לא מעט אנשים שיפשפו את העיניים כשקראו את האיגרת המיוחדת ששלח מנהל המרכז הרפואי שיבא, זאב רוטשטיין, ל-7,000 עובדי המרכז בסוף השבוע. באיגרת, המתארת את השתלשלות האירועים שקדמו למותו של יו"ר טבע לשעבר אלי הורביץ בבית החולים, מופיעים כמה משפטים שבדרך כלל נאמרים בחדרי חדרים בלבד.
"בשעות הבוקר נבדק אלי הורביץ על ידי מנהל המחלקה בביקור הקבוע שהוא עורך אצל חולי המחלקה מדי בוקר. מצבו נראה טוב יותר, הוא היה בהכרה מלאה, שיתף פעולה עם הצוות, והערתו היחידה היתה: 'אנא, טפלו בי כמו בכל חולה אחר. אני איש רגיל'", כותב רוטשטיין, ומיד לאחר מכן מצהיר: "למרות זאת נערך הצוות לטיפול מיוחד באלי, ידיד קרוב שלנו, אדם מיוחד וערכי שכולנו הערכנו ואהבנו".
בחלק אחר באיגרת שנחשפה ב-TheMarker, מתאר רוטשטיין את מה שהוא רואה כטיפול הראוי לאדם במעמדו של הורביץ: "לדאבוני, כמנהל המרכז הרפואי נבצר ממני ללוות את אלי במהלך אשפוזו כפי שאני נוהג תמיד לעשות במקרים דומים", הוא כותב לעובדים, "וזאת עקב היותי מאושפז במחלקה הנוירוכירורגית לביצוע ניתוח גב. ואולם, עוד קודם שנותחתי הבטחתי לחתנו של אלי שסגן מנהל בית החולים הכללי, פרופ' ארנון אפק, ילווה באופן אישי את הטיפול באלי ואת בני משפחתו שלצדו. וכך היה".
לאיגרת קדמו ההאשמות הקשות שהטיחה בבית החולים בתו של הורביץ, ד"ר ורד שליו הורביץ, שאמרה בהספד שנשאה מעל קברו של אביה: "בשעות עירותך האחרונות ראית את פניה המכוערות של המדינה. במשך שעות ארוכות המתנת שיגיע רופא למחלקה שבה שהית ומצבך הידרדר והלך. ספגת עלבונות מאח אטום לב, שיירה ארוכה של רופאים הגיעה בסוף, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. האטימות הזו חייבת להיפסק".
דבריו של רוטשטיין באיגרת לעובדים, שבהם הוא מודה במפורש בכך שמטופלים מסוגו של הורביץ זוכים בבית החולים לטיפול מיוחד ואף לליווי אישי מצדו, הקפיצה אנשים רבים: "זו פשוט סטירת לחי לזקנה הרגילה במסדרון ועוד באופן רשמי על ידי מנהל בית חולים הגדול בישראל", כתב אחד המגיבים.
"קשה לי לשמוע שיש חולים ויש חולים. מדוע מנהל בית החולים לא מצא לנכון לרצות ללוות את אמי בעת שהיתה שם? כי היא לא היתה שווה כל כך? אשה שהיתה דור עשירי בישראל, מלח הארץ, אבל לא היה לה מפעל תרופות מצליח. חבל שלא כל האזרחים שווים לפני מנהל בית החולים, יש כאלה שדמם אדום יותר ואולי בעצם מוזהב יותר", כתב מגיב אחר, ושלישי הוסיף: "התגובה של מנהל בית החולים מראה שהאיש קיבל טיפול מועדף שאף אדם מהישוב לא היה מקבל. אני לא יודע מה יותר מבייש -העובדה שהורוביץ קיבל טיפול מועדף או העובדה שמנהל בית החולים אינו מתבייש לדווח על כך בריש גלי".
גם מבקר הפנים של משרד הבריאות, אריה פז, אמר אתמול בפורום סגור כי "רוטשטיין למעשה מודה שבתוך בית החולים שיבא מתנהל בית חולים פרטי למיוחסים. זה דבר פסול מיסודו כי העיקרון שצריך להנחות הוא טיפול שוויוני לכולם, ויצירת אפליה כזו יוצרת הרגשה שיש שני סוגים של אזרחים לכאורה: המיוחסים וכל האחרים".
"משפחת הורביץ אמנם תרמה לשיפור איכות הרפואה בארץ, בישראל, אבל זו שערורייה שבית חולים עובד בניגוד לחוק שמחייב שוויון בין חולים", אומר גם שמוליק בן יעקב, חבר הנהלה באגודה לזכויות החולה. "אם הורביץ קיבל כזה שירות שהבת שלו מתלוננת עליו - אז מה יגיד האזרח הרגיל שהוא לא הורביץ? איזה שירות הוא מקבל? דברים שעשו קודם בהיחבא - עצוב לי שעכשיו עושים בגלוי. צריך להוקיע את זה".
מנגד, אומר בכיר במרכז הרפואי שיבא כי יחס מועדף לחולים כמו אלי הורביץ ז"ל הוא דבר בלתי נמנע: "אנחנו מדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם וקשה עד בלתי אפשרי להתעלם מהעובדה שאדם כמו אלי הורביץ מתאשפז פה", אומר הבכיר. "הרבה פעמים אנחנו מקבלים טלפון לגבי מישהו שהתאשפז בבית החולים, או שהרב פירר מתקשר - ואז בהחלט יש יחס מיוחד לאותו מאושפז. זו דרכו של עולם".
"זו טבעה של מדינת ישראל"
בשטח, נראה כי זו אכן דרכו של עולם בישראל 2011 וכי התופעה בהחלט לא ייחודית למרכז הרפואי שיבא: רק באחרונה התפרסמו שני מקרים של יחס מועדף לכאורה לחולים ידועים ורמי-מעלה שהתאשפזו במערכת הציבורית. לפני ארבעה חודשים, למשל, התפרסם ב"הארץ" כי במרכז הרפואי הדסה אושפז למשך כחודש ימים שמואל בן ארצי, אביה של שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, ביחידה לטיפול נמרץ לב - אחת היחידות היקרות בבית החולים המונה שש מיטות בלבד, שמשך השהות הממוצע בה עומד על הוא פחות מארבעה ימים לחולה.
עוד חשף התחקיר כי בן ארצי נותר במחלקה גם לאחר שנגמל ממכשיר ההנשמה, ולא הועבר ליחידה אחרת כמקובל. בכתבה צוטט רופא בכיר בהדסה שאמר כי "בבית החולים מורגלים באשפוז של ידוענים או מקורבים של ידוענים בתנאים טובים יותר. כששר בכיר מגיע לייעוץ רפואי, הוא לא צריך להמתין במיון לרופא מתמחה, אלא מקבל מיד מענה. איני יודע אם זהו טבע הדברים, אך זוהי טבעה של מדינת ישראל". מהנהלת הדסה נמסר אז בתגובה כי "אין בכוונתנו להתייחס בפומבי לעניינים רפואיים הקשורים במטופלינו".
כמה חודשים מוקדם יותר התפרסם מכתבו של דובר המרכז הרפואי רמב"ם, דוד רטנר, שיצא בביקורת חריפה על קריסתה של מערכת האשפוז בהקשר של אשפוזו של ח"כ פואד בן אליעזר ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים "אסף הרופא" - וטען כי חולים רבים שאינם אח"מים נאלצים להסתפק בתנאי אשפוז ירודים בהרבה.
"ברמב"ם, למשל, מאושפזים 72 חולים מונשמים, כמו פואד. אבל בניגוד לפואד, לחלקם אין מקום ביחידות המיועדות לחולים מונשמים והם מאושפזים בחדרי האשפוז הדחוסים הרגילים במחלקות פנימיות", כתב רטנר, "אם אתה לא ח"כ או שר, המצב קשה עוד יותר: העומס על האשפוז בחדרים מבודדים במחלקה פנימית או אונקולוגית ברמב"ם כל כך קשה, עד שבמיון שוכבים חולים אונקולוגיים שחייבים בידוד כדי לשמור על חייהם. אבל הם שוכבים באמצע המיון, חשופים לזיהומים". רטנר צירף להודעתו תמונות של ארבעה חולים מונשמים השוכבים בחדרי אשפוז רגילים, והוסיף: "לאף אחד מהם לא קוראים פואד. בדוק".
"כולם מכירים את התופעה"
ההתבטאות של רוטשטיין אולי הקפיצה אזרחים רבים אבל ממש לא הפתיעה רופאים ואנשים בכירים בתוך המערכת שמכירים מקרוב את התופעה: "השיטה נהוגה ומקובלת בכל בתי החולים המובילים, וככל הנראה לא רק בהם, ולא צריך להיתמם ולהעמיד פנים המביעות פליאה", אומר בכיר באחד מבתי החולים הגדולים במרכז. "הדבר מתבטא בעיקר בקיצור משמעותי של זמני התורים בכל פעולה עתידית, בליווי מקרוב של הרופאים והמנהלים הבכירים, ביתר תשומת לב מחלקתית, חדר לבד ועוד".
לדבריו, "גם עיתונאים רבים ואנשי תקשורת, חברה וכלכלה מנסים לעתים תכופות לנצל את קשריהם על מנת בכדי להיטיב את אופן ואיכות הטיפול בהם, כחלק מנוהג בלתי כתוב. כולם מכירים את התופעה".
בכיר מבית חולים אחר מסביר כי "בתי חולים חפצי חיים ולכן לעולם לא יסרבו לבקשה לטיפול מועדף מצד אח"מים או אחרים, ולעתים אף ייזמו זאת בעצמם". לדבריו, "לכל בית חולים יש קשר עם חברות כלכליות וציבוריות שנותנות עזרה ועם פוליטיקאים. בסופו של דבר זה יחסי תן וקח - כי המצב הביזיוני שבו אתה נאלץ לקושש תרומות מכל מיני חברות ולסמוך על העזרה שלהן מחייב אותך לתת תמורה. כמות הפרוטקציות היא אדירה. ראשי ערים, חברות מסחריות, פוליטיקאים, השלטון המקומי, חברות ציבוריות וכל מי שרק יכול".
בשיבא אישרו את המידע הכתוב באיגרת שהופצה לעובדים, ובחרו שלא להתייחס לטענות.
ממשרד הבריאות, הבעלים של בית החולים שיבא, נמסר בתגובה לדברים: "כל אזרח המאושפז זכאי לאיכות הטיפולית המלאה והשווה. מטבע הדברים, במהלך אשפוז וטיפול מערכת הבריאות (בתי חולים וקופות חולים) יש לעתים הערות של בני המשפחה והחולים עצמם על איכות, נוחות ותוצאות הטיפול. הצוות הרפואי מונחה לטפל בכולם באופן שווה, ללמוד מהם ולשפר לעתיד".
ממשרד מבקר המדינה נמסר: "המידע הועבר כמקובל ליחידה במשרד מבקר המדינה המופקדת על הביקורת במערכת הבריאות. על פי נוהלי העבודה במשרד המבקר, החומר יעבור בחינה ראשונית שבעקבותיה יוחלט לגבי השלב הבא".
13 מיליון שקל בשנה על שירותים וטיפולים סיעודיים לאח"מים
לא רק במערכת האשפוז זוכים אח"מים ומקורבים ליחס מועדף. מדינת ישראל מוציאה כ-13 מיליון שקל בשנה גם על הטבה הכוללת טיפולים רפואיים וסיעודיים ותרופות חינם לכ-664 אח"מים לשעבר ובני זוגם, ובהם ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת, שופטים, ומנכ"לי משרדי ממשלה.
שורשי ההטבה, שמשמעותה ביטוח רפואי וסיעודי כמעט בלתי מוגבל על חשבון המדינה, נעוצים בשנות ה-50, אז ראש הממשלה דוד בן-גוריון הסכים להעניק לשופטים, דיינים וקאדים את ההטבה כדי למנוע מהם להיות חברים בקופות החולים שהיו מזוהות פוליטית באותה תקופה. בהמשך "קפצו על העגלה" ח"כים, שרים ומנכ"לים במשרדי ממשלה.
ההטבה נחסמה למצטרפים חדשים בשנות ה-90, אך כל מי שכבר נכלל ברשימה זכאי להנות ממנה עד סוף חייו. כמה ניסיונות לשנות את החוק נכשלו, בהם ניסיון מ-2002 של ח"כ אילן גילאון (מרצ) לבטל את ההטבה. הנטל הגדול ביותר למשלם המסים הוא באשפוז הסיעודי של חלק מהאח"מים הכלולים בהטבה. ואולם, בשנים האחרונות מדברים במשרד הבריאות בגלוי על מה שהם מכנים "החוצפה" של חלק מהזכאים להטבה, המגישים למדינה קבלות גם על מוצרים ושירותים שיכולים להיחשב גבוליים מבחינת זכאותם, כמו כדורי ויאגרה, טיפולי שיאצו וניתוחים פלסטיים.