השווקים בחרו את המנהיגים?

הכלכלן נוריאל רוביני פנה לפני מספר ימים לטוויטר כדי להזהיר את העוקבים שלו מפני כמה מוסדות פיננסיים גדולים שעשויים להיות הבאים בתור ליפול. בין המוסדות שציין רוביני נמנים: גולדמן זאקס, מורגן סטנלי, ג'פריס וברקליס. ייתכן שקולו של רוביני הדהד למרחקים. כי כמה מבכירים לשעבר ובהווה בענק הפיננסים האמריקאי, גודלמן זאקס החליטו לפתוח בקריירה חדשה וזו דווקא קריירה הפוליטית. כי המשותף בין נשיא איטליה (החדש) מריו מונטי, נשיא יוון (החדש) לוקאס פפדמוס ונגיד הבנק המרכזי האירופאי (החדש) מריו דראגי הוא ששלושתם כלכלנים ושהועסקו, התעסקו או מועסקים על ידי גולדמן זאקס. דראגי איננו נשיא, הוא נגיד בנק מרכזי, ויש הטוענים שזהו איננו "מינוי פוליטי". בימינו אין תפקיד פוליטי יותר, במובן של עיצוב המדיניות הכלכלית והחברתית, מנגיד בנק מרכזי ובייחוד הבנק המרכזי האירופאי (ע"ע פרופ' סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל ובעבר מראשי בנק אמריקאי גדול אחר: סיטיגרופ).

בעיתונות האיטלקית השמרנית קראנו בשבוע שעבר שהאיש ש"עתיד להוביל את הכלכלה השלישית בגודלה באירופה, מתפקד ככלכלן מכובד בעל שם עולמי הנחשב מעל לפוליטיקה המפלגתית. מונטי שימש במשך עשור כנציב האירופי. כיום הוא נשיא ורקטור האוניברסיטה הפרטית היוקרתית, בוקוני, במילאנו (אוניברסיטה בה מלמדים אך ורק כלכלה ובה הטייקונים המקומיים ובניהם רוכשים ידע בנושא, א.ד.). נשיא איטליה מינה אותו בתור 'סנטור לכל החיים' בסנאט האיטלקי. מונטי ידוע כנושא ונותן קשוח, חסיד של רפורמות מבניות לחיזוק הכלכלה של איטליה, בעל מוניטין כטכנוקרט חרוץ, מתמיד ורציני עם רקורד של כהונה ללא דופי. המשקיעים מקווים כי מונטי הוא בדיוק מה שאיטליה צריכה. השכלתו כוללת בין השאר לימודים באוניברסיטת ייל היוקרתית. מונטי הוא יועץ בינלאומי בגולדמן זאקס ובחברת קוקה קולה, ואף זכה לכינוי 'סופר מריו' עבור קפדנותו האינטלקטואלית ושיאו כנציב האירופי". עד כאן מה שכותבים הפרשנים הכלכליים ברומא על נשיאם החדש.

דראגי הועסק על ידי ענק הפיננסים האמריקאי ובמאמר שהוא כתב ב-2002, חודשים לאחר שהצטרף לגולדמן זאקס, טען כי ממשלות צריכות להשתמש בשירותיהם הפיננסיים של הבנקים הגדולים כדי להימנע מהעמקת החוב או כדי להשקיע את כספי קרנות הפנסיה. בפועל, גודלמן זאקס, "עזרה רבות" ליוון, בין היתר למאמציה של הממשלה השמרנית להסתיר את החוב שהלך ותפח. עכשיו טוענים בגולדמן זאקס ודראגי עצמו (שהיה סגן יו"ר השלוחה האירופאית של גודלמן זאקס בין 2000 ל-2005 ומאז ועד לאחרונה שימש כ"יועץ בינלאומי מיוחד" בפירמה) כי דראגי לא היה מעורב בעסקה של גולדמן עם יוון. אך בכיר בגולדמן באירופה אמר כי דראגי דן ברעיונות דומים עם ממשלות אחרות באירופה. ונשיא יוון לוקאס פפדמוס? הוא היה דווקא נגיד הבנק המרכזי היווני, בין 1994 ל-2002, השנים בהן גולדמן זאקס החל לפעול יחד עם ממשלת יוון, ובין היתר, כדי להסתיר את גידול החוב מאזרחי המדינה.

נניח לרגע שמונטי ופפדמוס הם "סתם כלכלנים", "טכנוקרטים", שאין להם כל השקפה פוליטית מוצקה, שבאים להציל את כלכלת איטליה ויוון ואת אירופה כולה. או כדברי פפרדמוס ביום הכתרתו "אינני פוליטיקאי, אך הקדשתי את רוב חיי המקצועיים לכלכלות יוון ואירופה. הכלכלה היוונית ממשיכה להתמודד עם בעיות עצומות, על אף המאמצים הניכרים לביסוס כספי ושיפור התחרות. יוון נמצאת בצומת דרכים קריטי. להחלטות שיתקבלו בנוגע לדרכה ולמדיניותה יהיו חשובות ביותר לשגשוג העם היווני". נשאלת השאלה: מדוע טכנוקרטים-כלכלנים במקום מנהיגים נבחרים? אמנם לא רבים מתגעגעים לסילביו ברלוסקוני האיטלקי או לג'ורג' פפנדראו היווני, אבל הם נבחרו בקלפי. מי בחר במונטי, פפדמוס ודראגי? השילוב של הון ושלטון – או כפי שאומרים הכלכלנים: "השווקים בחרו בהם".

הצבת טכנוקרטים כדי "להציל את המולדת" אינה חדשה. כבר בשנות ה-50 של המאה ה-19 קרל מרקס התייחס בציניות רב לממשלה ה"טכנוקרטית" ששלטה בבריטניה בין 1852 ל-1855. מרקס היה אז כתב העיתון "ניו יורק טריביון" בלונדון. אבל הנימה ב"טיימס" הלונדוני של אותם הימים לא הייתה מבודחת. העיתון השמרני הבריטי קרא לקוראיו להתייצב מאחורי "הממשלה המקצועית שאינה כפופה למגבלות המפלגתיות. זהו עידן חדש בתולדות בריטניה". מרקס סבר (לפני יותר מ-150 שנה) שזהו ביטוי פוליטי נוסף למשבר הקפיטליסטי בו הכלכלה שולטת בעשיית הממשלה. אין יותר ממשלות, לדברי מרקס, הקובעות את המדיניות הכלכלית. עתה המדיניות הכלכלית היא-היא הבוחרת את הממשלות. ובמקרה שבימינו – המצילים פפדמוס, מונטי ודראגי נמנים דווקא עם מחוללי המשבר הכלכלי האירופאי שלא רואים את סופו.

ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית