בסאיטקס מאמינים שגורל ג'מטקס יהיה מוצלח יותר מגורלם של מיזמים כמו VIO, קאראט או סאידל

מנקודת הזמן הנוכחית עדיין מעט מוקדם כדי לקבוע מה יהיה גורלה של חברת ג'מטקס, המתמחה בדפוס דיגיטלי לצרכים תעשייתיים. שני מייסדיה, שוקי שיינמן ומאיר וקסלר, מעריכים שהחברה תסיים את 2002 עם הכנסות של כ-3 מיליון דולר, והמכירות המהותיות הראשונות בכ-10-9 מיליון דולר יגיעו רק ב-2003. ב-2005, מקווים השניים, שהחברה תוכל כבר להגיע לקצב הכנסות של 50 מיליון דולר.



בכל זאת, על אף שעדיין מוקדם לדעת מה יקרה, קשה שלא להתרשם מהדרך שעשו שיינמן וקסלר עד כה, מהטכנולוגיה החדשנית שפיתחו, וכן מהעקרונות העסקיים המנחים אותם.



ד"ר שיינמן, 41, הוא מהנדס אווירונאוטיקה. הוא מדגיש את השמרנות העסקית שמאפיינת את התנהלותה של ג'מטקס מאז הקמתה לפני כשש שנים. הוא מתאר איך הוקמה החברה ("מעבדה במרתף של מאיר"), מסביר איך הצליחו להתקדם על אף שגייסו רק מעט מאוד הון חיצוני (כ-10 מיליון דולר מאז הקמת החברה), ומדגים את המרחק הרב שמפריד בין גמ'טקס לבין סצינת ההיי-טק המקומית ("תמיד היינו כלכלה ישנה. אנחנו בשוק הבלטות", הוא אומר).



למרות השמרנות אין שיינמן נרתע מהכרזה יומרנית-משהו כשהוא אומר: "פיתחנו טכנולוגיה 'חללית'. אנחנו עושים דברים שלפנינו אמרו שאי אפשר לעשות".



דרכיהם של שיינמן ווקסלר (שהוא ד"ר לפיסיקה) הצטלבו בעבר בחברת קיוביטל, שפיתחה מדפסת זירוגראפית להדפסות על זכוכית. לאחר שהושלם הפיתוח בקיוביטל השתעשעו השניים ברעיון לפתח מדפסת שתפעל ללא מגע בחומר המודפס. לאחר כמה שנות עבודה במקומות אחרים החליטו השניים לחזור לרעיון המקורי, וב-96' הקימו את ג'מטקס, שהיתה בהתחלה רק מעבדה קטנה "במרתף של מאיר".



שיינמן ווקסלר מחזיקים כיום בכ-50% ממניותיה של ג'מטקס. בעלת המניות השנייה בגודלה בחברה היא סאיטקס , שהשקיעה בה עד כה מעט יותר מ-5 מיליון דולר. סאיטקס מחזיקה בכ-30% מג'מטקס, ויש לה אופציה לעלות ליותר מ-50%. בעבור סאיטקס ההשקעה בג'מטקס נחשבת לסינרגטית, ומשתלבת בתיק ההשקעות שלה בחברות המתמחות בהזרקת דיו, כגון סאיטקס ויז'ן, SDP ואפריון. בסאיטקס מקווים כמובן שגורל ההשקעה בג'מטקס יהיה מוצלח יותר לעומת ההשקעות שירדו לטמיון במיזמי סטארט-אפ, כגון VIO, קאראט, ואפילו סאידל שנמכרה לפני שבוע לחברה אמריקאית.



לפני שהשתלבה בתיק של סאיטקס קיבלה ג'מטקס מימון בהיקף של כ-4 מיליון דולר, שרובו הגיע מחברת הדיו היפאנית טויו אינק ומקצתו ממשקיעים פרטיים. על אף ההשקעה הראשונית, טויו אינה בעלת מניות בג'מטקס כיום.



ג'מטקס החליטה להתמודד עם האתגר של הזרקת דיו באמצעות ראשי הדפסה קרמיים. ראשים אלו מאפשרים להעביר דרכם חומרים "אלימים", כגון חומצות שונות, שביכולתן לצרוב מצעי הדפסה קשים כמו קרמיקה, בדים או יריעות מחומרים שונים. הראשים הקרמיים, בשונה מראשי ההדפסה ממתכת, אינם מתכלים או נסתמים בזמן השימוש, ולכן יעילותם ואמינותם גבוהה יותר.



היתרונות של ראשי הדפסה קרמיים ידועים וכך גם חסרונותיהם. החיסרון הבולט ביותר הוא העובדה שמדובר בראשים שאינם מדויקים. אחת הסיבות לחוסר הדיוק הוא הצורך לבצע את ההדפסה ממרחק שיכול להגיע לכמה עשרות מילימטרים ממשטח ההדפסה.



בג'מטקס פתרו את בעיית חוסר הדיוק ע"י טעינה חשמלית של טיפות הדיו. בדרך בין ראש ההדפסה למשטח ההדפסה קיימים שדות חשמליים ששולטים על מעוף הטיפה, ומתקנים את מיקומה תוך כדי תנועה. השליטה בשדות החשמליים מתבצעת באמצעות תוכנה ייחודית שפיתחה ג'מטקס. התוכנה הזו היא המוח שמאחורי הטכנולוגיה ה"חללית" של ג'מטקס. לא לחינם שיינמן הוא מהנדס אווירונאוטיקה.



לשיינמן יש דרך ציורית להסביר את הטכולוגיה של החברה. "אפשר להניח שבקצה ראש ההדפסה עומד גמד קטן עם אלת בייסבול, והוא מכה בכל טיפה כך שתיפול בדיוק במקום הנכון. לכל טיפה יש יעד שונה, והגמד מקבל כל הזמן פקודות לאן להכות". כמובן, הגמד צריך להיות זריז מאוד, כי דרך ראש ההדפסה זורם דיו בקצב של 100 אלף טיפות בשנייה.



לג'מטקס יש טכנולוגיה טובה, אבל טכנולוגיה לבדה אינה מספיקה. שיינמן מציין שבראשית הדרך התלבטה החברה כיצד ניתן יהיה להפיק את מרב התועלת ממנה, מבלי שיהיה לה צורך להיכנס להשקעות גבוהות מדי. הכיוון הראשוני שנבחר היה להתמקד בשני שווקים עיקריים: צביעת הטקסטיל (ומכאן השם ג'מטקס) וצביעת הקרמיקה. "קרמיקה נחשבת לכלכלה ישנה, אבל בעצם זה היי-טק משום שזו תעשייה שבה 10 אנשים מפעילים קו ייצור שעולה 30 מיליון דולר", אומר שיינמן. "כל טעות קטנה בייצור שמתגלה מאוחר מדי יכולה להיות יקרה מאוד".



שוק הקרמיקה מורכב מכמה יצרנים גדולים שמרוכזים במדינות, כגון איטליה, ספרד, ברזיל וארה"ב. היתרון בטכנולוגיה של ג'מטקס הוא שהיא מכניסה טכנולוגיה דיגיטלית לשוק שלא ידע דיגיטציה מהי. בכך מאפשרת ג'מטקס ליצרני אריחי הקרמיקה את הגמישות שהיתה חסרה להם קודם לכן, כמו למשל בייצור סדרות קטנות וייחודיות לפי דרישה, או בהשלמת מלאים על ידי ייצור סדרות קטנות. יתרונות דומים מספקת ג'מטקס גם לשוק הטקסטיל, שאף בו אין כיום כמעט נוכחות לטכנולוגיות הדפוס הדיגיטלי.



שיינמן טוען שהמכונות של ג'מטקס יכולות להגיע למהירויות הייצור של מכונות הצביעה הרגילות, ולכן הן יכולות להיות גם תחליף למכונות הייצור הרגילות, ובה בעת לספק את הגמישות הנובעת מהיכולת הדיגיטלית.



צומת החלטה חשוב אחר של ג'מטקס היה בחירת המודל העסקי. "יכולנו להיות כמו אפריון של סאיטקס, שפיתחה טכנולוגיה ואחר כך בנתה סביבה מכונות", אומר שיינמן. "ככה ניתן להרוויח יותר על המכונה, אבל לא רציתי לבנות מכונות", הוא מודה. בסופו של דבר נבחרה פילוסופיה עסקית אחרת, שמזכירה את דרך הפעולה של חברת אפי האמריקאית - בניית מנוע הדפסה בעבור יצרני המכונות עצמם. באופן הזה מצליחה ג'מטקס לתמרן את פעילותה מבלי להיקלע להשקעות ענק, משום שחלק מהפיתוחים ממומנים למעשה על ידי יצרן המכונות. בנוסף, בטיחה החברה מלעצמה מקור הכנסה עתידי באמצעות הדיו שיימכר למכונות. "כל מנוע הדפסה כזה מוכר את עצמו בכל שנה פעם נוספת בא