יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, עו"ד אבי ניסנקורן, הטיח ביקורת נוקבת בבית הדין הארצי לעבודה, בעקבות החלטת שופטי בית הדין שלשום לדחות למשך שלושה שבועות את הדיון בבקשת ההסתדרות להתיר לה לקיים שביתה כללית במשק.
ההסתדרות ביקשה לשבות לנוכח המבוי הסתום אליו נקלע המשא ומתן בינה לבין נציגי משרד האוצר והמעסיקים הפרטיים בעניין דרישתה להקטין את מימדי התופעה של העסקת עובדי קבלן.
ניסנקורן, שדיבר בפני מאות חברי ועדים בחיפה, לרבות נציגים של עובדי הנמל, הרכבת ובתי הזיקוק, אמר שההסתדרות "מאוכזבת מאוד מהגישה של בית הדין הארצי וגם צריכה להיות מודאגת מהגישה. לדבריו, בשנה האחרונה בית הדין הארצי פועל באופן שיטתי ומונע את זכות השביתה של העובדים. בית הדין חייב להבין כי הכוח היחיד שיש לעובדים מול המעסיקים זו זכות השביתה, אמר ניסנקורן. "זה לא אומר שמחר בבוקר נקום ונשבות, אבל ההתנהלות של בית הדין מפרה את האיזון הקיים ביחסי הכוחות במשק, בין העובדים מזה לבין המעסיקים הציבוריים והפרטיים מזה".
ניסנקורן אמר כי בית הדין קבע שיש מפגש של אידיאולוגיות בין הצדדים. אין זה מתפקידו לומר שאם המשא ומתן ביננו לבין האוצר ומעסיקים הפרטיים מתנהל באופן קשה - אסור לעובדים לשבות. תפקידו של בית הדין הוא לבחון האם העילות לשביתה מוצדקות. מה שבית הדין עשה זה לדחות את קבלת ההחלטה, וכמוה כקבלת החלטה. לכן למשא ומתן בין הצדדים אין כל תוחלת. אבל אני משוכנע שבית הדין לא יוכל לאורך זמן לעצור אותנו".
עוד הוא אמר כי "לקחנו את קבוצת העובדים החלשה ביותר בישראל והחלטנו לעשות שינוי יסודי במצבה. זהו נושא מאוד כבד שלקחנו על הכתפיים. פתחנו בהתמודדות כנגד כל תופעה של עבודת קבלן ומיקור חוץ. זה מאבק על עתיד החברה הישראלית ופניו של מקום העבודה".
יו"ר ועדת הכספים גפני: "האוצר אשם בהתרחבות תופעת עובדי הקבלן"
"ההאשמה המרכזית בהתרחבות התופעה החמורה של עובדי הקבלן בישראל מוטלת על משרד האוצר. על גבם של העובדים שהפכו לעבדים - אנשי עסקים ובכירי המשק מרוויחים הון עתק", כך קרא אחר הצהריים יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני (יהדות התורה) בכנס ההשקה של השדולה הפלרמנטרית להעסקה ישירה. את השדולה מובילים ארבעה יושבי ראש מארבע סיעות שונות: גפני, ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי), גפני ח"כ דב חנין (חד"ש) וח"כ שאול מופז (קדימה). לשדולה הצטרפו 32 ח"כים.
השדולה מתכוונת לפעול לצמצום המינימום ההכרחי של היקפי תופעת ההעסקה הקבלנית, המובילה לפגיעה בזכויות עובדים ועובדות בין היתר באמצעות שכר נמוך, פגיעה באפשרויות קידום, הפרת זכויות עובדים כגון אי תשלום שעות נוספות ופנסיה.
למרות ההשלכות הקשות של העסקה זו, היקפי התופעה גדולים ומתרחבים. כיום בין 5%-10% מהמועסקים במשק הם עובדי קבלן, בתחומים כמו ניקיון, הסעדה, הוראה, עבודה סוציאלית ומשפטים. הקמת השדולה חשובה במיוחד לאור העובדה שהמעסיק הגדול של עובדי קבלן הוא המגזר הציבורי. בהקמת השדולה שותפים התאחדות הסטודנטים הארצית וארגון שתי"ל.
יו"ר הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין, אמר כי "שטנות או חד צדדיות איננה הדרך הראויה להתמודד עם סוגיית עובדי הקבלן או ההעסקה הישירה. אינני מתנגד קטגורית לכל האופנים של העסקה עקיפה. מה שצריך להיות לנגד עינינו זה טובת העובדים, ומניעת ניצול ואפליה. המדינה כמשתמשת המרכזית, בהעסקה עקיפה, חייבת לדאוג, שמעמדם של העובדים, האנשים והמשפחות, מבעד המספרים, לא יפגע. גם הכנסת יצרה התקשרויות,עם קבלנים, בחוזים שונים. אך הכנסת הבטיחה בהתקשרויות אלו, את מעמדם של העובדים".
חנין אמר כי "אנחנו מתחילים היום מסע למען מיגור התופעה המבישה של העסקת "עובדי כוח אדם" במגזר הציבורי. אי אפשר להמשיך ולהשלים עם העובדה שישראל היא שיאנית בהעסקה לא ישירה. אי אפשר להמשיך ולהשלים עם העובדה שהמגזר הציבורי מוביל בהעסקת עובדי קבלן. הגע הזמן להעביר את המאבק הזה לתוך הכנסת ולקדם שינויי חקיקה שיחזירו זכויות וכבוד לציבור העובדים המקופח והמופלה ביותר. זאת תהיה גם תרומה לשינוי בשוק העבודה בכלל ולצדק בחברה הישראלית".
מופז סיפר כי "עליתי לארץ מאיראן בגיל 9. אבי היה אגרונום, והוא עלה לארץ מתוך תקווה שהוא ימצא עבודה כמהנדס במדינת ישראל. מהר מאוד הוא מצא את עצמו עוד דחק עובדי הקבלן של שנות החמישים. הוא נוצל על ידי אנשי המושבים. כילד חוויתי את המשמעות של מה זה לנצל את האנשים שאין להם אפשרות אחר. זו האפשרות היחידה שלהם להביא פרנסה הביתה".
אורלב ציין כי "במאבק הצודק הזה ככל שיותר ארגונים ויותר ציבורים יצטרפו כך יוקל על חברי הכנסת להצטרף למאבק".
ולנטינה ליחוטינסקי מבאר שבע, שעלתה לארץ מברה"מ, ספרנית בהשכלתה ועובדת כמנקה באוניברסיטת בן גוריון אמרה לקראת כינוס השדולה כי "עובדי קבלן זה כמו עבדות עבורי, אני עליתי לארץ לפני 16 שנים מרוסיה ועד היום אני לא מרגישה שעליתי לארץ, שאני אזרחית. כל הזכויות האזרחיות שלי נגזלות ממני כל יום, כל יום. אני לא אזרחית המדינה, אני שייכת לעובדי הקבלן. אני רוצה להיות חלק מהאוניברסיטה אותה אני מנקה. בגן לימדו את הילדה שלי שכולם ושנים וכולם שווים. אני גם רוצה להרגיש שווה לכולם".