כשעולה לדיון נושא שיטות ממשל ישנו קונצנזוס מובהק במדינות "העולם הנאור" כי דמוקרטיה היא הדבר האמיתי. כל שיטה אחרת פסולה מעצם כך שאינה דמוקרטיה. האם פתרון סוגיות כלכליות, מדיניות וציבוריות באמצעות דמוקרטיה הינו הפתרון הטוב ביותר?
נניח כי הבאנו למשאל עם (הדמוקרטיה בהתגלמותה) את השאלה "האם לבטל את המיסים על ההכנסה?" יתכן שאלו שהינם גם שבעים וגם מבינים את המשמעות הכלכלית הרת האסון יצביעו נגד. סביר שהרוב יתמכו ובכך יגזרו דין מוות על המדינה. הכשל נובע מן העובדה שבבואנו להצביע אנו נוטים לבחור את מה שטוב לנו, ובעצם לא עונים לשאלה המקורית אלא לשאלה מאוד דומה, במקרה זה "האם אני מעוניין להפסיק לשלם מיסים?". כשנבוא לבחור מועמד או רשימה לשלטון לא יהיו לנו הכלים או האינטרס לחזות האם אלו טובים לכלל העם, אנו נבחר על פי מה שנראה כטוב לנו כפרט. אותה נציגות, רשימה או פרט, יודעת היטב על סמך מה נבחרה ובהתהפך שעון החול המונה עד ארבע שנים יעשו אלו ככל שיוכלו על מנת לשים לנגד עינם את טובת בוחריהם טרם יחל סיבוב נוסף. וחוזר חלילה. זו הדמוקרטיה הייצוגית, ללא ספק רעיון טוב, שכמו הרבה רעיונות טובים לא ממש עובד.
הנחה סמויה ושגויה
ההנחה הסמויה והשגויה היא כי שאיפת כל נציגות בשלטון למקסם את טובת בוחריה תביא לכדי שיווי משקל אידיאלי, המהווה את הפתרון האפשרי הטוב ביותר לכלל העם. חשבו על קבוצת מנהלי מחלקות בדיון שכר. כל מנהל ירצה לשפר את תנאי השכר, סביבת העבודה והרכב של עובדיו. הקולגות במטה יסכימו לכך רק אם זה יסכים שאלו גם ישפרו את תנאי העובדים שלהם. לאחר מספר מלחמות אגו והורדות ידיים בירוקרטיות יגיעו כלל המנהלים להסכמה ממנה יצאו מרוצים הם ועובדיהם אך אין ערובה לכך שצעדים אלו שהוציאו את כולם מרוצים לא יגרמו לקריסת הארגון בשל אי יכולתו לעמוד בתנאי ההעסקה החדשים. בדוגמא זו סביר כי יתערב הדירקטוריון המורכב מבעלי החברה וישים סוף לקרקס המתנות. הבעיה שלמדינה אין בעלים, רק מנהלים שכירים שכהונתם קצובה.
מה קורה שאין דירקטוריון, או אפילו מבוגר אחראי, שיפקח על התהליך? ש"ס מאיימת לפרוש מהממשלה בשל הצעת חוק שעיקרה רישום זוגות לנישואין בסניף רבנות שאינו בעירם, השר אטיאס נלחם "כלכלית" במחירי הדיור על ידי אישור מעל אלף יחידות חדשות מאחורי הקו הירוק. בהליך דמוקרטי הוחלט שלא להצביע על מס היסף ("מס העשירים" על המשתכרים מעל מיליון שקלים בשנה) שעל אף שהיווה חלק מהמלצות טרכטנברג לא נשא חן בעיני שר האוצר וראש הממשלה. השבוע למדנו שמס היסף עשוי לחזור שוב לחיים. על השאלה אלו מהחלטות הימים האחרונים שנתקבלו על ידי נציגי הציבור מיטיבות עם המדינה והעם ואלו עם ציבור תומך מצומצם משאיר לקוראים לענות. רצוי בעל פה, שמא עד הפרסום יעבור בהצבעה דמוקרטית חוק ישראל חסון המטיל אחריות פלילית ללא הוכחת נזק על התבטאויות ברשת.
הבעיה אינה בשיטה
אין לראות בדברים משום המלצה לביטול המשטר הדמוקרטי, הבעיה אינה בשיטה אלא באופן בו אנו מיישמים אותה. לשם השוואה ניתן לראות את היישום האמריקאי לשיטה, בו סמכויות הנשיא רחבות מאוד וכוללות את כל תחום הרשות המבצעת. אין גוף קיבוצי של שרים אשר מחליט ברוב קולות אלא קבינט המורכב ממזכירי מחלקות הממשל. בנוסף מכהנות חטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות שבראשן אנשי מקצוע ללא משנה פוליטית, ללא זמן כהונה מוגבל וללא טובות שצריך להחזיר. העם בוחר את המנהיג ומפלגתו על פי העדפותיו הערכיות. אלו יכולים לתפקד בסיוע מחלקות מקצועיות ותיקות ולנסות למקסם את טובת העם ללא סכנת יציבות כלכלית ופוליטית מתמדת. באופן כזה אולי לא נגיע למצב האבסורדי בו חוק המאפשר לזוג מהרצלייה להירשם לרבנות בתל אביב מאיים על יציבות הקואליציה והמשכיות השלטון.
שחף מזין, מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה