כבר שבועיים נעדר השיח הציבורי דיווחים אודות הסכסוך הנמשך בין שר התחבורה, ישראל כץ, לבין אגף התקציבים במשרד האוצר לאחר שנה של חילופי מהלומות.
"קבורת החמור" שאירגן כץ להמלצות פרק התחבורה של ועדת טכרטנברג כבר אושרה אתמול בממשלה - נענתה בשתיקה מפתיעה מצד האוצר. הסיבה, כך מתברר, עשויה להיות נעוצה בנשק שובר-שוויון שמתכנן כץ להכניס בקרוב אל זירת הקרב בין הצדדים: הצעת חוק שהוא מקדם, שתחייב את בכירי משרד האוצר הפורשים בשלוש שנות צינון לאחר שיסיימו את כהונתם במגזר הציבורי.
"הסיבה שאין כאן תחרות היא הפקידות הממשלתית", אמר כץ בתגובה לפניית TheMarker. "פקידי האוצר נגועים בניגוד עניינים בין תחום העיסוק הנוכחי שלהם לבין העתידי", הוא יורה.
בהמשך דבריו מתברר הטריגר ליוזמת ניקיון השורות שבה פצח לתועלת השירות הציבורי: "התנגדות האוצר לוועדת זליכה נובעת מרצון לשלוט בתהליך ולמנוע שינויים, כי זה המתכון להבטיח שכלום לא יקרה", תקף כץ. זאת, בהתייחס לקשיים שהערים האוצר על עבודת הוועדה שייסד להגברת התחרות בענף הרכב, וסירוב המשרד לתמוך בה. "עיקר ההמלצות לא נוגע למסים, אלא לפערי התיווך האדירים של היבואנים על רכב ועל חלפים", הסביר.
לדבריו, הצעת חוק הצינון לפקידי האוצר תוגש בקרוב לוועדת המשילות של הקואליציה. "אני מאמין שאנשים מוכשרים ימשיכו לבוא לאוצר, כמו שאנשים עדיין רוצים להיות רמטכ"לים", סובב כץ את הסכין.
בלשכת שר האוצר מסרו: "רק אנשים איכותיים יכולים לחשוב קדימה על האופק התעסוקתי שלהם, מה שאומר שהצעה זו תמנע מכוח אדם איכותי לבוא ולשרת את המדינה במסירות, כפי שעושים כיום עובדי משרד האוצר".
כשהנייר למדפסות אוזל
המתיחות ההיסטורית בין משרדי התחבורה והאוצר לא החלה בקדנציה של כץ. באופן מסורתי כמעט, ירשו לשכות שרי התחבורה ואגף התקציבים באוצר טינה הדדית. עיקר הטינה נבע מהחיבה שהפגינו שרי התחבורה למינויים פוליטיים ולחלוקת צ'ופרים תקציביים לרשויות מקומיות שחפצו ביקרן, וכן לנוכח נטייתם לדחוף פרויקטים גרנדיוזיים - לעתים גם בגיבוי אגף החשב הכללי שהוביל אותם במתווה הזכיינות (P.P.P).
בעיני אגף התקציבים השמרני והסגפני היו הדברים לצנינים. לא אחת היה אוזל נייר המדפסת בלשכת השר שאול מופז, למשל, לאחר שיד נעלמה סגרה את ברז תקציב המנהלה במשרדו.
אלא שמערכת היחסים המורכבת בין כץ לשר האוצר, יובל שטייניץ, ולאגפיו קבעה לעתים רף ריגושים חדש. כך למשל, התפתח לפני שנתיים המכרז לתפקיד מנכ"ל רכבת ישראל לקרב פוליטי בין "מקורבי" לשכות שני השרים. כץ רתח אז על ההדלפות בדבר ניסיון הדירקטורים מטעם משרדו להטות לכאורה את תוצאות המכרז - והאשים את רשות החברות הממשלתיות, בראשותו של דורון כהן (מינוי של שטייניץ), בניסיון לקדם מועמד משלה.
הסכסוך בין הנצים הגיע עד כדי בדיקות פוליגרף, חקירה של נציבות שירות המדינה, התערבות מצד היועץ המשפטי לממשלה, ואף הדלפה אלמונית על מעורבות גיסו של שטייניץ בקידום אינטרסים של חברה שייצג אצל לשכת השר.
לאחר הפוגה קצרה, התחדשו חילופי האש בין המשרדים. הפעם, כבדרך המסורת, מול אגף התקציבים וסביב ניהול פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן. לאחר שהזיכיון לביצוע הפרויקט הופקע מידי קבוצת M.T.S, מיהר כץ להכניס בנעליה את חברת נ.ת.ע הכפופה לו, ולהעביר את סמכויות ניהול הפרויקט לידי נ.ת.ע, שלראשה כבר מינה מטעמו את מיכאל (מיכי) רצון, לשעבר ח"כ מטעם הליכוד.
כץ הדף בשאגות ניסיונות של הרגע האחרון מצדם של האוצר ושל מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, אייל גבאי, להכפיף את ניהול החברה לממשלה. עוד לפני שהאוצר הבין מה קורה סביבו, כבר מינה רצון ועדת איתור לתפקיד מנכ"ל החברה, נטולת נציג אוצר - ולתפקיד מנכ"ל החברה מונה סמנכ"ל משרד התחבורה, יצחק זוכמן.
נ.ת.ע לא חיכתה לתפירת הפרוצדורות הממשלתיות ומיהרה לקבוע עובדות בשטח, באמצעות הוצאתם למכרזים של שורת פרויקטי תכנון ותשתית. זאת, בעוד שכץ תופר עבורה בממשלה החלטה שתשדרג אותה ממטה צנוע של 34 עובדים למפלצת בת 250 עובדים. מכאן קצרה הדרך לשאיבת כלל הפרויקטים המתוכננים בגוש דן לידי נ.ת.ע, בין היתר על חשבונה של חברת נתיבי איילון החצי ממשלתית וחצי עירונית.
בישיבה שערך משרד התחבורה עם אגף התקציבים לאחר חג הסוכות, הפתיעו אנשי התחבורה בהצעה להפקיע מידי נתיבי איילון את ביצוע הקווים הבאים של מערכות התחבורה עתירות הנוסעים בגוש דן (שלושה קווי אוטובוסים רבי קיבולת בין השרון לתל אביב), ולהעבירם לידי נ.ת.ע. בנוסף, ביקש להעביר תשעה עובדים באגף תכנון התחבורה הציבורית בנתיבי איילון. באגף התקציבים בלמו את הניסיון להוצאת הקווים, ואף סיכלו את מעבר העובדים לנ.ת.ע, לאחר שאיימו כי יפסיקו לתקצב את שכרם.
אלא שאת נ.ת.ע הסירוב לא הרשים במיוחד. החברה מתעתדת לצאת בקרוב במכרז לביצוע אחד הקווים של נתיבי איילון (מכפר סבא להרצליה).
לקראת הגידול הצפוי בפעילותה, פורסם ב-TheMarker כי נ.ת.ע מתכננת לקבוע את משרדיה בשלוש קומות בשטח של 4,500 מ"ר ששכרה במגדלי עזריאלי. לא חלפו 24 שעות מהפרסום עד שנודע כי אגף החשב הכללי בודק את העסקה, לאור מחירי השכירות הגבוהים יחסית שהסכימה נ.ת.ע לשלם (90-100 שקל למ"ר).
כץ: "ספגתי אש - וחולדאי ישב בטריבונה"
אגף התקציבים, שהביט בעיניים כלות כיצד הוא מאבד אט-אט אחיזה בפרויקטי התשתיות הגדולים בשני העשורים הקרובים, נאלץ לגייס בני ברית למאבק ביריב הקשה - וחבר אל עיריית תל אביב בניסיון לבלום את כץ. זאת, תוך שהוא מנצל את המתיחות הגלויה בין כץ לבין ראש העיר, רון חולדאי.
מתיחות זו העמיקה לאחר שחולדאי ניסה למנות את מקורבו, אבי חודין, לתפקיד מנכ"ל נתיבי איילון, ולובתה לאחר שהעירייה "נעלמה" בימים הראשונים להשקתה הבעייתית של הרפורמה בתחבורה הציבורית. באותם ימים הותירה העירייה את כץ "לחטוף" לבדו את האש שהופנתה כלפיו בזירה התקשורתית והציבורית הרותחת.
"אמרתי לחולדאי: 'לא מקובל עליי שיוצאים למהלך ואתה נעלם באמצע'", הודה כץ בעבר. "כשהרפורמה יושמה עיריית תל אביב היתה צריכה להוציא פקחים ועובדים, ולא לשבת בטריבונה", גער.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "תסכולו של שר התחבורה מאוזלת היד של משרדו מובן, אך אינו מצדיק השתלחות באחרים. שינוי מערך הקווים שהוביל משרדו זכה לגיבוי העירייה באופן מלא, אך מצב המשתמשים בתחבורה הציבורית בעיר רק הורע. הגיע הזמן שבמקום להטיח האשמות ולדבר, יעשה משרד התחבורה את הנדרש לטיפול בבעיות היסוד של התחבורה במטרופולין".
כך או כך, כץ "ייבש" משך חצי שנה את מינויו של חודין לתפקיד, בעוד שבמקביל פעל באמצעות נ.ת.ע לריקון סמכויות נתיבי איילון.
ואולם באוצר רקמו בינתיים מהלך מאגף משלהם מתחת לפני השטח. אל דו"ח ועדת טרכטנברג הוחדר בשקט סעיף שלפיו סמכויות משרד התחבורה ברישוי התחבורה הציבורית יועברו באופן מיידי לרשות תחבורה זמנית. רשות זו תוקם בידי חולדאי ועמיתיו בערי הלוויין, עוד לפני שתושלם החקיקה המאשרת את הקמת הרשויות המטרופוליניות.
בנוסף, נשתל בדו"ח סעיף אחר שמאציל את סמכויות משרד התחבורה לביצוע תשתיות לאומיות בידי אותה רשות אזורית. היעד לכאורה, היה לזרז את ההקמה המתבקשת של הרשות המטרופולינית. "על הדרך", עם זאת, הוכשרה הקרקע להפקעת פרויקטי הרכבות הקלות מידי משרד התחבורה.
האמצעי להשלמת המהלך המבריק היה, למרבה ההפתעה, מנכ"ל משרד התחבורה בכבודו ובעצמו, האלוף (במיל.) דן הראל, שגיבה באופן לא ברור את הכללת הסעיף בדו"ח - ונאלץ להתפטר מתפקידו בחלוף תשעה חודשים בלבד, לאחר שהדבר נודע לכץ.
הנקמה של השר הזועם על ההשפלה מבית לא איחרה לבוא. די היה במסר חד משמעי שהועבר ללשכת ראש הממשלה, כדי להעיף בתוך שניות את שני סעיפי "הפוטש" מדו"ח טרכטנברג. כץ לא עצר בכך: בזה אחר זה הושמטו מפרק התחבורה של יישום דו"ח הוועדה כל סעיפי הרפורמה הצרכנית העמוקה שתוכננה בענף התחבורה הציבורית בישראל.
בין היתר, דובר בהוצאת כלל קווי האוטובוסים של אגד ודן למכרזים פתוחים וכן שדרוג התחבורה באוטובוסים בכל הארץ והוזלתה, בתוכנית חומש בעלות 2.5 מיליארד שקל. בעלות זו היו אמורים לשאת באופן שווה משרדי האוצר והתחבורה, ואת התשובה באשר להסכמת כץ לגריעת 1.25 מיליארד שקל מתקציב משרדו, יכול הקורא התמים כבר לנחש.
בהיעדר הסכמה על מקורות התקציב, ולאור לחצן של חברות אגד ודן שלא לפגוע במעמדן, הוסרו גם סעיפים אלה מנוסח ההחלטה שהוגש אתמול לממשלה, והמלצות טרכטנברג רוקנו למעשה מתוכן תחבורתי מהותי. זאת, גם לאחר שמסע לחצים מצד כץ חילץ מפרופ' מנואל טרכטנברג עצמו הבהרה, שלפיה לא הורה על הקמת ועדה נוספת זולת ועדת זליכה לבחינת כשלי ענף הרכב, אלא המליץ לעבותה בלבד, למשל בנציגי האוצר שמחרימים אותה. הפעם, סירב גם משרד האוצר להשלים עם המהלך - והסיר את הכפפות.
הפתעה: חריגה של 3.5 מיליארד שקל
במקביל למחלוקת סביב המלצות טרכטנברג, נחשפה באחרונה ב-TheMarker חריגה מהותית באומדני תוכנית "נתיבי ישראל", שאישרה הממשלה רק בפברואר 2010. החריגה התגלתה לאחר שבהחלטת הממשלה על התקציב לא שוקללה עלות ההקמה של מתחמי התחזוקה עבור הקרונות שתרכוש הרכבת בסכום פעוט של 3.5 מיליארד שקל.
בצר להם, הודיעו אנשי אגף התקציבים למשרד התחבורה כי ייאלצו לקצץ את הסכום מתקציב הפרויקטים שבתוכנית. ברוב טובם, המליצו לכץ על שני הפרויקטים שיש לדעתם לגרוע מן התוכנית: הארכת כביש חוצה ישראל (כביש 6) דרומה, לצומת הנגב, והנחת המקטע האחרון בפרויקט רכבת העמק מעפולה לבית שאן.
במקרה, או שלא, היו שני פרויקטים אלה מן המאוסים בעיני האוצר, שלא ראה בהם כדאיות כלכלית וכשל בשנה שעברה בניסיונו למחוק אותם מהתוכנית המתוקצבת. הפגיעה המתחכמת ב"בייבי" של כץ הביאה אותו כבר לנקודת רתיחה, וזה החליט להשיב לאוצר באותו המטבע.
בשיחה עם TheMarker גילה כץ לפני כשבועיים כי בכוונתו לחתום בחודש הבא עם ממשלת סין על מסמך כוונות להנחת מסילת הרכבת לאילת, במימון ובביצוע סיני. פרויקט זה בעלות של 10 מיליארד שקל, היה סדין אדום עבור אגף תקציבים, ותקצוב ביצועו נגרע ברגע האחרון מתוכנית "נתיבי ישראל" לאחר ששטייניץ נשכב תחת גלגלי הרכבת הדוהרת שהנהיג המשולש של נתניהו, אורי יוגב וכץ.
באוצר לא שקטו על שמריהם גם הפעם. בחלוף שעות דלף אל כלי התקשורת דו"ח ביקורת, שלפיו פרויקט קו הרכבת המהיר לירושלים (A1) ידחה בשנה נוספת - לסוף 2018. בתגובה לכוונתו להעניק לסינים את פרויקט הרכבת לאילת בפטור ממכרז, עקצו גורמים באוצר את כץ, ורמזו על מחויבותו המוכרת לשיטת המכרזים. מכאן כבר קצרה הדרך לירידת המאבק לפסים אישיים ולשליפת הצעת החוק הפרסונלית שבכותרת הכתבה.