מתב לביהמ"ש: תביעה ייצוגית אינה הדרך לערער על קביעת המחוקק לגבי דמי המנוי שגבינו

חברת מתב הגישה לאחרונה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב את סיכומיה במסגרת תביעה שהוגשה כנגדה בשנת 1999, בגין גביית דמי מנוי בלתי הוגנים, והבקשה לאשר תביעה זו כייצוגית בהיקף של 500 מיליון שקל.



בסיכומיה טוענת מתב, באמצעות עוה"ד אילן סובל, סיני אליאס ושמוליק קסוטו ממשרד י.שגב ושות', כי דמי המנוי שנקבעו על ידה נמוכים מהתעריף המקסימלי שקבע מחוקק המשנה במסגרת תקנות הבזק, בקשר לזכיונות שניתנו לחברות הכבלים.



עוד גורסת מתב כי טענותיו של התובע, אהרון אברהמי, בדבר קביעתו של מחיר בלתי הוגן וגבוה, הן מיתממות ומקוממות. "מלכתחילה ברור כי מתב לא השתתפה במכרז מטעמים פילנטרופיים, וכי לא בהתנדבות הסכימה החברה ליטול על עצמה השקעות עתק וסיכונים הרי גורל. למתב הובטח על ידי המדינה כי תוכל לגבות תשלום בהתאם לתנאי הזיכיון, והיא מצפה שהמדינה תעמוד בהתחייבויותיה ותאפשר לה לגבות דמי מנוי בשיעור שנקבע", נכתב בסיכומים של מתב.



מתב טוענת כי עומדת לה למעשה כנגד טענת התובע, המיוצג ע"י משרד עמית פולק מטלון ושות', ההגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין, לפיה פעלה החברה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן.



מתב גורסת כי הוראות המחוקק בתקנות הבזק לגבי דמי המנוי אינן בגדר הרשאה או המלצה בלבד, אלא מדובר בהוראות מחייבות, ועל הזוכה במכרז למלאן בצורה מדויקת.



מתב אומרת עוד כי טענתו של התובע מובילה למסקנה מוזרה, לפיה אם המחיר שקבעה מתב - שהוא נמוך מהמחיר המותר בחוק - הינו מחיר מופקע, אזי המחיר המקסימלי שנקבע בחוק הוא עצמו "מחיר מופקע ובלתי הוגן שבעתיים".



מתב מוסיפה כי "מותר כמובן לכל אדם לטעון כנגד שיקול הדעת של המחוקק, אך זאת יש לעשות בדרך ראויה. בקשה לאישור תובענה כייצוגית ודאי אינה הדרך הנכונה וההולמת להרהר אחר שיקול הדעת של מחוקק המשנה".



כבר בשנת 1996 אישר בית הדין להגבלים עסקיים בקשה לאישור הסדר כובל מצידן של חברות הכבלים, כאשר בבקשה נכלל תנאי לגבי קביעת תקרת העלאת דמי המנוי, טוענת מתב.



לטענתה, אחרי דיון ארוך אישר בית הדין את המלצתו של הממונה על ההגבלים העסקיים, והתיר את ההתניה על העלאת דמי המנוי. לאור זאת, טוענת מתב כי העניין כבר נדון למעשה בפני בית הדין להגבלים עסקיים, וזה דן במפורש בנושא דמי המנוי ונתן אישורו לתעריפים.



לפיכך, טוענת מתב כי למעשה קיים מעשה בית דין, המונע מהתובע לתקוף כעת את סוגיית התעריפים בעילה של תעריפים בלתי הוגנים ומופקעים. (ת.א 1574/99)