פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תרופת הרעל של האיחוד האירופי

      המדינות החלשות באירופה נדרשות להנהיג משטר צנע כדי להציל את היבשת ממשבר החובות אליו נקלעה. אמנון פורטוגלי סבור שמתרופת הרעל הזו סבלו כבר מספיק מדינות

      השיטה שלפיה המדינות הנושות של האיחוד האירופי והבנקים רוצים לפתור את המשבר באיחוד האירופי, למעשה רק את משבר החוב, היא משטר צנע עמוק עם שכר נמוך, הקטנת ההוצאה הציבורית והורדת רמת החיים כדי לאפשר את תשלום החוב לבנקים הנושים. מדיניות זו של צנע עמוק - 'פיחות פנימי', נהוגה בארצות הבלטיות מאז 2009 עם תוצאות שנויות במחלוקת, בלשון המעטה. למרות זאת, האיחוד, הבנקאות העולמית והעיתונות הפיננסית מהללים את מדיניות הצנע הלטבית ודורשים מממשלות יוון, אירלנד, איטליה וספרד להקריב את הכלכלות שלהן ולדון את אזרחיהן לשנים ארוכות של עבדות חוב כדי לשלם את החובות שנצברו במהלך הבועה הפיננסית. אלא שמדינות אלו יכולות לעשות זאת רק תוך סיכון של התמוטטות כלכלית, פוליטית, ודמוגרפית, שתחמיר עוד יותר את מצבן.

      'ההצלחה' במדינות הבלטיות היא בגילוי דרך חדשה לחתוך באבטלה ולקצץ בתקציבי השירותים החברתיים: הגירה. אם מספיק אנשים בגיל העבודה נאלצים לעזוב כדי למצוא עבודה בחו"ל, האבטלה ותקציבי השירותים החברתיים ירדו גם הם. זו משוואה פשוטה המסבירה את מה שתומכי תוכניות הצנע קוראים היום בשם 'הנס הבלטי חדש' ומה שהם מציעים ליוון, ספרד, אירלנד ואיטליה לחקות. המציאות לעומת זאת, היא התכווצות כלכלית כתוצאה של קיצוצים בשכר.

      "יציאת ליטא"

      אחרי מאבק ארוך לעצמאות, המדינות הבלטיות יצאו לעולם הנשלט במדיניות ניאו ליברלית, שנאכפה בתחילה על ידי מוסדות פיננסיים בינלאומיים, ומאוחר יותר הופנמה ויושמה באגרסיביות על ידי קובעי המדיניות עצמם במדינות הבלטיות. 17 שנה של מדיניות ניאו ליברלית, אחרי השלטון הסובייטי הביאו את המדינות הבלטיות לתהום, עם ההתמוטטות הכלכלית גדולה ביותר בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008. הכלכלה של לטביה צנחה ביותר מ-25% בשנים 2008- 2009 ונותרה עם חובות עתק ללא יכולת להחזירן. כדי לצאת מהמשבר, מנהיגי לטביה החליטו לקחת מנה כפולה ומכופלת מהרעל שהביא אותם למשבר. לטביה יישמה תוכנית צנע קיצונית שעיקרה הורדה דרסטית ברמת החיים באמצעות קיצוץ מסיבי במשכורות, בפנסיות, ובשירותים.

      כיום, אחרי שהסערה הראשונה שככה, העיתונות הפיננסית משבחת את 'הנמרים הבלטיים' עבור צייתנותן לבנקאים והטלת משטר צנע חריף. התיאולוגים הניאוליברלים מקדמים את 'המודל הבלטי' ואת ההתאוששות ה'מדהימה' של לטביה. אלא שלא מזכירים כי הלטבים מצביעים ברגליים במספרי שיא. הלטבים עוזבים את מדינתם בקצב של בערך 1% מהאוכלוסייה לחודש, 'יציאת לטביה' בממדים תנ"כיים. נתוני המפקד של לטביה מבהילים, אוכלוסיית המדינה ירדה מ- 2.3 מיליון בני אדם ל- 1.9 מיליון בשנים 2001-2011.

      בליטא השכנה המצב דומה או אפילו יותר גרוע. עזיבה מסיבית שהחלה עם המיתון הכלכלי העולמי מאיימת עכשיו על הקיום העתידי של המדינה. עם ההחמרה במשבר הכלכלי, האבטלה גדלה מרמה של 4.1% בשנת 2007 ל 18.3% ברבעון השני של 2010. במקביל חלה עלייה בהגירה מ- 26,600 בשנת 2007 ל 83,200 בשנת 2010, הרמה הגבוהה ביותר של הגירה מאז 1945. ב- 2008, שיעור הגירה מליטא היה הגבוה ביותר בקרב מדינות האיחוד האירופי (2.3 ל -1,000), וכפול מזה של המדינה הבאה, לטביה (1.1 ל -1,000).

      זה קורה, למרבה האירוניה, אחרי שמדינות אלו שרדו שתי מלחמות העולם, שני כיבושים, ומספר משברים כלכליים במאה ה-20. כיום, הכוחות המשולבים של הגירה וקצב לידות נמוך כאילו קשרו קשר ליצור אסון דמוגרפי, והמספרים מצביעים על מעין המתת חסד לאומית המתרחשת במדינות הבלטיות הקטנות.

      צריך להשוות את תחזית קרן המטבע לצמיחה כלכלית אנמית בשנים הקרובות עם ההשלכות החברתיות ההרסניות של מדיניות הצנע. רמת האבטלה בליטא כמעט שולשה מ-5.8% בשנת 2008 ל-17.8% בשנת 2010. האבטלה ירדה ל- 15.6% בשנת 2011, אך זה קרה לא עקב יצירת מקומות עבודה חדשים, אלא בגלל הגירה מסיבית מליטא. השכר במגזר הציבורי המשכורות במגזר העסקי קוצצו בכ- 20%-30% והפנסיה בכ- 11%, אשר בשילוב עם אבטלה גוברת הביאו לגידול דרמטי בעוני. בשנת 2008, 420,000 או 12.7% מכלל האוכלוסייה חיו בעוני, שיעור העוני עלה ב- 2009 ל- 20.6%. אמנם בשנת 2010 חלה ירידה 0.4% במספר העניים לכ- 670,000, אבל הירידה נגרמה בעיקר על ידי שינוי במדידת העוני. מדדים שונים של איכות חיים ורווחה הידרדרו עוד יותר, ומעידים על שכיחות של פסימיות עמוקה, אובדן סולידריות חברתית, אי-אמון, ואטומיזציה של חברה.

      לאנשים האלה מגיע יותר מאשר להטיל עליהם עוד פעם את המדיניות הניאוליברלית הכושלת. נקווה שהם ואחרים ישתחררו מהניסויים של אידיאולוגים ויפסיקו להיות כלי משחק שלהם. להם ולשאר המדינות באירופה, כדאי להיזהר ממדיניות הצנע המוצעת כמזור למשבר. הסיסמה של סטאלין, "אין אנשים, אין בעיה" אינה דרך לפתור את המשבר הכלכלי. המתת חסד של מדינות גדולות יותר בדרום אירופה באמצעות הגירה בקנה מידה גדול תהיה גם לא כדאית וגם בלתי אפשרית. לאן כל האנשים האלו ילכו?

      אמנון פורטוגלי - המכללה הכלכלית חברתית