עבור קבוצה קטנה של חברות הסוחרות במזון, בדלק ובמתכות, העשור האחרון היה יוצא מגדר הרגיל. על רקע הצמיחה המהירה של ברזיל, סין, הודו וכלכלות אחרות, פריחת שוק הסחורות העולמי הניבה רווחים אדירים לבתי המסחר הגדולים בעולם.
הן מהוות קבוצה אקסקלוסיבית, שחברותיה - שכמעט אין עליהן פיקוח - פועלות לעתים קרובות ממקלטי מס כמו שווייץ. יחד הן מניבות הכנסות של יותר מטריליון דולר בשנה, ושולטות ביותר ממחצית הסחורות בשוק החופשי העולמי.
חמש החברות המובילות גרפו הכנסות של 629 מיליארד דולר בשנה שעברה - קצת פחות מחמש חברות הפיננסים הגדולות בעולם, ויותר מסך המכירות של השחקניות הראשיות בתעשיות הטכנולוגיה או הטלקום. רבות מהן צוברות פוזיציות ספקולטיביות על חומרי גלם בשווי מיליארדי דולרים או אוגרות סחורות במחסנים ובמכליות ענקיות בתקופות של היצע הדוק.
הרגולטורים באירופה ובארה"ב פועלים לריסון הבנקים הגדולים וקרנות הגידור שעוסקים בספקולציות בשוקי הסחורות, אך חברות המסחר ממשיכות לפעול ללא מפריע. רבות אינן נסחרות בבורסות או שהן נמצאות בניהול משפחתי, ומשום שהן סוחרות בסחורות פיסיות, הן אינן נתונות להשפעת הרגולטורים. מחוץ לעסקי הסחורות, רבות מהענקיות השקטות שמתווכות בשוק חומרי הגלם כמעט אינן מוכרות.
הישג ידן מתרחב - חברות המסחר הגדולות מחזיקות כעת במספר הולך וגדל של מכרות, המפיקים חלק גדול מהסחורות שאנו צורכים, בספינות ובצינורות המובילים אותן, ובמחסנים, במאגרים ובנמלים שבהם הן מאוחסנות. בעזרת קשריהן ומידע הפנים שלהן - שוקי הסחורות לרוב אינם נתונים במגבלות הסחר לפי מידע פנים - חברות המסחר נהפכו לסוחרי עוצמה, בייחוד באסיה, באמריקה הלטינית ובאפריקה, המתפתחות במהירות.
החברות האלה מהוות חלק משרשרת המזון, אך גם לוקחות חלק בעיצובה, והתגמולים האישיים עשויים להיות עצומים. "הרווחים שמחלקים בתי המסחר בסחורות לעובדיהם יכולים להיות כפולים מאלה שמעניקים הבנקים בוול סטריט", אומר ג'ורג' סטיין מחברת ההשמה קומודיטי טלנט בניו יורק. גלנקור השווייצית, שהנפקתה הראשונה לציבור (IPO) במאי שפכה אור על בתי המסחר, העניקה לחלק מהסוחרים בונוסים שנתיים בסך עשרות מיליוני דולרים. על הנייר, השוק הצומח העשיר את מנכ"ל החברה, איבן גלזנברג, ב-10 מיליארד דולר בן לילה.
עסקים עם ארה"ב, סוריה ולוב - במקביל
כמה גדולים בתי המסחר הגדולים בעולם? נגדיר זאת כך: שניים מהם - ויטול וטרפיגורה - מכרו יחד 8.1 מיליון חביות נפט מדי יום בשנה שעברה. שיעור זה מקביל לתוצר הנפט הכולל של ונצואלה וסעודיה.
או כך: ב-2010 שלטה גלנקור ב-55% מהשוק העולמי לסחר באבץ וב-36% משוק הנחושת.
או כך: סך המכירות של ויטול, הנמנעת מפרסום, הסתכם ב-2010 ב-195 מיליארד דולר - כפול ממכירות אפל. מלבד 200 המכליות של החברה, היא מחזיקה במאגרי אחסון בחמש יבשות.
הרגולטורים בארה"ב שוקלים כעת להגביל את יכולתם של הבנקים לסחור בהון העצמי שלהם, אבל הכללים החדשים אינם חלים על חברות המסחר. "בתי המסחר מנהלים סחר בהון עצמי בנפח אדיר. בחלק המקרים הוא כ-60%-80% מהפעילויות שלהן", אמר קרל הולנד, לשעבר מנהל סיכון מחירים בענקית הנפט שברון טקסקו, שמנהל כיום את חברת הייעוץ בתחום האנרגיה טריידינג סולושנס. "הם מחזיקים במנהלים הטובים ביותר, בכיסים העמוקים ביותר ובהנהלת הסיכון הטובה ביותר".
בנוסף לריסון הסחר בהון העצמי, הרגולטורים האמריקאים הציעו ב-19 באוקטובר להטיל מגבלות על פוזיציות בשוקי הנפט והמתכות. הדבר מעניק לבנקים הסוחרים בחוזים עתידיים סיבה לדאגה, אך משום שהשחקניות הפיסיות זוכות בדרך כל לפטור ממגבלות אלה - משום שהן מקוטלגות כשחקניות הפועלות בתום לב - חברות המסחר צפויות לחמוק גם הפעם מרגולציה.
העובדים המוכשרים והכיסים העמוקים מתורגמים לעוצמה אדירה. "מרבית רוכשי הסחורות בעולם הם 'קובעי מחיר'. בתי המסחר הגדולים הם אלה הקובעים בפועל את רמות המחירים", אומר כריס הינדה, עורך הירחון הבריטי "מיינינג". "זה שם אותם בעמדה נהדרת".
זו העמדה שאיפשרה לויטול לנהל עסקים בחודשים האחרונים מול ממשלת ארה"ב, מול המשטר הסורי הנמצא במצור ומול המורדים הלובים - במקביל. באפריל חמקה החברה מפצצות נאט"ו ומהמצור הימי, ושלחה מכלית נפט לנמל טוברוק שבים התיכון כדי להוביל מטען ראשון של נפט גולמי איכותי שמכרו המורדים בלוב לאחר שהשתלטו על חברת נפט מקומית.
ויטול גם סיפקה למורדים בלוב דלק בשווי מיליארד דולר - אספקה שהיתה נחוצה להם כדי להתקדם לתוך טריפולי. המעורבות המוקדמת של החברה העניקה לה יתרון מול ההנהגה הפוליטית החדשה במדינה: כשחברת הנפט הלובית אגוקו חזרה להפיק נפט, היא הקצתה לויטול מחצית מהיצע הנפט שלה כדי להחזיר את החוב.
בזמן שסוחריה המנוסים עושים עסקים במזרח לוב, ויטול, לצד יריבתה טרפיגורה, המשיכו להזרים תוצרים לממשלת בשאר אל אסד בסוריה המכותרת, בעוד כוחותיו תוקפים אזרחים. בתי המסחר היו מסוגלים לעשות זאת משום שהסנקציות הבינלאומיות על סוריה אינן אוסרות על מכירת דלק למדינה, והתחרות בעסק לא היתה קשה.
קיבולת אינסופית לספיגה - יכולת נמוכה לשחרור
עבור סוחרי סחורות רבים, התחבולה הרווחית ביותר היא הדחיקה, הכרוכה בהנעת המחירים מעלה על ידי צבירת פוזיציה דומיננטית. בתחילת שנות ה-2000 נפלה אספקת הנפט מסוג ברנט - המשמש מדד למחירים בעולם - ל-400 אלף ביום, לעומת יותר ממיליון ביום בסוף שנות ה-80. כמה סוחרים עטו על ההזדמנות לרכוש כמעט את כל ההיצע הזמין. מחירי הנפט לאספקה מיידית זינקו ושתו את שולי הרווח של המזקקות בעולם. חברת הזיקוק האמריקאית טוסקו תבעה את גלנקור בשל תמרון השוק; הצדדים הגיעו להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט.
בשוק המתכות המלאי במחסנים עשוי להיות לכוד במשך שנים כערבות לחוב, מה שמאפשר לסוחרים הדומיננטיים בשוק המתכות לשלוט בנתח אדיר מההיצע העולמי - ניגוד עניינים לכאורה, שמשך ביקורת מצד הפרלמנט הבריטי.
"נראה שלמחסנים יש קיבולת אינסופית לספיגת מתכות, אך יכולת נמוכה מאוד לשחרר אותן", אמר ניק מדן מנובליס, יצרנית גלילי האלומיניום הגדולה בעולם.
בתי המסחר זיהו הזדמנות למנף את המתכות המאוחסנות לאחר המשבר הפיננסי של 2008. מתוך שש מאחסנות המתכות המובילות, רק אחת, ס' סטיינווג ההולנדית, נותרה עצמאית. בתי המסחר התחרו בבנקים על שלל הביזה. גלנקור, טרפיגורה ונובל השתלטו כל אחת על חברת אחסון, וגולדמן סאקס וג'יי פי מורגן לקחו את השאר.
בשונה מיצרניות הסחורות, כגון ענקית הנפט האמריקאית אקסון מוביל, חברות המסחר אינן מרוויחות רק כשהמחירים עולים. מרביתן מסתמכות על עסקות ארביטראז' - תוך ניצול הפרשי המחירים בין מקומות שונים בעולם, בין מועדי פירעון של חוזי אספקה עתידיים ובין איכות הסחורה במקומות שונים.
זה מה שקוך, ויטול ואחרות עשו ב-2009, כשאיחסנו 100 מיליון חביות נפט במכליות ברחבי העולם. בזכות מאפיין שוק המכונה "עמלת השהיה" - תקופה שבה הקונים משלמים יותר עבור היצע עתידי מאשר על קבלת הסחורה מיידית - הן מכרו חוזים עתידיים לטובת רווחים של 10 דולרים או יותר לחבית.