מאת סמי פרץ
בסוף השבוע הגיש נגיד בנק ישראל, דוד קליין, כתב אישום נגד המערכת הבנקאית; בנאומו במועדון המסחרי שעסק ב"נורות מהבהבות ותמרורי אזהרה", ניתח הנגיד את הסיבות לפיחות החד בשער השקל לאחר הפחתת הריבית ב-2% על ידי בנק ישראל בדצמבר 2001.
את האשם העיקרי לפיחות זקף הנגיד לספקנות הציבור ביכולת הממשלה לשלוט בגירעון התקציבי, בשל המתיחות הביטחונית והתשתית הפוליטית הבלתי יציבה. קליין הוסיף, "סיבה נוספת ולא מבוטלת היא התפקיד שממלאת מערכת הבנקאות, שאינה מזהירה את הציבור מפני הסיכונים הכרוכים בשינוי מבנה החיסכון בתנאים הנוכחיים. ספק רב אם היתה נוהגת כך אלמלא היתה בעלת מרבית קרנות הנאמנות במשק".
עוד אמר קליין כי הבנקים היו אחת הסיבות העיקריות לביקוש למט"ח מצד משקי הבית: "הבנקים עלו על העגלה הזו, אני לא יודע אם בחיפזון או בחדווה, ועזרו לציבור להחליט משיקולים שניתן להבין אותם מנקודת ראות האינטרסים של הבנקים, אבל לאו דווקא מנקודת הראות של הלקוחות".
אמירות אלה מגלמות טענה קשה כלפי המערכת הבנקאית, שכן יש בהן יותר מרמז שהבנקים פועלים בניגוד לטובת לקוחותיהם. מבחינת הבנקים אין טענה קשה מזו. לכאורה, טענה כזו אף חושפת אותם לתביעות משפטיות מצד לקוחות שביצעו בחודשיים האחרונים השקעות על פי המלצות הבנקים, וכשלו בהן. התנודתיות החריפה בשוקי המט"ח והמניות בחודשיים האחרונים תקל, באופן טבעי, על איתור לקוחות כאלה.
בסוף השבוע ואתמול ניסו בבנקים לברר מדוע בחר הנגיד באמירה כה חריפה כלפיהם. הבנקים אמנם רגילים לשמש מטרה לחיצי ביקורת המסמנים אותם כשורש הרע של המערכת הכלכלית, אך הם לא ציפו מהנגיד שיצטרף למקהלה זו ויתלה דווקא בהם את חלק מהאשם בפיחות. המסקנה אליה הגיעו כמה בנקאים היא שדברי הנגיד נובעים כפי הנראה מלחץ, בעקבות פניית הפרסה שנאלץ לבצע עם העלאת הריבית בשבוע שעבר. "הוא מחפש את האשמים אצל אחרים במקום אצלו בבית", אמר מקור באחד הבנקים הגדולים.
המגננה של המערכת הבנקאית מתבקשת. לא ניתן לצפות מהבנקאים שיודו כי ההמלצות שנתנו ללקוחותיהם מאז הורדת הריבית בדצמבר ניתנו בניגוד לטובתם. אין זה כמובן אומר שהבנקים לא יוצאים נשכרים מהסטה של כספים לקרנות הנאמנות. דמי הניהול שגובים הבנקים בקרנות הנאמנות נעים בין 2% ל-3%. בינואר בלבד נרשמה הסטה של כספים בסך 12.2 מיליארד שקל לקרנות הנאמנות. נתח קרנות הנאמנות של הבנקים מסכום זה הוא כ-90%. המשמעות היא שבמונחים שנתיים יירשמו הבנקים הכנסה מדמי ניהול בסך 330-220 מיליון שקל.
מנגד ניתן לטעון כי חלק מהכספים שהופקדו בקרנות נאמנות הוסטו מפיקדונות שקליים ומתוכניות חיסכון שהניבו לבנקים רווחי מימון, כך שההכנסה נטו כתוצאה מהסטת הכספים ממכשירים אלה לקרנות הנאמנות נמוכה יותר. בכל מקרה הסטת כספים מאפיק לאפיק טובה לבנקים, משום שהיא כרוכה בתשלום עמלות.
אמירותיו של קליין אינן מבוססות על ממצאים ממשיים, אלא על ראיות נסיבתיות. הנגיד לא הציב האזנות סתר בסניפי הבנקים, וככל הידוע לא הגיעו אליו, בינתיים, תלונות מלקוחות שנפגעו. הנגיד סומך את דבריו, בין השאר, על ריבוי מכשירי ההשקעה הדולריים שהוצעו ללקוחות הבנקים מאז הודעתו על הורדת הריבית, ועל זרימת הכספים לאפיקים המט"חיים ולקרנות הנאמנות בחודשיים האחרונים.
בדיקת הסקירות הכלכליות שפירסמו הבנקים בשבועות האחרונים מלמדת דווקא על זהירות יחסית של הבנקים בהמלצותיהם. לרוב, בצד אמירה חיובית על אפיק השקעה כזה או אחר, הופיעה מלת הסתייגות; בצד המלצת השקעה ברורה היתה גם המלצה לרכישת הגנות. אם כתב האישום של הנגיד מסתמך על הסקירות הכלכליות של הבנקים, נראה שאין ממש בקייס שלו. זאת בהנחה שעיקרי סקירות אלה מוצגים ללקוחות ולא נותרים נחלתם של כמה יועצים בבנקים.
אחת הסקירות, זו של בנק הפועלים מיום 24 בינואר 2002, אף מאשימה את הנגיד עצמו בפיחות: "שער הדולר היציג חצה השבוע לראשונה את רמת 4.60 שקלים לדולר, אף על פי שחזר אליה בסופו. הפיחות בשקל הואץ השבוע בעקבות דברי נגיד בנק ישראל כי גם רמה של 5 שקלים לדולר לא תזעזע אותו (הדברים נאמרו בראיון ל"הארץ", ס"פ). בנוסף הדגיש הנגיד כי אין לבנק ישראל יעד לשער החליפין, וכי הפיחות חיובי כל עוד אינו גורם להאצת האינפלציה. נראה כי הדולר עשוי להמשיך ולהתחזק עקב ירידת הריבית השקלית המעודדת מעבר להשקעות באפיקים אחרים (בהם הדולר)".
באותה סקירה התייחסו כלכלני הבנק גם לשוק המניות: "ירידת האטרקטיוויות היחסית של אפיקי ההשקעה האלטרנטיוויים, דו"חות כספיים טובים יותר מאשתקד הצפויים להתפרסם בקרוב, יחד עם הורדת ריבית נוספת הצפויה בשבוע הקרוב בארה"ב, תומכים בהערכתנו כי מומלץ לנצל את תנודות השערים הצפויות בשוק כדי 'לשפר עמדות' בתיק המניות".
העובדה שהבנק המליץ הן על האפיק המט"חי והן על האפיק המנייתי אינה סותרת את טענת הנגיד שהבנקים דחפו את לקוחותיהם לקרנות הנאמנות, אך היא מחלישה את טענתו שהבנקים העדיפו לכוון את משקי הבית להשקיע דווקא במט"ח. לשיטת הנגיד ניתן לומר כי הבנקים דחפו את לקוחותיהם באותה מידה גם לשוק המניות, אך הנגיד ביכר שלא להתייחס לשוק זה. זאת אולי משום שתחום אחריותו - שמירה על יציבות המחירים במשק - מושפע מהנעשה בשוק המט"ח יותר מהנעשה בשוק המניות.
בסקירה שפירסם הבנק הבינלאומי בתחילת ינואר, העריכו כלכלני הבנק כי הפיחות עתיד להימשך ואף המליצו להשקיע בקרנות נאמנות; ואולם בד בבד הדגישו הכלכלנים את הצורך ברכישת הגנות. "אנו סבורים כי על רקע צמצום פער הריביות וכתוצאה מהאי-ודאות במצב המדיני-ביטחוני, קיימת הסתברות להמשך המהלך המטבעי. לפיכך אנו ממליצים על מרכיב מט"חי של כ-25% בתיקי ההשקעות, וזאת באמצעות קרנות נאמנות. כמו כן מומלץ לבצע הגנות מט"חיות משמעותיות על המרכיב השקלי באמצעות נגזרים פיננסיים מחוץ לכסף". אם המלצה זו הובאה כלשונה בפני הלקוחות, אין בה כדי להפליל איש מאנשי הבנק.
"הבנקים אינם גורמים ללקוחות לזוז מאפיק השקעה אחד למשנהו.
הבנקים דוחים את כתב האישום של קליין
הארץ
4.3.2002 / 10:10