ביהמ"ש העליון דחה ערעור כלל אינווסטמנט האוז בתביעתה נגד מרכנתיל דיסקונט

בית המשפט העליון דחה אתמול ברוב דעות את הערעור שהגיש בית ההשקעות כלל אינווסטמנט האוז על פסק הדין של שופטת בית המשפט המחוזי, הניה שטיין. בית המשפט העליון אישר את החלטתה של שטיין, שדחתה את התביעה של כלל נגד בנק מרכנתיל דיסקונט ב-91', בסך כ-3.2 מיליון שקל (בערכים נוכחיים יותר מ-10 מיליון שקל).



התביעה היא מספיחי פרשת אריה גולדין, שימש באותה העת מנכ"ל כלל אינווסטמנט האוז. על פי התביעה, הבנק ביצע שתי העברות במארס ואוקטובר 89', על פי הוראות טלפוניות מפורשות שניתנו לו מבית ההשקעות. בשתי פעולות אלה הועברו כספים מחשבון הבנק של החברה לשני חשבונות אחרים. בדיעבד הסתבר כי החשבונות נוהלו על ידי גולדין, שמעל בבית ההשקעות, או עבורו.



כלל אינווסטמנט האוז טענה בערעור כי בית המשפט המחוזי טעה כשקבע כי החברה זנחה את הנהלים אשר נקבעו בכתב ההוראות, המסדירות את מתן ההוראות הטלפוניות. לטענתה, עובדיה לא היו מוסמכים לשנות בהתנהגותם את כתב ההוראות, וכתב ההוראות נהנה ממעמד מיוחד שאינו ניתן לשינוי על ידי התנהגות.



הבנק טען, באמצעות עורכי הדין בנימין לוינבוק ואלונה בומגרטן, כי הוראות כתב ההוראות שעליהם הסתמכה כלל אינווסטמנט האוז שונו בהסכם חדש שנערך בין הצדדים בעל פה, או על דרך של התנהגות. לטענת הבנק, הצדדים פעלו כך במשך זמן ממושך, ובכך בוטל כתב ההוראות על ידי התנהגות ונכרת הסכם חדש במקומו. הבנק טען כי גם אם נעשו פעולות העברה ללא הרשאה, כלל אישרה פעולות אלה בדיעבד על ידי התנהגות, ולכן אינה יכולה לטעון אחרת.



בית המשפט העליון דחה את טענות כלל, שיוצגה על ידי עו"ד יוסי אברהם, ואישר את פסק דין המחוזי שקבע כי אכן נוצר נוהל חדש לביצוע הוראות טלפוניות בחשבון, וכי כלל התעלמה בעבודתה השוטפת מול הבנק מההגבלות שבכתב ההוראות - ולפיכך היא מנועה מלהסתמך עליו.



בית המשפט קבע כי ההעברות הכספיות היו תקינות מבחינת הבנק, שביצע את המוטל עליו על פי הוראות כלל. לפי קביעתו, הבנק לא חרג מרמת הזהירות והמיומנות הנדרשת ממנו (ע'א 6750/99).