קליין תוקף בנאום חריף את הממשלה, הכנסת ומערכת הבנקאות: אנו מזכירים את ארגנטינה

נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין, תקף היום בחריפות את המדיניות הכלכלית של הממשלה, את התנהגות הכנסת ואת מערכת הבנקאות. קליין הציג בפני המועדון התעשייתי והמסחרי בתל אביב את תמונת המשק הישראלי, שלדבריו ניצב בתקופה זו בפני מבחנים קשים, שסופם עדיין לא נראה.



קליין השתמש במלים חריפות, ואמר כי אם השנה הנוכחית תיראה כמו שנת 2001, יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת על המשק הישראלי. "בשנתיים הראשונות של העשור הנוכחי אנחנו מתחילים לאבד חלק מהנכסים אשר צברנו במשך העשור האחרון. אנחנו מזכירים לעתים את ארגנטינה כמשל, לא משום שאנחנו קרובים למצבה, אלא משום שאנחנו רוצים להמחיש לאן משק עם פוטנציאל גדול יכול להגיע אם לא עוצרים את תהליך ההידרדרות במועד", אמר קליין.



קליין תקף את מדיניות הממשלה בנושא התקציב והגירעון הממשלתי. לדבריו, תקציבי 2001 ו-2002 מאבדים את הרלוונטיות שלהם מרגע התכנון עד רגע הביצוע, משום שהם התבססו על הנחות לא מציאותיות, ולא היתה יכולת להתמודד עם שינויים בנסיבות במהלך תכנונם וביצועם. "כתוצאה מכך תופחים הגירעונות למימדים חריגים בקנה מידה בינלאומי, אשר מוסתרים על ידי חישוב שונה של גירעון תקציבי", אמר קליין.



6 בפברואר - "יום קודר לעתיד המשק הישראלי"
לדברי הנגיד, כולם היום, כולל במשרד האוצר, מאמינים כי הגירעון הממשלתי יחרוג השנה מהיעד שנקבע - 3% תוצר, והוויכוח הוא רק לגבי שיעור החריגה. "ככל שנדחה יותר את ההתאמה בתקציב, כך יהיה קשה יותר לבצע אותה", אמר קליין, ובכך רמז כי יש לבצע קיצוץ נוסף בתקציב 2002. קליין גם ביקר את העובדה שהשליטה על תכנון התקציב עברה בחלקה מהממשלה לכנסת, ובכך אבדה יכולת הבקרה על הרכב ההוצאות וההכנסות לפי היעדים הלאומיים. קליין כינה את 6 בפברואר, היום בו נסיונה של הממשלה להטיל מגבלות על החקיקה הפרטית נכשל, כ"יום קודר לעתיד המשק הישראלי".



קליין ציין כי למרות בעיית האבטלה והצורך להתאים את מבנה ההכנסות וההוצאות בכיוון תומך צמיחה, ברור לחלוטין כי הגידול בתקציב בשנים 2001 ו-2002, שהיה גבוה מנשוא עבור המשק, מיועד ברובו לממן הוצאות שוטפות ולא השקעות. לדבריו, למרות נטל הוצאות הביטחון, הממשלה מוכנה לקחת חובות נוספים על מנת לשפר את הרווחה של אוכלוסיות מסוימות, באמצעות גידול בתשלומי העברה ובאמצעות הטבות מס. "התוצאה היא גידול בתשלומי הריבית של הממשלה, שכובל אותה מלטפל בבעיות חברתיות וכלכליות", אמר קליין.



תשלומי הריבית על איגרות החוב משפיעים על המשק
קליין ציין בנאומו מספר נורות מהבהבות ותמרורי אזהרה שהוא רואה לנגד עיניו. "נורת האזהרה הראשונה היא הגידול ביחס חוב-תוצר ל-96% בשנת 2001, לאחר ירידה ל-90% בשנת 2000. קרוב לוודאי שב-2002 יוסיף יחס זה לעלות", אומר קליין. נורת האזהרה השנייה עליה דיבר קליין היא תשלומי הריבית הגבוהים שהממשלה נאלצת לשלם על איגרות החוב שהיא מנפיקה, שהם - ולא הריבית לטווח קצר - משפיעים על ההשקעות במשק.



לדבריו, ירידת הריבית לטווח הארוך היא מרכיב עיקרי בתוכנית לעידוד התעסוקה והצמיחה, ורק ריסון תקציבי יביא לתוצאות חיוביות בתחומים אלו. לדברי קליין, יש לנצל את התקופה הנוכחית, בה רמת הריבית לטווח הקצר נמצאת בשפל; "כלל לא ברור כמה זמן השוק יאפשר לחלון זה להישאר פתוח", אמר קליין, ורמז שוב כי הריבית עשויה לעלות.



הנגיד הוסיף כי הנורה השלישית נדלקה בשוק מטבע החוץ, כאשר הפחתת הריבית בשיעור של 2% הביאה לפיחות של 10% בשקל, שגרם לשינוי בתיק הנכסים. קליין ציין כי הפיחות החד בתקופה קצרה נבע מחוסר האמון של הציבור ביכולת של הממשלה לשמור על משמעת תקציבית. הוא האשים גם את מערכת הבנקאות, שעודדה את הציבור לרכוש מט"ח, ולא הזהירה אותו מפני הסיכונים שעומדים בדרך. "ספק אם היתה נוהגת כך אלמלא היתה בעלת מרבית קרנות הנאמנות במשק", אמר קליין, ובכך רמז על השפעה שלילית של תופעת הריכוזיות במערכת הפיננסית בישראל.



דרושה אמנה פוליטית
לדברי קליין, נורת האזהרה הרביעית היא רתיעתם של משקיעים זרים מלהחזיק בניירות ערך ישראליים. "בשלוש השנים האחרונות ירד משקל אחזקות הזרים בניירות ערך סחירים של הממשלה בחו"ל ושל חברות ישראליות מ-100% ל-75%, אמר קליין. לדבריו, המשקיעים הזרים מוכרים החזקות אלו למשקיעים ישראליים, כמו שקרה בהנפקת היורו האחרונה של האוצר.



קליין אמר עוד כי העניין של תושבי חוץ בניירות ערך ישראליים נעלם - כך שבעוד שבשנים 1996-2000 חל גידול של 3-5 מיליארד דולר בשנה בשווי תיק ניירות הערך של תושבי החוץ, בשנת 2001 הוא נותר ללא שינוי. הנגיד ציין כי ירידה (איטית) חלה גם בפקדונות תושבי חוץ בישראל, המהווים מקור לאשראי לתושבי ישראל.



"נורת האזהרה החמישית היא הגירעון הגדל במאזן התשלומים. במקביל, ההעברות החד צדדיות קטנות וההשקעות מחו"ל קטנות", אמר קליין.



בנוסף, הזכיר קליין שלושה תמרורי אזהרה: הירידה בשיעור התעסוקה של גברים במשק הישראלי, הפיגור בהשקעה בתשתיות במשק בהשוואה למדינות המערב, והידרדרות בתחום הטיפול בחיסכון לפנסיה. הנגיד סיכם באומרו כי דרושה אמנה פוליטית שתתבסס על ההכרה ששום מגזר לא יוכל לבודד את עצמו בעת משבר כלכלי-חברתי.