בנק ישראל: בעקבות הפחתת הריבית פחתו תשלומי הריבית של הממשלה ב-200 מיליון שקל ב-2001

כתוצאה מירידת תשואות המק"ם ואיגרות החוב בשנת 2001 פחתו תשלומי הריבית הישירים של הממשלה על החוב הפנימי הסחיר שלה ב-199 מיליון שקל, וכן יפחתו תשלומי הריבית העתידיים ב-171 מיליון שקל לשנה - כך נמסר מהמחלקה המוניטרית של בנק ישראל.



בשנת 2001 פעלו כוחות לירידת התשואות בשוקי איגרות החוב והמק"ם, בהם הפחתות הריבית אותן ביצע בנק ישראל, וכמו כן ההאטה בפעילות הריאלית. מנגד פעלו, בעיקר במחצית השנייה של השנה, כוחות לעליית התשואות, בעיקר בשל החריגה שהסתמנה מיעד הגירעון, אשר הביאה לגיוסי הון גדולים על ידי הממשלה, וכן עליית אי הוודאות בשוקי ההון בעולם בעקבות אירועי הטרור בארצות הברית.



מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד, כי החוב הפנימי הסחיר של הממשלה עמד בסוף דצמבר 2001 על כ-148 מיליארד שקל, והוא מורכב מאג"ח צמודות מדד ומאג"ח לא צמודות (שני סוגים אלו נושאים בחלקם ריבית קבועה ובחלקם ניידת) ואג"ח הצמודות לדולר (הנושאות ריבית ניידת הקשורה לריבית הלייבור על הדולר).



במחלקה המוניטרית מציינים עוד, כי בנוסף על החוב הפנימי הסחיר, לממשלה גם חוב פנימי לא סחיר, וכן חוב חיצוני. את החוב הפנימי הלא סחיר, שיתרתו עמדה בדצמבר 2001 על כ-148 מיליארד שקל, מחויבת הממשלה להנפיק למשקיעים מוסדיים, והתשואות על חוב זה קבועות ומנותקות מתשואות השוק. על כן, תשלומי הריבית על חוב זה לא פחתו כתוצאה מירידת התשואות במשק, ולא נרשם כל חיסכון בהוצאה הממשלתית.



במחלקה המוניטרית מציינים כי תשלומי הריבית הינם הוצאה קשיחה, בה חייבת הממשלה לשאת בכל תנאי. כאשר החוב הממשלתי אינו גדל, ככל שתשלומי הריבית קטנים, כפי שזה אכן קרה בשנת 2001 על רקע הצמצום בתשואות במשק, יכולה הממשלה להפנות יותר משאבים לצרכים חשובים אחרים, כגון להוצאות תומכות צמיחה, תשתיות וחינוך ולצרכים חברתיים. מאידך, אם החוב הממשלתי גדל בשל גידול בגירעון, יגדלו הוצאות הריבית התקציב.