם היווני ישיב בשלילה במשאל ולכן הוא נגנז במהירות. ראשי המדינות הקפיטליסטיות הגדולות (ובהן בעלות החוב – בייחוד גרמניה וצרפת) הבהירו לפפנדריאו שאין להגזים בדמוקרטיה במדינה הנחשבת לערס הדמוקרטיה.

הפרלמנט היווני צריך להעביר בקרוב צעדי צנע חדשים, שיכללו פיטורי רבבות עובדים במגזר הציבורי, מה שיקומם את הרחוב היווני ויהיה מבחן קשה עבור הממשלה החדשה. פפנדריאו, שעמד בראש המפלגה הסוציאליסטית השלטת, לא היה יכול להעביר לבדו את הצעדים החדשים על רקע הביקורת נגדו - כולל מתוך מפלגתו.

האם ביוון תשלוט בעוד שנה-שנתיים ממשלת האחדות הלאומית, ממשלה שמרנית או ממשלה סוציאל-דמוקרטית? אין לכך כל חשיבות. ממשלות אלה אינן מסוגלת לתת מענה פוליטי, חברתי וכלכלי לחוב התופח. כי הוא אכן תופח מדי יום. ככל ש"רמת סיכון" של הכלכלה היוונית גדלה, כך היא נדרשת להעמיק את החוב. ואת חובה משלמים העובדים, הצעירים, החקלאים והגמלאים. שבדומה לישראל הם היחידים המשלמים מס אמת על הכנסותיהם.

ההפגנות והמחאות ההמונית נערכות כמעט מדי יום באתונה ובערי יוון הגדולות הן התגובה, המצולמת היטב, לעול הבלתי נסבל. ישנן מחאות שאינן מצולמות, כגון סירוב נהגי המכוניות לשלם דמי מעבר בכבישים המהירים או של סטודנטים ומובטלים שאינם משלמים עבור הכרטיסים בתחבורה הציבורית. מאות אלפים החליטו שלא משלמים את המיסים החדשים (בייחוד מסי הנדל"ן הקשים) שהוטלו. איך ניתן לחייב את בעל הדירה לשלם את מס החדש? חכמי אתונה ישבו, חשבו ולבסוף החליטו שניתן להצמיד את תשלום המס לחשבון החשמל. הרי איש לא יסרב להשתמש בחשמל בגלל מס נוסף, קשה ככל שיהיה. אך חכמי הממשלה באתונה לא הבינו שאת חשבונות החשמל מפיקים עובדי חברת החשמל הנאבקים בהפרטת החברה הלאומית (במסגרת צעדי "ההתייעלות" של הממשלה) ולכן הם מסרבים לעסוק בגביית המס החדש. קרי: הם מאפשרים לשלם את החשמל, אך מתעלמים מאי-תשלום המס החדש. המרד היווני יכול בכל רגע להפוך למרד עממי והמוני, וזאת מבינים היטב באיחוד האירופאי וראשי המפלגה הגדולות ביוון.

האם אזרחי יוון הפשוטים, עמך יוון, חייבים לשאת על גבם את מחיר הכישלון, החידלון והמשבר? לדברי פרשנים וכלכלנים, כאן ושם, אין מנוס מכך. אבל מדוע? התשובה אחידה היא ש"לא צריך לאבד את אמון השווקים". אבל מי צריך את אמונם של השווקים, כאשר השווקים (קרי: המדינות הקפיטליסטיות הגדולות ובעלי ההון) גורסים שיש להוריד עם שלם על ברכיו? רבים ביוון לא שוכחים שמקורו של החוב בעת שלטון הקולונלים, הרודנות צבאית הפרו-אמריקאית ששלטה ביוון בין 1967 ל-1974. יצוין שצעדי הצנע הקשים הננקטים ביוון כוללים פגיעה ברווחה (הזעירה למדי במקרה היווני), בחינוך, בבריאות, במרת החיים ועוד. אבל צעדים אלה אינם כוללים את הצבא. אשתקד הוצאותיה הצבאיות של יוון לא קטנו.

רבים ביוון סבורים כעת שהמדינה ועמה אינם מסוגלים לשאת את החוב, שיהפוך את מולדתם למושבה במשך עשורים שלמים. באתונה עולים קולות הדורשים להפסיק את הקזת הדם. הם דורשים "תספורת" של 100% של החוב החיצון המלווה ביציאה מגוש היורו והשבת הריבונות המוניטארית. זה אולי נשמע דמיוני. אבל יש מקומות בהם זה הצליח כגון ארגנטינה. המדינה הדרום-אמריקאית הפסיקה במשך העשור האחרון את תשלום החוב החיצון, לאחר המרד העממי, והעמידה כספים אלה לטובת האשראי למשק והרחבת הרווחה. מדינה נוספת ביבשת, אקואדור, ערכה תחקיר לעומק של מקורות החוב, הריביות שלו ותנאי התשלום והחליטה להכיר רק בחלקו הקטן ועוד להשיבו בתנאים שהיא עצמה קבעה – ללא לחצים וללא צעדי צנע והפרטה. יש ביוון המתבוננים דרומה, לעבר אמריקה הלטינית הרחוקה, כדי למצוא מענה למצוקתם.

* ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית