וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לאן מכוונות המצלמות: לכביש או לכיס שלנו?

דניאל שמיל

11.1.2012 / 8:29

בעוד שבועיים צפויות להיכנס לשימוש מצלמות תנועה מדויקות שעתידות לספק 1.25 מיליון דו"חות מהירות בשנה ולהכניס מיליונים לקופת המדינה. מה המטרה, הפחתת תאונות או הכנסות?

מעבר מהיר על שני פסי מתכת שחבויים בכביש, הבזק אור מאחור, וזהו - אתם מתועדים. אל תיבת הדואר שלכם תגיע בתוך 96 שעות תמונה שמציגה אתכם נוסעים במהירות מופרזת, ובצדה דרישה לקנס של 250 עד 750 שקל. הסיכוי שלכם לזכות בערעור אינו גבוה.

אם לא יהיו דחיות נוספות, בעוד שבועיים יחלו מצלמות המהירות החדשות של המשרד לביטחון פנים לנפק דו"חות ראשונים לנהגים. המצלמות החדשות מכונות "גטסו", על שם היצרן ההולנדי גטסומטר, ובניגוד למצלמות הוותיקות, הן לא פועלות בעזרת רדאר, לייזר או אמצעי שמכוון לעבר המכונית, אלא באמצעות פסי מתכת חבויים בכביש. בשל כך, המצלמות מדויקות ומתקדמות יותר, ויהיה קשה לערער על ממצאיהן.

בתוך כשנתיים מתכוונת המשטרה לפרוש כ-300 מצלמות כאלה. 100 מהן יצלמו נהגים החוצים צומת מרומזר באור אדום - וגם את אלה שנוהגים במהירות מופרזת. 200 המצלמות הנותרות יתעדו רק עבירות מהירות.

צילום המכונית, ברזולוציה של 12 מגה-פיקסל, ישוגר מיד למטה המשטרה, שם יאשר צוות שוטרים את ביצוע העבירה, ובתוך 96 שעות ינחת הדו"ח בתיבת הדואר שרשומה ברישיון הנהיגה של בעל הרכב.

אין זה מהלך של מה בכך, גם מצדם של המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל. עלות רכישת המצלמות היא 147 מיליון שקל ועלות תפעולן תסתכם ב-450 מיליון שקל למשך עשר שנים. ואולם המצלמות, כך מתברר, עשויות להחזיר את עלות רכישתן במהירות שיא.

במשטרה הבטיחו בעבר כי המצלמות יתפסו כמעט כל מכונית שתעבור על פניהן במהירות, וכל מצלמה מסוגלת להפיק עד שני דו"חות בשנייה. מכאן, שלפי הערכות, יוכלו המצלמות להפיק מספר עצום של 1.25 מיליון דו"חות בשנה, בהיקף קנסות שנתי שעשוי להגיע ל-875 מיליון שקל.

לנוכח נפחי הדו"חות הבלתי נתפשים והיקפי הקנסות שיזרמו לקופת המדינה, כמעט נשכחת התלות של אלה בקיומם של נהגים עבריינים והתכלית שעמדה מאחורי פרויקט המצלמות - להפחית את מספר העבריינים, להפחית את מהירות הנסיעה בכבישים המהירים, ובעיקר למנוע תאונות.

מכאן, צפה ועולה התהייה המתבקשת: האם גזרה זו שתוטל בקרוב על הנהגים באמת מוצדקת. כלומר, האם המצלמות אמנם תורמות לבטיחות בדרכים, או שמא זו אינה אלא מסחטת מסים חדשה בכסות מתוחכמת ומתקדמת במיוחד.

המידע עובר ב-Waze

"אין ויכוח על יעילות המצלמות", משיב בנחרצות ד"ר שי סופר, המדען הראשי של הרשות הלאומית בדרכים. "מחקרים שנערכו בעולם הראו ירידה ניכרת בעבירות המהירות ובתאונות הדרכים הודות לאכיפה במצלמות", הוא מוסיף. לדבריו, בבריטניה למשל, כבר הפסיקו בשנה שעברה להפעיל מצלמות מהירות, הודות להצלחת הפרויקט. "המצלמות החזירו את עלות הקמתן, הפסיקו לנפק דו"חות - וחבל היה להשקיע בהן. יכול להיות שכך יהיה גם בישראל בעוד עשר שנים, כמו קמפיין פרחי הבר, שהודות לו כבר לא צריך לפרסם שאסור לקטוף אותם".

גם בעמותת אור ירוק תומכים בהצבת מצלמות, ומביאים כאסמכתא שפע מחקרים המוכיחים כי מספר התאונות יורד, ולא רק מספר עבירות המהירות. לפי נתוני הרשות לבטיחות בדרכים, אומרים בעמותה, נוכחות מצלמות מביאה לירידה של 24% במספר התאונות בקטעי הכביש שבהן הוצבו.

ואולם לדברי סופר, הליך הצבת המצלמות אינו חף מסייגים. "כדי שהפרויקט יצליח חייב להיות תהליך של שיתוף הציבור", הוא אומר. "השיתוף צריך להיות במיקום המצלמות במוקדי סיכון ובהכוונת הכסף רק לתועלות הבטיחות בדרכים. כל כספי הקנסות צריכים לחזור לשיפור בטיחות. חשוב שהכסף לא ייתפש רק כקנס".

מנכ"ל עמותת אור ירוק, שמואל אבואב, חושש גם הוא מהשלכות האנטיגוניזם למצלמות ומהסכנה שיהפכו כלי לשיטת מיסוי חדשה, אם יוצבו במקומות לא מסוכנים, ויאבדו את אמון הציבור במהלך. "צריך קריטריונים מקצועיים לקביעת מיקום המצלמות, ואולי אף כינון ועדה ציבורית בראשות שופט לשם כך", מציע אבואב. גם הוא קורא לנתב את תקבולי הדו"חות לטובת המאבק בתאונות הדרכים.

אלא שסייגים ומציאות לחוד. שבועיים בלבד לפני תחילת הפעלת המצלמות, במשרד לביטחון פנים ובאגף התנועה של המשטרה לא מוכנים לפרסם את מיקומן הנבחר, והמידע מגיע לציבור רק מעדויות של נהגים שזיהו את המצלמות והזינו את המידע בתוכנות חברתיות בסלולאר כמו אפליקציית Waze.

במשרד הממשלתי ובמשטרה מסרבים גם לענות על השאלה מה יהיו מהירויות הנסיעה שבגינן יירשמו הדו"חות. כיום, לנהגים ניתן "חסד" מסוים של כ-10 קמ"ש לפני שנרשם לחובתם דו"ח מהירות. כלומר, אם המהירות המותרת בקטע הכביש היא 110 קמ"ש, הדו"חות יירשמו רק לנהגים שנתפסו נוסעים במהירות 120 קמ"ש ויותר. הסיבה לכך, אגב, אינה סובלנות מצד רשויות האכיפה, אלא פשוט משום שעל מדידת מהירות גבוהה באופן מובהק קל יותר להגן בבתי משפט, היות שהפער בין המהירות הנמדדת לבין המהירות המותרת גדול יותר מסטיית התקן של המכשירים המודדים.

ואולם מה תהיה מדיניות המשטרה כשהמכשיר המצלם מדויק ומהימן יותר מבעבר? התשובה לכך נותרת לא ידועה, והתנהלות גופי האכיפה רחוקה לפיכך מלעורר את האמון שאת חשיבותו מדגישים ברשות לבטיחות בדרכים ובאור ירוק.

נהגת ללא רישיון? תישלח לכלא

עידן המצלמות החדשות לא דורש הסתגלות רק מצד הנהגים וגורמי האכיפה, אלא גם מצד הרשות השופטת, שתידרש להתמודד מעתה עם שטף דו"חות, עררים ובקשות לדיון. סופר אומר כי "מערכת המשפט חייבת להתאים עצמה לאכיפה מהירה, שאם לא כן - ירגיש הציבור שמענים אותו, ולמעשה לא תהיה תועלת במהלך. צריך לייעד שופטים לכך, או לפחות משמרות ייעודיות בבתי המשפט לשיפוט עברייני מהירות".

ואולם בינתיים מתברר כי העומס על בתי המשפט רק יעלה. פרקליטות המדינה והמשרד לביטחון פנים סיכמו באחרונה על החמרה בענישה בגין עבירות תנועה. לפני שבועיים הציגו הגופים תוכנית אכיפה חדשה, שנועדה להגביר את ההרתעה באמצעות דרישות גבוהות יותר לענישה בעבירות חמורות.

במסגרת הרפורמה, עבירות כמו עקיפה על פס לבן, אי ציות לאור אדום, אי מתן זכות קדימה ואפילו חריגה של 60 קמ"ש מהמהירות המותרת - הוגדרו כעבירות חמורות, שבגינן תדרוש מעתה התביעה שלושה עד שישה חודשי פסילה בפועל, במקום קנס ופסילה על תנאי כיום. במקרה של נהיגה ללא רישיון בתוקף, תדרוש התביעה מאסר בפועל של עד חודשיים ופסילה מקבלת רישיון נהיגה בעתיד.

גם רפורמת האכיפה, שהיא תולדה של עבודת מטה שערכו המשרדים כשנתיים, לא כללה ככל הידוע בדיקת אמפירית של השאלה האם יש בצעדים אלה כדי לתרום לבטיחות בדרכים. סקירת מחקרים בינלאומיים שערכה הרשות לבטיחות בדרכים העלתה כי לעומת קנסות, מעצר אינו מפחית מעורבות בתאונות. עוד נמצא כי במקרה של שיטת הניקוד ושלילת רישיונות "לא נמצא שינוי במספר העבירות, במעורבות בתאונות ובמספר ההרוגים או הפצועים קשה".

למרות זאת, אומר מנכ"ל הרשות, רון מוסקוביץ', כי "תקציבי הרשות יתמכו בהחלת הרפורמה, כי אנו מאמינים שהצעדים הנחושים נגד עברייני תנועה יישאו פרי". כך, נראה כי בהיעדר נתונים מוכחים, נותר רק להביע אמונה בהצלחת המהלך.

2011, אגב, הסתיימה בירידה קלה במספר ההרוגים בתאונות דרכים: 394 הרוגים, לעומת 399 ב-2010. עם זאת, חלה עלייה במספר התאונות הקטלניות ובמספר הנהגים שנהרגו, והנתונים עדיין רחוקים מהוראות ועדת שיינין להפחתה שנתית של 6% במספר ההרוגים.

למעשה, נראה כי את השיפור הקל יחסית במספר ההרוגים, בעוד שנפח הנסועה בכבישים גדל והולך, ניתן לייחס בינתיים בעיקר לבטיחות הגוברת של כלי הרכב, ולא לאכיפה יעילה יותר או לטיפול מהיר יותר בנפגעים. גופי הממשל עושים אמנם צעדים כדי להתמודד עם הבעיה, אך אלה מהוססים, לא מתואמים ובעיקר לא מבוססים על מסד נתונים מחקרי. הפיכת משטרת התנועה לאגף חדש של רשות המסים - לא תטמיע נורמות נהיגה בטוחה, מתונה ומתחשבת יותר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully