מודל הפנסיה הצ'יליאני - טוב או רע לעובדים?

שר האוצר, יובל שטייניץ, הודיע בשבוע שעבר על יישום הגרסה הישראלית של המודל הצ'יליאני לחיסכון הפנסיוני, לפיה רמת הביטחון של החוסך עולה עם הגיל. "במודל הצ'יליאני ישנם פגמים ושיפרנו אותו. ראשית, במודל הישראלי יהיו כמה מדרגות, ולא רק שתי מדרגות של סיכון בחיסכון" - אמר שטייניץ, והוסיף: "השארנו חופש פעולה רחב לחברות. כל חברה תוכל לקבוע את המודל שלה על פי הקווים הכלליים של התכנית, והאזרחים יוכלו להחליט, האם הם עוזבים את התכנית הזו. כלומר - התכנית תהיה ברירת המחדל, אבל מי שלא יהיה מעוניין בה, לא יהיה מחויב להישאר בה".

החיסכון הפנסיוני הוא, בדרך כלל, סכום הכסף הגדול ביותר, שעובדים חוסכים במהלך חייהם. האוצר מודה, שהפנסיה של כולנו ברמת סיכון גבוהה. אך הפנסיה בסיכון לא בגללנו, החוסכים, אלא משום שהכספים שחסכנו מושקעים ב"שוק ההון", או במילים אחרות - הם עברו כאשראי זול לידי הטייקונים.

פעם המדינה הייתה מנפיקה "אגרות חוב מיועדות", שנשאו ריבית קבועה, ומנעו שחיקה של פנסיית העובדים. אבל מאז הרפורמה ב-2003, שהנהיג שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, הכספים עברו לשוק ההון ונוצרו "תיקי השקעות", במקום חיסכון לזמן ארוך. אלא שבמקרה של קריסת חברות השקעה ובנקים (ר' המשבר המתמשך בארה"ב), החוסכים עלולים להפסיד חלק גדול מהפנסיה. חשוב להזכיר, כי מאז 2008, חלה חובה חוקית על כל שכיר להיות מבוטח באחת מקרנות הפנסיה המופרטות, אך החוק אינו נאכף.

והסיכון אכן גדול. "ענף קרנות הפנסיה בישראל מאופיין בריכוזיות הגבוהה ביותר מבין מוצרי החיסכון הפנסיוני האחרים" – נכתב בדו"ח המפקח על הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר, ידין ענתבי, לשנת 2008. לפי הדו"ח, 83% מסך הנכסים בקרנות הפנסיה החדשות מצויים בידי שלוש קרנות בלבד: מבטחים של מנורה, מקפת של מגדל ומיטבית עתודות של כלל. מדובר בכסף רב: בשנת 2008, למשל, הפרשותיהם של 1.3 מיליון שכירים לפנסיה הסתכמו ב-42 מיליארד שקל.

ל"דגם הצ'יליאני" שלושה עקרונות: כל קרנות הפנסיה מופרטות; כל החסכונות לפנסיה מיועדים אך ורק לאשראי לבעלי הון; ומדיניות ההשקעה של הקרנות מבחינה בין חוסכים צעירים לבין חוסכים מבוגרים יותר.

דגם חיסכון פנסיוני זה עוצב בידי תלמידיו של הכלכלן הניאו-ליברלי מילטון פרידמן בשנות הדיקטטורה הרצחנית של הגנרל פינושה. במסגרת יישום הסעיף הראשון בתוכנית, החל ב-1981, צ'ילה הייתה אחת המדינות הבודדות בעולם, בה הופרט כל מערך הפנסיה. כללי החיסכון הפנסיוני בצ'ילה נותרו בעינם גם לאחר הפלת הדיקטטורה. אך מה קרה בינתיים לגמלאים בצ'ילה? כל החוסכים לפנסיה (צעירים כמבוגרים) וכל הגמלאים בצ'ילה גילו בשנים האחרונות, שכל ההשקעות, לרבות אלה שנחשבו "בטוחות" ואלה שהוגדרו "מסוכנות", הפכו אסון של ממש. דווקא בצ'ילה דורשים עתה לצאת ממנו, ומהר ככל האפשר, וזאת, בגלל ההפסדים הנגרמים לעמיתי הקרנות. לפני שנתיים עובדים תבעו את קרנות הפנסיה המופרטות בגין אובדן 25 מיליארד דולר מכספי החוסכים. העותרים דורשים גם לשוב אל מערך הפנסיה, שהיה קיים בצ'ילה לפני ההפיכה הצבאית של פינושה, ושנוהל אז בידי המדינה ונציגי העובדים. זו גם דרישתם של האיגודים המקצועיים הצ'יליאניים.

הסיבה לאימוץ ה"מודל הצ'יליאני" אינה רגישותו של שטייניץ למצוקת הגמלאים. ידין ענתבי הסביר בנאום, שנשא ב"וועידת גלובס לעסקים" (דצמבר 2009): "צריך להיזהר מדיבורים הנשמעים עכשיו על כך, שהכסף לא צריך להיות בשוק ההון. צריך לזכור: הכלכלה הפיננסית היא הגורם שמאפשר את קיומה של הכלכלה הריאלית". הממונה לשעבר על שוק ההון, אייל שלוש, קרא גם הוא לאפשר את השקעת כספי פנסיה במסלולים עם סיכון, שכן אחרת "יעלה מחיר ההון". במילים אחרות: הדאגה של אנשי האוצר, הוגי רפורמת הפנסיה נוסח צ'ילה, נתונה קודם כל לכמות ההון שתעמוד לרשותם של בעלי ההון. פקידי האוצר לדורותיהם, יחד עם שרי האוצר של כל המפלגות הגדולות, חמדו סכומי עתק אלה עבור שוק ההון, כלומר, עבור הטייקונים, הזקוקים עד מאוד להזרמת "כסף חדש" לעסקיהם. אימוץ "הדגם הצ'יליאני" עלול להתגלות כדרך להפריט גם את קרנות הפנסיה הוותיקות.

המסקנה ברורה: "הדגם הצ'יליאני" טוב לטייקונים, לחברות הנסחרות בבורסה, אך מזיק לחיסכון לפנסיה של העובדים ולפנסיה של הגמלאים. הפניית חסכונות הפנסיה לבורסה, ועוד בתקופה של משבר קפיטליסטי עולמי שלא רואים את סופו, היא הימור על עתידם של מאות אלפי עובדים וגמלאים החוסכים שקל לשקל לעת זקנה. יצוין שבעקבות הידיעות על ההפסדים שגרמו טייקונים לכספי הפנסיה של העובדים, שניתנו להם באשראי, דורשים ארגוני עובדים בישראל, לראשונה, לדעת מה בדיוק נעשה בחסכונות חבריהם. נציג ארגוני עובדים באוניברסיטת בן-גוריון - יו"ר מועצת העובדים המנהליים והטכניים, אבנר מזרחי; יו"ר ארגון הסגל הבכיר, פרופ' מיכאל מונד; ויו"ר ארגון הסגל הזוטר, עופר חרמוני, פנו לאחרונה למנכ"ל מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל, בצלאל צוקר. במכתבם הם כתבו: "ממידע שהופיע לאחרונה בעיתונות עולה החשש, כי קרן מקפת החדשה אינה פועלת לשמור על השקעותינו בצורה מיטבית. נוצר הרושם, שעל אף שהקרן היא בין המשקיעים המוסדיים המרכזיים בשוק ההון, היא אינה עושה די, על מנת לפקח על התנהלות חברות שמחוזקות על ידי הטייקונים, המעניקים תנאי שכר והטבות יוצאות דופן למנהלים ומקורבים לבעלי השליטה, ללא קשר לתוצאות העסקיות, ומושכים דיווידנדים מופרזים". בהמשך נכתב: "כנציגיהם של אלפי עמיתים בקרן 'מקפת החדשה', אנשי סגל באוניברסיטת בן גוריון, אנו מוטרדים מהאפשרות, כי מדיניות הקרן בעניין פירעון אג"חים קונצרניים ובקשות פריסת חוב של אותם טייקונים הינה ותרנית, ואינה דואגת באופן הראוי לאינטרסים של עמיתי הקרן".

יצוין שההסתדרות, בראשות עופר עיני, שלא ניהלה קרב אמיתי נגד הפרטת קרנות הפנסיה בזמנו ונגד הפניית כספי העובדים לבורסה ולכיסי המעסיקים, שותקת גם מול האיום של "המודל הצ'יליאני".


* ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית: