פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שכר הבכירים בעמותות אינו גבוה יתר על המידה

      רבים בציבור התרעמו כאשר פורסם לאחרונה שכר הבכירים בעמותות. גיורא רוזן מראה שההתרעמות אינה במקומה ושכר הבכירים בעמותות נמוך בהשוואה למגזר הפרטי או הציבורי

      שכר מנהלי העמותות הוא מן הנמוכים במשק. כיצד יודעים? משווים אותו לשכר במגזר העסקי, לשכר בחברות הממשלתיות והעירוניות, לשכר המנהלים או הבכירים בעובדי המדינה ובוחנים באופן ביקורתי את המידע הקיים באתר "גיידסטאר", שהוא האתר שנועד לעניין זה.

      המגזר השלישי איננו מקשה אחת, וכל ניתוח הגון יודע להפריד בין עמותות שיש שלהן שליחות חברתית לבין עמותות שבחסות החוק, מנהלות את מוסדותיהן מתוך זיקה לעובדה שהן בעצם מוסדות רווח. עמותות חריגות הן אלה הממומנות באופן מלא על ידי תורמים הקובעים את רמת השכר בעמותה. מי יכול לבוא בטענה ציבורית כנגדם? נרצה או לא, הם הממנים והם המשלמים. כאלה הם, למשל, המכון לדמוקרטיה או עמותת אור ירוק.

      המגזר החלש במשק

      מנכ"ל עמותה אינו תפקיד נחשק לגנרלים בדימוס, למנכ"לים לשעבר של משרדי ממשלה, לפרופסורים, או ליוצאי השירות הדיפלומטי. בנוסף, דומה שאף איש הייטק בכיר לא פרש לטובת ניהול עמותה. ולמה? כי השכר והתנאים הנלווים בעמותות נמוכים בהשוואה לכל סקטור אחר.

      פרסום שכרם של בכירים בעמותות בתקשורת בישראל קומם את הציבור. רבים שאלו את עצמם, לכאורה בצדק, הכיצד העמותות מתרימות מהם כסף, ובה בעת מקצות לפעיליהן משכורת עתק. פרסום זה מטעה ומערער את האמון במנהלים ובמתנדבים הפעילים באלפי עמותות.

      בחינת הנתונים באתר "גיידסטאר", לעומת זאת, מספקת תמונה שונה בתכלית: שכר המנהלים בעמותות נע בין 10,000 ל- 25,000 שקלים ברוטו. השכר בעמותות הוא פונקציה של גודל העמותה, מספר עובדיה, מחזורה הכספי, מקורות המימון שלה, מספר הנעזרים בשירותיה והפרופיל המקצועי המנהלים. ונאמר, מרבית העמותות הנן קטנות ובינוניות ומחזורן הכספי נע בין 800,000 שקל ל- 10 מיליון שקל. שעור התמיכות הציבוריות מכסה בין 40% ל-70% מתקציבן ואת היתרה הן מגייסות בקשיים מרובים מפילנתרופיה, מדמי חבר ומסכומים קטנים שמשלמים מקבלי השירותים.

      נשוב לעובדות: המחוקק מחייב באמצעות הרגולציה, כי שכרו של מנכ"ל בעמותת שירותים גדולה המקבלת תמיכה ממשלתית או ציבורית לא יעלה על שכרו של עובד בכיר מאוד בשירות הציבורי. כלל זה הוא דרקוני וכל החורג ממנו, מנוע ארגונו מקבלת תמיכה. הכלל מופעל גם על ידי מרבית הפילנתרופים הדורשים אישורי תקינות שמספקים רשם העמותות והחשב הכללי. במילים אחרות, כלפי שום גורם במשק לא מופעלים תנאים כה מחמירים, דוגמת אלו, הננקטים כאשר מדובר בשכר המנהלים במגזר השלישי.

      יש לדעת, כי העמותות מתבססות על ניהול מתנדבים וכל חברי הוועדים המנהלים של העמותות אינם רשאים לקבל כל תמורה בגין פעילותם, לרבות החזר הוצאות על נסיעות, טלפונים, וכו'. ודאי שלא ניתנים להם דמי השתתפות בישיבות כמקובל בדירקטוריונים של חברות פרטיות או ציבוריות או בתאגידים ממשלתיים. האם מישהו באמת חושב שאותם מתנדבים יהיו קלי דעת במתן שכר מופלג לבכירים?

      המגזר השלישי בישראל צעיר ביחס למגזרים אחרים, ולכן הוא הפחות מאורגן מביניהם והחלש ביותר במשק. השלטון אינו מכיר ב"חברה האזרחית" ובכוחות המארגנים אותה. יחד עם זאת, הוא גם לא יכול בלעדיה. ההתקפה על מנהלי העמותות צריכות לעורר את העמותות, לאחד אותן, לחזק את הסולידריות שלהן. התובנה הבסיסית הזו צריכה להיות שלהן במאבק על מעמדן כגורם חברתי סטרוקטורלי בדמוקרטיה הישראלית.

      הכותב הינו מנכ"ל מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של העמותות בישראל