הדיכאון והחרדה הן מחלות בעלות תפוצה מעוררת דאגה ורחבת היקף באוכלוסייה. כ- 15% מהציבור סובלים מהפרעות אלו בכל זמן נתון ולמעלה מ 30% יחוו אחת מההפרעות במהלך חייהם. לפי הערכות של ארגוני בריאות בינלאומיים, הדיכאון מהווה כבר עתה מחלה שהיקפה ומחיריה החברתיים גדולים מאלו של מחלות לב. ההערכה היא כי עלויות הכלכליות של הדיכאון בארה"ב נעות סביב 44 מיליארד דולר בשנה. כאשר מחצית מהן נובע משימוש חוזר בשירותי רפואה כלליים באופן לא יעיל. קרי, בדיקות ואשפוזים מיותרים וביקורים חוזרים אצל רופאים. בישראל העלויות המשוערות של תחלואת הדיכאון הן 3 מיליארד דולר בשנה. הנתונים לגבי חרדה דומים.
לעלויות חסרות תקדים אלו של תחלואת הדיכאון והחרדה מספר סיבות. ראשית, לדיכאון ולחרדה סימפטומים גופניים, המביאים לכך שהסובלים מדיכאון פונים בשכיחות גבוהה לשירותי הרפואה בתלונות גופניות. הם מופנים לאשפוזים רבים יותר ובדיקות רפואיות יקרות לעיתים ללא הצדקה. שנית, הסובלים מדיכאון וחרדה נעדרים הרבה יותר מהעבודה על רקע סימפטומים מאובחנים ולא מאובחנים. כמו כן, אובדן כושר עבודה של חלק מהחולים הלא מטופלים בדיכאון וחרדה הוא בעל משמעויות כלכליות דרמטיות. ולבסוף, שימוש מוגבר בסיגריות, אלכוהול וסמים, כתופעת לוואי של דיכאון וחרדה מגדיל את הנזק הרפואי והכלכלי. גם פגיעה בחיי המשפחה כולל גירושין.
המחקר מראה כי רק 50% או פחות מהזקוקים לטיפול בדיכאון וחרדה יקבלו אותו. אבל מה הגורמים לכך? עדין לא הוטמעה בציבור ההבנה כי מדובר בבעיות רפואיות שגם אם יש גורם חיצוני או פסיכולוגי שהביא להתפרצותן הן דורשות טיפול רפואי, פסיכולוגי ושיקומי משולב. חוסר המודעות גורם לסובלים מההפרעה, לסובביהם וגם לחלק מהרופאים לפעול תחת ההנחה כי מדובר בבעיות שכוח הרצון יכול לפתור. בשונה מהפרעות רפואיות אחרות, סוברים חלק גדול מהסובלים במחלה כי האדם עצמו "אשם" בבעייתו ועליו "לקחת עצמו בידיים". אמנם לא ניתן לטפל בדיכאון או חרדה אם האדם עצמו אינו משתף פעולה ומתמיד בטיפול, אך חשוב להבהיר ולחדד כי דיכאון וחרדה הן הפרעות רפואיות לכל דבר.
בנוסף, הבושה סביב קשיים נפשיים מובילה לדיווח חלקי ושיעור פנייה נמוך לטיפול. הטיפול בהפרעות דורש שינויים תרופתיים עד שמתייצב טיפול יעיל. רבים מהחולים יפרשו מהטיפול לפני הטבה ראויה. הסובלים מדיכאון מיואשים ופסימיים מראש לגבי סיכויי הטיפול להועיל.
עלייה באיכות החיים
קיימת הסכמה רחבה ומוכחת מחקרית כי אבחון וטיפול בדיכאון וחרדה לא רק שיביאו לעלייה באיכות החיים האישיים והמשפחתיים, לחזרה למעגל העבודה ולסיכוי למימוש עצמי של הסובלים, אלא יובילו לחיסכון כלכלי במשק דרך צמצום ימי אשפוז, הפחתה במספר הבדיקות הרפואיות הלא נחוצות, צמצום ההיעדרויות מהעבודה ואובדן כושר העבודה, מניעת נזקים בריאותיים נלווים כתוצאה משימוש יתר באלכוהול, סמים וסיגריות ומניעת נזקים בהווה ובעתיד למשפחה.
לצורך כך צריך להגביר את המודעות של מקבלי ההחלטות למחירים הכלכליים והחברתיים של הדיכאון והחרדה. חשוב שימצאו משאבים רבים יותר למחקר ופיתוח שירותים טיפוליים מתאימים. מחלות אחרות שמחיריהם החברתיים והכלכליים דומים או נמוכים יותר אך אינן בתחום בריאות הנפש, זוכות לתקציבים גדולים בצורה משמעותית. ההכחשה של היקפי התחלואה ההפרעות בתחום הדיכאון, החרדה וההפרעות הנפשיות האחרות, ושל מחיריהן החברתיים והכלכליים העצומים גורמת לנזק מצטבר לחברה ולפרט. זאת, עד כדי שאיגודי הרופאים בתחום בפסיכולוגיה והנוירולוגיה, כמו איגוד הפסיכיאטריה והנוירולוגיה האירופאי, ממליצים היום על שינוי שמן של מחלות הנפשיות למחלות מוח או מחלות של ניוון מוחי על מנת להגדיל את תקציבי מחקר והפיתוח. יש לפעול לתיקון האפליה לרעה בתקצוב המחקר, הפיתוח והטיפול בכל הנוגע לחרדה ודיכאון בפרט ולהפרעות נפשיות בכלל. קיים ביטחון מלא כי השקעות אלו יחזירו עצמן כלכלית במהירות.
את המשאבים יש להשקיע בשיפור המודעות של שירותי הרפואה הכלליים ובמיוחד רופאי המשפחה לאבחון וטיפול בדיכאון כהפרעה ראשית ומשנית. שינוי הדימוי של הסובלים מהדיכאון וחרדה כמי שיכולים וצריכים לטפל בעצמם ואשמים בבעיותיהם. שיפור המודעות הציבורית לאבחון דיכאון וחרדה. אין ספק שהקצאת משאבים למחקר, פיתוח שירותים טיפוליים, הגברת הנגישות שלהם לציבור ויצירת מודעות לאבחון ולטיפול בדיכאון וחרדה תהיה תרומה כלכלית משמעותית לחברה.
ד"ר שרון זיו ביימן, פסיכולוגית קלינית מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. תשתתף בכנס התמודדות עם מצבי דיכאון 30 בנובמבר בסינמטק ת"א בשיתוף משרד הבריאות, ער"ן, מכון פסגות.