כמעט ברגע שבו נראה כי העולם התייאש מכלכלת יפאן, פירסם בנק ההשקעות מריל לינץ' המלצה להשקיע במניות ארץ השמש העולה. ואכן, שוקי ההון מצביעים בעד יפאן: מדד הניקיי 225 של בורסת טוקיו התרומם ב-16% מאז ה-20 בפברואר; מניות הבנקים החלו לעלות בשבועות האחרונים לאחר חודשים של נפילות; הין טיפס השבוע בכ-3% מול הדולר ורשם היום את שערו הגבוה ביותר השנה.
האם זוהי העת לקפוץ על הסוס היפאני? בחינת ההמלצות של מריל לינץ' מגלה הסתייגות לא מבוטלת מהשוק הבעייתי הזה. מריל אמר למשקיעים כי כדאי להגדיל החשיפה ליפאן ולשווקים מתפתחים, ולהקטין החשיפה לשוקי אירופה וארה"ב. הסיבה לירידת קרנו של השוק האמריקאי היא מובנת: תמחור יתר של המניות כבר נוצר כתוצאה מהציפייה להתאוששות הכלכלית.
לגבי יפאן אמר הבנק כי הגדיל את החשיפה לשוק המניות לנוכח סימנים לדפוסים מחזוריים במונחים דולריים. לפי סקר שערך בקרב מנהלי קרנות בעולם, משקיעים מוסדיים הקטינו מאוד את חשיפתם לשוק המדשדש, אולם התאוששות גלובלית עשויה לשנות זאת.
ופסקת ההסתייגות, שנראתה מעט עמומה, אומרת כי בטווח הבינוני הביע מריל לינץ' ספקנות לגבי האטרקטיוויות של מניות ביפאן, לנוכח קצב הרפורמה האיטי במבנה הענף הפיננסי והכלכלה.
בטווח הקצר, המיתאם בין השוק לכלכלה הוא נמוך בדרך כלל. בטווח הבינוני והארוך, המיתאם משתפר, כשבדרך כלל השוק משמש כמנגנון חיזוי. השאלה היא האם לעלייה קצרת הטווח - גם בשוק המניות וגם במטבע - יש המשך, צריכה להתברר בעזרת בחינת נתוני היסוד של הכלכלה היפאנית.
בחודש החולף נדמה היה כי מנהיגיו הכלכליים של העולם מרימים ידיים לנוכח המשבר ביפאן. ועידת שבע המדינות המתועשות, בכל הנוגע ליפאן, היתה סוג של משיכת כתף. על גורלה הכלכלי המר של יפאן נכתבו מלים רבות. אם מערכת הפיננסים של יפאן תקרוס, בהיעדרה של רפורמה עמוקה ומהותית, עלולה כלכלת העולם ליפול לסחרור שיגמד את מה שחוותה בשנתיים האחרונות. אם יפאן לא תתנער מהסטגנציה, הדפלציה והעמקת האבטלה, היא עלולה להפוך לשחקנית משנית בכלכלה הגלובלית - רעיון שנראה כמעט בלתי נתפס על רקע הנס הכלכלי שהוביל אותה לאחר מלחה"ע השנייה למעמד של מעצמה בשנות ה-80.
לעת עתה הרפורמה איננה משכנעת דיה כדי לעורר אופטימיות אמיתית לגבי ניעור המשק היפאני. מניות הבנקים אמנם עלו בשבועיים האחרונים בעקבות כמה סימנים קלושים למחיקת חובות אמיתית, אולם הצעדים האמיתיים טרם ננקטו, ורה"מ עדיין נמצא בין פטיש קיצוצי התקציב לסדן המיתון והאבטלה.
התחזקות הין אף היא נדמית כתיקון זמני. לממשלת יפאן יש אינטרס להחליש את הין, והיא אכן פעלה בהתאם בחודשים האחרונים. בינואר אכן נראה זינוק של 8% ביצוא, ונתון זה עשוי להשיב את פקידי משרד האוצר היפאני לדרכיהם - בכל פעם שהמטבע מראה סימני התחזקות, הם שולחים אותות של אי שביעות רצון. ולחליפין, הבנק המרכזי עשוי להמשיך להזרים היצעי כסף למשק.
ההתאוששות שחוזה מריל לינץ' (או לא) תלויה יותר בגורמים פנימיים ביפאן, מאשר באיזו מחזוריות עולמית. הסטגנציה הקשה התבססה ביפאן בשעה שהעולם כולו הפריח זיקוקי דינור בחגיגות הצמיחה של סוף העשור. אם אותו מרץ ואותה יזמות שהפכו את יפאן למעצמה כלכלית לא טבעו בשחיתות, חובות, ייאוש ואוזלת יד, יש לג'וניצ'ירו קואיזומי סיכוי להתניע את המהפך.
השמש עולה על יפאן?
דפנה מאור
7.3.2002 / 12:51