זיקרי לא לבד: ה"תספורות" הצפויות בשנה הקרובה

בריחתו של הספר שוקי זיקרי מהמדינה השבוע בשל חובות גדולים מסיימת באופן קצת אירוני את שנת התספורות הקטנות של 2011 ומפנה מקום לשנת התספורות הגדולות של 2012. "כשיש כל כך הרבה ספרים חדשים בשוק, לא פלא ששוקי זיקרי פשט את הרגל", אמר השבוע בכיר בשוק ההון והתכוון להסדרי החוב של יצחק תשובה, יוסי מימן ואילן בן דב.
עד כה ראינו רק הסדרי חוב קטנים שברובם חמקו מתחת לרדאר התקשורתי-ציבורי. אבל בחודשיים האחרונים התברר שגם חברות ענק בחרו שלא לפרוע את חובן לציבור: שלוש התספורות - האחת מקבוצת תשובה, השני מקבוצת בן דב והשלישית מקבוצת מימן - יהיו הסיפתח של שנת התספורות הגדולות הקרבה ובאה.

באופן כללי, שוק ההון סובל ממכת חובות גדולה שבמסגרתה חברות מכל הסוגים והגדלים, חברות שבבעלות טייקונים וחברות של סתם טייקונים לייט אינן פורעות את חובן לציבור. מה הסיבה לכך? לרוב מדובר בשילוב של סיבות אובייקטיביות, ניהול גרוע והתרשלות ביחס לכספים שגוייסו מהציבור.

בצנרת מחכות כנראה תספורות גם בקבוצת דיוויד פדרמן (פטרוכימיים ) וגם אצל עידן עופר (צים), אבל נראה שהשאלה הגדולה של 2012 היא מה יהיה עם החוב הגדול של קבוצת נוחי דנקנר. בסוף החודש שעבר צירפו רואי החשבון של מעריב שבשליטת דנקנר לדו"חות הכספיים של החברה את הסעיף המכונה "הערת עסק חי". החברה דיווחה על הפסד של 34 מיליון שקל ברבעון השלישי, גירעון של 51 מיליון שקל בהון העצמי ותחזית לתזרים מזומנים שלילי עד 2013, ורואי החשבון הביעו חשש לקיום העסק באופן עצמאי בעתיד. במלים אחרות, על הבעלים להזרים הון, אחרת ייתכן שהחברה לא תוכל לפרוע את חובותיה במועד.

ואכן בתחילת השבוע פירסמה בעלת מעריב, דיסקונט השקעות , הצעת רכש לאג"ח של מעריב תמורת כ-50 מיליון שקל. כלומר דסק"ש תרכוש בבורסה את כל האג"ח של מעריב ותפטור אותה מפירעון החוב. המחיר של הצעת הרכש, 84 אגורות, היה גבוה ב-70% מהמחיר שבו נסחרה אג"ח מעריב יום קודם בבורסה (50 אגורות), מה ששימח את המשקיעים והקפיץ את האג"ח ב-50% בתוך דקות.

אך למעשה מחיר הרכישה מהווה פירעון מוקדם של האג"ח ובמחיר נמוך יותר משוויה. כלומר זוהי תספורת ראשונה שמבצעת קבוצת אי.די.בי שבשליטת דנקנר למשקיעים. שווי הפארי של האג"ח (השווי לו תאריך הפדיון היה מוקדם להיום, כולל הקרן, הפרשי ההצמדה והריבית), הוא 101 אגורות, ואילו דסק"ש משלמת תמורתה רק 84 אגורות. זוהי תספורת. אמנם קטנה, אמנם בשולי הבורסה, אבל תספורת.

אלא שהתספורת הקטנה של מעריב עלולה להיות רק הבקרוב של מה שעלול אולי להתרחש, טפו טפו טפו, בקבוצת אי.די.בי ב-2012. אי.די.בי עצמה חייבת לציבור כ-8 מיליארד שקל ועוד כמה מיליארדים חייבות החברות הבנות שלה. ותספורת אצלה, אפילו לא גדולה, תרעיד את המשק כולו. תספורת באי.די.בי תהיה גם קו פרשת המים מבחינת שוק ההון הישראלי וההוכחה האולטימטיבית לכישלון הגדול שלו לשמור על כספי הפנסיה של הציבור. למעשה החוב של נוחי דנקנר הוא אחד הצללים והנעלמים הכי גדולים של המשק ב-2012.

עד כה דנקנר לא ביקש דחייה או קיצוץ בחובותיו ועמד בכל התשלומים להם התחייב. את המשבר של 2008 הוא עבר באופן מצויין עם רזרבות ענקיות ויכולת תמרון גבוהה. ובכל זאת, כעת עולה החשש מתספורת באי.די.בי שכן החברה נקלעה למשבר לא פשוט: סדרת השקעות בעייתיות וטעויות ניהוליות בשילוב הגעתן לפדיון של סדרות אג"ח גדולות בשנים הקרובות יחד עם המשך הטלטלה הכלכלית העולמית, עלולים להביא את אי.די.בי למצב של אי-יכולת לפרוע את חובה.
הדרך הכי טובה לדעת את מצבו הפיננסי של גוף הוא להסתכל על תשואות אגרות החוב שלו בבורסה. התשואה משקפת את הדעה המצרפית של אלפי מצביעים (משקיעים) בשוק ההון על רמת הסיכון של החוב. אגרות החוב של אי.די.בי נסחרות כיום בתשואות של עד 18.5%. זוהי רמת תשואות שאי.די.בי לא היתה בה מעולם. בעגת שוק ההון קוראים לזה "אג"ח זבל". וכשהחוב של קבוצת ההשקעות הגדולה במשק השולטת בענפים כמו סלולר, מזון, מלט וביטוח מדורג כזבל, סימן שיש בעיה.
אבל יש כאן גם הזדמנות. לשני הצדדים - למשקיע הקטן ולבעל הבית הגדול. המשקיע הקטן שמעריך שדנקנר יעמוד בכל חובותיו יכול להרוויח יותר מ-100% על כספו בתוך חמש שנים באמצעות רכישת האג"ח שלו (18% לשנה צמוד למדד).
ומה לגבי בעל הבית הגדול? יש להניח שדנקנר מבין שהאתגר הגדול שלו הוא להצליח לפרוע את החוב. הבעיה היא בביצוע. אם הוא יוכל לאתגר הזה, אפשר יהיה לומר שדנקנר - בניגוד ליצחק תשובה, אילן בן דב, יוסי מימן ולב לבייב - הוא טייקון מסוג אחר. טייקון שלא מספר את המשקיעים, ושעם כל הבעייתיות, לפחות הוא ממלא אחר התנאי הראשון והחשוב ביותר בשוק ההון - חובות יש להחזיר.

כבר כמעט שנה שלקוחות המספרה חוששים כי הספר הראשי שלהם, יוסי מימן, זומם להעניק להם תספורת קצוצה, אבל את זמנו הוא בילה בלשכנע אותם שהוא ממש לא מתכוון לפגוע להם באורך. ארוך זה יפה, הוא אמר. "הסדר? אני מכיר רק הסדרי שלום". הנה, רק לפני חודש הוא העניק פן מושלם ומבריק לחלק מהלקוחות (מחזיקי האג"ח של חברת אמפל, בהיקף של 50 מיליון שקל), והוציא אותם עם חיוך גדול.
אבל הפלא ופלא, השבוע הוא יצא במבצע: "אלחים לכם תוספות שיער לשנתיים, ואחר כך נראה אם אתם עדיין רוצים להשאיר את השיער הארוך", הציע ללקוחות הספקנים. "זו לא תספורת", הוא הסביר ברצינות, "תספורת זה כשחותכים, ואני רק דוחה". במלים אחרות, מימן מציע למשקיעים תוספות שיער בצורת ראסטות. זה יפה כמו שזה נשמע.

מימן תמיד חלם בגדול. הספר בעל האזרחות הפולנית והפרואנית, שלפי הפרסומים נמנה בעבר על קהילת הביון הישראלית, החל את עסקיו בשנות ה-80 בדרום אמריקה, שם עסק בתיווך בסכסוכים כספיים בין רפובליקות בננות תמורת עמלה שמנה. אחרי כמעט עשור, כשהתחום החל להיסגר, מיהר לעשות תפנית לתחום נישתי לא פחות: יזמות פרויקטים. לא סתם פרויקטים, אלא פרויקטי ענק, על גבול הפנטסיה, המגלמים פוטנציאל עסקי חלומי.

את שנות ה-90 של ימי אוסלו העליזים ניצל מימן כדי לעשות עסקים. יד ימינו, ד"ר נמרוד נוביק, שלפני הצטרפותו למרחב פעל במזרח התיכון כשליחו של ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, חבר לחוסיין סאלם, איש עסקים מצרי ומקורבו של הנשיא דאז חוסני מובארק, ולאחר שנים של ניסיונות הקימו השלושה את EMG, החברה השולטת בצינור המוביל גז מישראל למצרים.

זה היה ה"מזרח תיכון חדש" של מימן ואחד הפרויקטים שבפקולטות למדעי המדינה היללו בשנים הבאות כמבסס השלום בין ישראל לשכנתה מדרום-מערב. במקביל, רכש מימן גם את ערוץ 10 וכך נהפך כמעט בין לילה מאיש עסקים אלמוני ל"טייקון" ישראלי מוכר, בעל יאכטות ומטוס פרטי.
אבל מימן המשיך לפעול בשיטה שאיפיינה אותו - מימוש ההשקעה במהירות וכיסוייה. כך, עוד לפני שהגז התחיל לזרום לישראל ורק על בסיס חוזים שנחתמו, כיסה את ההשקעה באמצעות העברת הסיכון לציבור, בעיקר לחוסכים הישראלים. מימן, שרכש את חברת אמפל הציבורית ב-2001, מכר את מרבית נכסיה, ובמקומם מכר לאמפל 12.5% מ-EMG ב-257 מיליון דולר (109 מיליון דולר מהסכום במניות). לצורך זה גייסה אמפל אג"ח בהיקף של מיליארד שקל מגופי פנסיה ישראליים. שנה מאוחר יותר, מכר עוד 4.4% מהמיזם למוסדיים ישראליים, הפנסיות הישראליות - תמורת כ-95 מיליון דולר נוספים. עבור מימן, שהשקיע עד היום ב-EMG 90 מיליון דולר, מדובר ברווח נאה, גם לאחר ששילם 60 מיליון דולר למס הכנסה.

בסך הכל קיבל מימן מהעסקות עם אמפל כ-300 מיליון דולר (לפני מס), שמכסים כמה פעמים את עלות השקעתו בחברה. מנגד, הוא לא הזרים לה דבר עד כה, ואף לא הציע זאת למחזיקי האג"ח. הסכום מורכב מעסקת EMG, מהלוואה של 20 מיליון דולר שקיבל מאמפל, מכך שמכר לה חברה נוספת שבבעלותו, מרחב-אגרו, תמורת 24 מיליון דולר, ושכר ובונוסים של 50 מיליון שקל (לא כולל אופציות) שבמשך מהחברה בעשור האחרון.

כמה כסף מונח על הכף? אמפל חייבת לבעלי האג"ח 1.1 מיליארד שקל (מתוכם היא מחזיקה ב-150 מיליון שקל אותם קנתה חזרה בזול בחודשים האחרונים), בשלוש סדרות שונות. כבר בסוף ינואר תצטרך אמפל לפרוע תשלום של 130 מיליון שקל, וגם אותו היא מבקשת לדחות. יחד עם ההתחייבויות לבנקים, מדובר בחובות של 300 מיליון דולר, כאשר בקופת החברה יימצאו 60 מיליון דולר בסוף 2011, שנבעו לה בעיקר מעסקת מכירת 012 סמייל לאילן בן דב בשנה שעברה.

הסיבות לנפילה: בניגוד לחברות אחרות, במקרה של אמפל לא מדובר בניהול כושל, אלא בשינוי שלא היתה לה שליטה עליו. ההפיכה במצרים תפסה רבים בהפתעה, והעובדה שצינור הגז לישראל עמד פעמים רבות במוקד המחאה, היה בעוכריו. בחודשים האחרונים, בוצעו תשע פעולות חבלה מכוונות בצינור שהשביתו את הזרמת הגז לחודשים ארוכים במצטבר. אם באמפל ניסו לשמור על חזות לא מודאגת בשבועות הראשונים, וטענו כי כוחות הביטחון המצריים ידאגו לעתיד הצינור - הם התבדו במהרה. ככל שהשבועות והפיצוצים נקפו, כך התברר כי עתידו של צינור הגז אינו בהיר כלל, בלשון המעטה. הבחירות במצרים, בהם ניצחו האחים המוסלמים והסלפים, מגבירים אף יותר את החששות להמשך קיום ההסכם.

המשא ומתן : בתחילת השבוע, חודש לאחר שפרעה תשלום של 50 מיליון שקל לסדרה א', הודיעה לפתע אמפל כי היא מכנסת אסיפת בעלי אג"ח שבה תבקש דחייה של שנתיים בפירעון קרן האג"ח. זאת, הסבירה, כדי לנסות ולבחון כיצד תוכל לשלם, כשתקוותה הגדולה היא התביעה שהגישה נגד ממשלת מצרים בסך כמה מיליארדי דולרים, שבה היא טוענת כי על זו לפצות אותה כי לא עמדה בחוזה ההשקעה בין המדינות.

רוב המוסדיים עדיין ממלאים פיהם מים, אך יש שצוטטו כאומרים "לא נהיה הפראיירים של מימן", והערכות הן כי הם ידרשו בגין הדחיה הקפאת שכר על ידי מימן, העמדת ערבות אישית על ידו ופיצוי בגובה הריבית.

הספר יצחק תשובה מנסה כבר כמה שנים למשוך קווצות מכל הכיוונים כדי לכסות על העובדה שבעצם הראש לא מצמיח מספיק שיער כדי לכסות את כל הפדחת. הוא מרחיב, מנפח, צובע, מעביר מצד לצד, מניח כיפה ואפילו לווה קצת שיער מחברים (חברות קשורות) כדי להסתיר חלקי ראש גלויים. אבל אחרי שלוש שנים של נשירת שיער מתמדת הוא מודה שאין יותר מה לעשות ומעדיף לגלח חלקים נרחבים כדי שאפשר יהיה לגדל את מה שנשאר מחדש.

האחריות על התספורת ב דלק נדל"ן נחלקת בין שניים: בעל השליטה, יצחק תשובה, המחזיק ב-51% מהמניות ומנכ"ל דלק נדל"ן עד 2009, איליק רוז'נסקי, שהיה המעצב העיקרי של תסרוקת האפרו המרשימה של דלק נדל"ן בשנות הגיאות. רוז'נסקי היה זה שהינדס את גיוסי הכספים של דלק נדל"ן והוביל אין ספור עסקות נדל"ן ב-2005-2008 ותוגמל בהתאם בחבילת שכר ואופציות בשווי של עשרות מיליוני שקלים.

בעל המספרה שנתן לו גיבוי הוא תשובה. תשובה אמנם אינו בעל תפקיד רשמי בדלק נדל"ן (יו"ר הדירקטוריון של החברה הוא חתנו, רוני אלרואי), אבל הוא הפנים המייצגות שלה. מכיוון שלתשובה יש כיסים עמוקים, נכסים אחרים ואינטרסים בחברות ציבוריות אחרות, הוא גם הכתובת הראשית של בעלי החוב של דלק נדל"ן שתובעים ממנו להזרים לחברה כסף כדי לעמוד בהתחייבויותיה.

כמה כסף מונח על הכף? סך כל ההתחייבויות הפיננסיות של דלק נדל"ן הן כ-2.47 מיליארד שקל. מתוך סכום זה, כ-2.15 מיליארד שקל הם בחוב לבעלי אג"ח וכ-370 מיליון שקל חוב לבנקים. חובות האג"ח נחלקים בין 4 סדרות שונות. הגדולה ביותר היא סדרה ה', שהיתה אמורה להיפדות עד 2019. החוב הכולל בגינה הוא כ-1.4 מיליארד שקל. החוב בגין סדרה ד' הוא כ-150 מיליון שקל והחוב על סדרה כ"ה שאינה צמודה למדד - כ-570 מיליון שקל. קיימת גם סדרת אג"ח קטנה יותר של כ-40 מיליון שקל שהונפקה למשקיעים מוסדיים בהנפקה פרטית.
שווי השוק שלפיו נסחרים חובות האג"ח של דלק נדל"ן כיום הוא כ-650 מיליון שקל - פחות משליש משווי החוב המקורי.

הסימנים המקדימים: הסימנים היו רבים. בשלוש השנים הראשונות כחברה ציבורית (החברה הונפקה ב-2005) נוהלה דלק נדל"ן בצורה הרפתקנית במיוחד. החברה גייסה הלוואות רבות, הן בישראל והן בחו"ל, ורכשה עשרות נכסים, רובם במערב אירופה. דלק נדל"ן ניצלה את הריביות הנמוכות ששררו באותו זמן בישראל ובעולם, ואת בולמוס ההשקעות העולמי בנדל"ן. מי שהסתכל מהצד בעין ביקורתית לא יכול היה שלא לתמוה כיצד חברה קטנה יחסית, עם מספר קטן של עובדים וניסיון מועט מעמיסה על עצמה הלוואות עתק ורוכשת נכסים במיליארדי שקלים בכל רחבי אירופה.

אחד מהסימנים הראשונים היה, למשל, עסקת הענק בהיקף של 12.3 מיליארד שקל (3.4 מיליארד פרנק) לרכישת נכסים של חברת ילמולי השווייצית. כ-85% מהמימון לעסקה היה אמור להגיע מבנק ההשקעות מריל לינץ'. לאחר כמה חודשים של משא ומתן העסקה בוטלה, ודלק נדל"ן חוייבה לשלם לילמולי פיצוי של כ-40 מיליון שקל.

הסיבות לנפילה: עיניים גדולות מדי, ניהול הרפתקני, וניסיון לבלוע הכל בלי ללעוס. דלק נדל"ן נוהלה בצורה רשלנית ולא כחברה שמנסה לבנות את עצמה בצורה שמרנית וזהירה נדבך אחר נדבך. העובדה שהיא יכלה לגייס כסף קל ובזול בשנות הגיאות העבירה את מנהלי החברה על דעתם. כאשר הגיע המשבר התברר שחלק מהיכולות העסקיות של תשובה נשענו במידה רבה על מזל ושלדלק נדל"ן אין יכולת לשרת בעצמה את חובותיה.

המשא ומתן: ב-20 בנובמבר פירסמה דלק נדל"ן את הצעתה להסדר חובות לבעלי האג"ח. על פי ההצעה, שאותה הכין פרופ' אמיר ברנע, החברה תנפיק שלוש סדרות אג"ח חדשות שיחליפו את הישנות. סדרה אחת שתיפדה בעוד 11 שנים בהיקף של 800 מיליון שקל ועוד שתי סדרות אג"ח להמרה בהיקף של 400 מיליון שקל. בנוסף, יקבלו בעלי האג"ח 70% ממניות החברה לאחר הארגון מחדש של החוב.

תשובה עצמו יזרים לחברה 250 מיליון שקל נוספים ויוותר על חובות אג"ח כלפיו בהיקף של כ-80 מיליון שקל. במונחי האג"ח בלבד מדובר בתספורת בהיקף של כ-900 מיליון שקל, כלומר כ-40% מהיקף החוב הנוכחי לבעלי האג"ח. עם זאת, מאחר שמדובר בסדרות שונות ובמועדי פדיון אחרים התספורת בפועל מוערכת בשוק בכ-50% ואף יותר. גובה התספורת תלוי גם בשווי שיהיה למניות של דלק נדל"ן, ביכולתה להשביח את נכסיה לאחר ארגון החוב מחדש.

אחד ממחזיקי האג"ח של דלק נדל"ן צוטט בתקשורת באמרו "זו לא תספורת זו קרחת". נציגות אג"ח ה' אמרה בעקבות ההצעה: "אנו מזכירים כי באוגוסט השנה טען מר תשובה בהודעה רשמית לבורסה כי כל הסדר שיציע לבעלי האג"ח לא יכלול מחיקת חובות אלא רק פריסת חובות. אנו מצפים שבעל השליטה יעמוד בהתחייבויותיו".

מאז הפיצול מדלק ב-2009 השקיע תשובה בדלק נדל"ן כ-150 מיליון שקל באמצעות הנפקות זכויות שביצעה החברה לבעלי המניות שלה. בנוסף, הוא רכש אג"ח של החברה בכ-80 מיליון שקל. אג"ח אלו לא יכללו בהסדר החובות שיתקבל לבסוף. לפי מתווה הסדר החוב הנוכחי אמור תשובה להשקיע כ-250 מיליון שקל במניות החברה על פני חמש שנים. עם זאת, על פי פרסומים שונים תשובה יהיה מוכן להזרים לחברה סכומים גבוהים יותר, וניתן להניח שהגדלת ההזרמה תלווה בשינוי של מתווה הסדר החוב.

איך תיראה התספורת בסוף ? לשני הצדדים במשא ומתן, מחזיקי האג"ח ותשובה, די ברור שהצעת ההסדר הראשונה היתה רק הצעת פתיחה. נציגים של תשובה ודלק נדל"ן מקיימים פגישות עם נציגים של מחזיקי האג"ח ומנסים להגיע איתם לסיכום. ככל הידוע, תשובה יהיה מוכן להזרים הון נוסף במסגרת ההסדר מעבר להצעה הראשונית אולם לא ברור באיזה מתווה.

אילן בן דב הוא איש עסקים מזן אחר. במקום ללחוץ ידיים הוא מחבק. במקום לצעוק הוא משדר רגיעה. לכן הוא גם לא כעס על המשקיעים שדחו את התספורת שהציע להם ביולי האחרון - מחיקה של 70% מהחוב שהוא חייב להם. יש לו סבלנות. הוא נותן להם זמן, הם יבינו, הם יראו את האור.
לטענתו, הוא בכלל אביר המשקיעים שכן הוא היה יכול לא לשלם כלום, מתוך חוב של 400 מיליון שקל של טאו שבשליטתו (מתוך חוב זה מחזיק בן דב ב-100 מיליון שקל). שבוע לאחר הצעת התספורת של טאו ישב בן דב והחמיא לעצמו: "לא היה דבר כזה בישראל מאז רשת הביטחון שהעמידה המדינה במשבר מניות הבנקים. בעוד שלושה חודשים האבק ישקע, העובדות יתבהרו, ותבינו את גודל המהלך. אני שובר את חוק החברות ויוצר תקדים שלא היה כדוגמתו. אם על מהלך כזה לא מגיע לי פרס אביר המשקיעים - אז אני לא יודע על מה כן". 5 חודשים חלפו מאז ובן דב לא קיבל תואר אבירות. התואר היחיד שניכס לעצמו הוא של ספר. על פי מתווה ההסדר שמציע בן דב הוא מתמחה בתספורת מארינס: קרחת קצוצה, עם מעט שיער מלמעלה.
לא ברור מה הכי מרגיז בתספורת של בן דב: העובדה שהוא מציע לשנות את המנגנון החוזי - ולהחזיר לכל מחזיק אגרת את המחיר שבו רכש את האגרת, או הניסיון לגלח נתח ניכר מההלוואה שהעניקו לו מחזיקי האג"ח ועדיין לשמור את השליטה בסאני שמחזיקה בסקיילקס ופרטנר; ואולי זה כי בעת שהוא מיתמם על כעסם של מחזיקי האג"ח, הוא מתכנן בניית אחוזה יקרה בכפר שמריהו על קרקע שרק עלותה הגיעה ל-51 מיליון שקל. מאז הוא הודיע כי הבנייה נעצרה.
טאו, הוקמה כחברה הפועלת בתחום ההשקעות בניירות ערך. עם הרבה תיאבון, יצאו בן דב ויוסי ארד, מנכ"ל טאו, ב-2005-2006 לגייס הון וחוב מחסכונות הציבור. אחד המוסדיים מספר כי הוא נמנע מההשקעה בטאו בשל הביטחון שהפגין ארד בפעילות החברה. "כשמישהו מסיים כל משפט בשלושה סימני קריאה 'נשקיע כאן, ונעשה כך, ונרוויח שם', אני עושה עליו שורט", סיפר. אבל לא כולם עשו שורט על טאו והחברה הצליחה לגייס 400 מיליון שקל באג"ח.

הבעיה העיקרית של טאו, אותה המוסדיים לא זיהו, היתה המודל העסקי הבעייתי שלה. מודל שעובד נהדר בגאות, אבל עלול לקרוס ברעש בשפל. ההשקעות של טאו התאפיינו במינוף גבוה ובהון עצמי נמוך מאוד. כך, ב-2007, בתקופת הגאות בשווקים, זינק תיק ההשקעות שלה ל-2.2 מיליארד שקל. ואולם 2008 הביאה עמה משבר בשווקים הפיננסיים ובנדל"ן וחבטה בטאו, שעברה באותה שנה להפסדים וצברה עד כה גירעון בהון עצמי של 460 מיליון שקל.

המשבר שאליו נקלעו מחזיקי האג"ח של טאו אינו זר להם. ב-2008 הידרדר מצבה של טאו ומחיר האג"ח התכווץ בהתאם, כך שבדצמבר באותה שנה היה חשש גדול לגבי יכולת החזר החוב של החברה. מה שעוד העיק על החברה באותו הזמן היתה העובדה שהנושה הגדול של טאו מלבד מחזיקי האג"ח, בנק לאומי, הכריח את טאו למכור נכסים כדי לפרוע אליו חוב בהיקף של 1.3 מיליארד שקל.

הלחצים מלאומי דחקו את טאו למכור נכסים במהירות ובמחירי משבר. מי שקנה אז נכסים כמו מניות ב סקיילקס (20%) תמורת 200-300 מיליון שקל, אחזקות בקניון מול הים באילת (25%), מגרש ביהודה הלוי בתל אביב ונכסים ראלים ופיננסים נוספים. כך, צימצמה טאו בסוף 2008 ותחילת 2009 את החוב שלה לבנק לאומי ביותר מחצי. מאז היא המשיכה לפרוע לה הלוואות והחוב התכווץ ל-150 מיליון שקל בלבד - חוב המגובה בשיעבודים וביטחונות. ואולם אז השווקים התעודדו מעט וכך גם מצבה של טאו.

כיום הנושים העיקריים של טאו הם בעלי האג"ח והבנקים כשמצבם של האחרונים טוב יותר גם מבחינת היקף החוב וגם מבחינת השיעבודים וערבויות אישיות של בן דב שמגבים את החוב לבנקים.

כעת העניים נשואות לוויכוח בין מחזיקי האג"ח מסדרה ב' וג' לבין סדרה א' בהיקף של 80 מיליון שקל, שמחצית ממנה מחזיק הנוסטרו של לאומי. סדרה א' (76 מיליון שקל) עדיין ניצבת מחוץ למספרה מאחר שהיא מגובה בביטחונות. עם זאת, בעלי האג"ח מסדרות ב' ו-ג' מעוניינים שגם סדרה א', למרות הביטחונות שלה, תטופל יחד איתן ובכך יוכלו מחזיקי האג"ח גם מסדרות ב' ו-ג' ליהנות מעט מהביטחונות שיש סדרה א'. בכל מקרה, בן דב עד כה הציע במסגרת ההסדר הזרמה של 30 מיליון שקל מהבית - פחות ממחיר הקרקע שרכש ב-2010 בכפר שמריהו.

עיצוב שיער היה אחד הטרנדים החמים בשנה החולפת גם באירופה, ותספורת המוהיקן היוונית עשויה להתקבע כאופנה בשנה הבאה. הכל החל באי יווני מרוחק, שעל חופו ישבה במשך שנים ארוכות הלנה היפה והשמנמנה והברישה את מחלפותיה היפות. היא לא עבדה קשה מדי, אבל אהבה לבלות ולזלול. לא הגיעו אליה כמעט הכנסות, אך היא העלימה מכך עין והמשיכה להשתזף. אף שלא היה לה כסף, היא הצליחה להשתלב במועדון הקאנטרי קלאב היוקרתי של האי, ונהנתה מההטבות הנלוות לחברות בו.

ואולם מחלפותיה היפות של הלנה צמחו, הקצוות התפצלו ונהפכו שרופים: יוון גילתה שהיא סובלת מהגירעון הגדול ביותר בגוש היורו, בשיעור של 13% מהתמ"ג, ומחוב של יותר מ-120% מהתמ"ג. חברותיה למועדון היוקרתי חששו כי יסתבכו בקשרים שבשיערה. לאחר דיונים קדחתניים ובלית ברירה, החליטו מדינות גוש היורו במאי 2010 ביחד עם קרן המטבע הבינלאומית לקנות ליוון פאה יקרה במחיר של 110 מיליארד יורו, שתכסה על הקשרים והקצוות המפוצלים, אך בתנאי שתיכנס למשטר דיאטה: תוכנית קיצוצים וצנע מחמירה.
יוון אהבה את הפאה, שגרמה לה לחוש יפה שוב, אך לא את הדיאטה שנכפתה עליה. המדינה לא הצליחה להנהיג שינוי, וסבלה משביתות ומחאות נגד מדיניות הצנע - ותוכנית החילוץ כשלה.

וכך הלנה, הלא היא יוון, נאלצה שוב לפנות לעזרתן של החברות בגוש היורו, שהחליטו בסוף אוקטובר השנה להעניק לה שוב פאה יוקרתית - חילוץ בגובה של 109 מיליארד יורו - אבל למודי ניסיון הם לא הסתפקו בדיאטה של משטר צנע, אלא החליטו גם הם לבצע תספורת של 50% בערך האג"ח שהנפיקה יוון ונרכשו על ידי משקיעים פרטיים כמו בנקים ברחבי העולם. ואולם גם כיום, התספורת עדיין לא בוצעה. המשקיעים אינם מסכימים לתנאים שהציבו בפניהם מדינות גוש היורו.
ויוון? מצבה ממשיך להסתבך. המיתון שבו היא שרויה הולך ומעמיק, עם נסיגה צפויה של 6% בתמ"ג השנה. שיערה ממשיך להצמיח קשרים, והיא מחכה בייאוש לפאה החדשה.