ביהמ"ש המחוזי חייב את משה בדש מפיקנטי באופן אישי לשלם לחוגלה 200 אלף שקל

הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בתל אביב - יהושע גרוס, אביגדור משאלי ומיכל רובינשטיין - הפך לאחרונה את פסיקתה של שופטת ביהמ"ש השלום, יהודית שבח, וחייב את משה בדש, המנכ"ל ובעל השליטה בתשלובת פיקנטי שקרסה, לשלם לחוגלה סך של 200 אלף שקל.



חוגלה קימברלי, יצרנית מוצרי ההיגיינה, הגישה ב-99' תביעה נגד פיקנטי תעשיות מזון, חברות בת שלה ומנהליה, משה בדש ורו"ח שאבי איתן, בגין חוב של כ-200 אלף שקל שלא שולם בעבור סחורה שסיפקה להם חוגלה.



חוגלה טענה כי יש לחייב את בדש באופן אישי בתשלום החוב, וזאת לאור היותו מנכ"ל החברה. עוד טענה כי יש לחייב את בדש ואת חשב החברה באופן אישי, שכן פיקנטי ביצעה כלפיה תרמית, בכך שהמשיכה לנהל את עסקיה ולתת צ'קים לספקים, למרות שידעה כי התאגיד מצוי בקשיים כלכליים ולא יוכל לפרוע את חובותיו.



עוד טענה חוגלה כי בדש והחשב הפרו את חובת תום הלב המוטלת עליהם כאורגנים של החברה, ולכן יש להטיל עליהם חיוב אישי של החוב. עילה נוספת להטלת חיוב אישי התבססה על סעיף בפקודת החברות, המטיל על מנהל, שחתם על מסמך מטעם החברה ללא ציון שמה, חיוב אישי ואף סנקציה פלילית. כאמור, בימ"ש השלום דחה את כל העילות אחת לאחת.



בערעור טענה חוגלה כי הטפסים והחשבוניות עליהם חתם בדש מהווים הסכמי רכישה לכל דבר, ומאחר ועל אף אחד מהם לא צוין שם של חברה מתשלובת פיקנטי, אלא רק שם סניף מסוים בתשלובת, ומאחר ועל המסמכים אין חותמת חברה, אלא רק חתימות של בדש או החשב - הרי בכך היה ניסיון להטעות את חוגלה, ויש לחייב את המנהלים באופן אישי.



ביהמ"ש מקבל את טענות חוגלה. השופטים קובעים כי שם של חברה הוא חלק מתעודת הזיהוי שלה, ומטרתו לאפשר לקבל מידע עליה. עוד קובעים השופטים כי מטרת סעיף 99 לפקודת החברות הוא להעניק הגנה לציבור מפני פרטים לא מדוייקים המתייחסים לשם החברה, ואין מדובר בסעיף טכני בלבד.



השופטים מציינים כי חבות החותם על מסמך בשם החברה, עפ"י סעיף זה, יכולה לחול בשני סוגי מקרים: המקרה הראשון הוא בעשיית מסמך בשם החברה, תוך שימוש לא ראוי בשמה כגון השמטת השם או חלק ממנו; המקרה השני הוא כאשר חתימה על מסמך של החברה, ללא חותמת החברה.



השופטים מציינים כי ההתייחסות לשני המקרים היא שונה, בעוד במקרה הראשון מחייבים את נושאי המשרה באופן אישי עקב השמטה מטעה של השם או חלק ממנו, במקרה השני לא נוהגים לחייב את המנהלים באופן אישי, שכן הכוונה היתה לחייב את החברה.



במקרה זה, מציינים השופטים, כי שתי הסיטואציות מתרחשות בו זמנית. הם קובעים כי השמטת שם החברה היא לא פגם טכני וחסר חשיבות, אלא פגם מהותי, שכן הסכמי המסגרת החתומים הם מטעים ביותר, וההטעיה היתה נמנעת לו היו בדש והחשב דואגים לציין את שם החברה הרלוונטית על כל אחד מהטפסים שעליהם חתמו.



לאור זאת, קובעים השופטים כי בדש והחשב יחוייבו באופן אישי בחוב. ביהמ"ש הטיל עליהם הוצאות בסך של כ-20 אלף שקל. (ע"א 2484/00)