יצחק טל: הבנקים לא צריכים לחלק דיווידנדים

מאת עמית שרביט



אחת השאלות המעניינות ביותר במערכת הבנקאות ובשוק ההון היא כיצד תתמודד בעלת השליטה בבנק הפועלים , קבוצת אריסון-דנקנר, עם הרווחיות המצטמקת של הבנק ב-2001. הקבוצה התרגלה בשנים האחרונות למשוך דיווידנדים בסכומים גדולים ששירתו הלוואות שנטלה משאר הבנקים בישראל, והשנה, כך נראה, תיאלץ להסתפק בדיווידנד נמוך מאוד במקרה הטוב.



רמת הרווחיות נמצאת בירידה, שוק ההנפקות אינו קיים למעשה ויכולת הגיוס של שטרי הון מוגבלת. הלימות ההון של כל הבנקים מתקרבת למינימום הנדרש (9%), בין השאר בשל הפיחות בשיעור של כ-10% שגרע מהלימות ההון של הבנקים הגדולים כ-0.2% בממוצע. מדובר בתקופה קשה ומשברית המאופיינת בחוסר ודאות, דבר שמעלה את השאלה אם יש מקום לחלק דיווידנד או שמא כדאי לשמור רזרווה לזמנים קשים יותר.



המפקח על הבנקים, יצחק טל, הביע בעבר את חוסר שביעות רצונו מחלוקת דיווידנד בתקופה כזו, אך אמירותיו היו כלליות. ככל שמתקרב מועד פרסום הדו"חות שלפיהם אמורים הבנקים להחליט על חלוקת הדיווידנדים ל-2001, מחדד טל את המסר. הוא מכוון את דבריו בעיקר לבעלי השליטה בבנק הפועלים. טל אמנם לא הורה מפורשות להימנע ממשיכת דיווידנד, אך אינו מסתיר את הסתייגותו מכך. השאלה האם המסר יופנם?



"שוחחתי עם חלק מהבנקים בעניין, מעבר להתבטאות כזו או אחרת בתקשורת. אני לא מתכוון להפעיל כאן סמכויות פורמליות, מאחר שמדובר בסמכות המופעלת במקרה קיצוני בלבד שבו בנק חורג מנהלים ועובר על החוקים", אמר אתמול טל.



טל אומר שבבנקים בכלל ובגדולים בפרט, מבינים היטב את דבריו: "עמדתי הברורה היא שמרבית הבנקים, בוודאי הגדולים שבהם, לא צריכים לחלק דיווידנדים בתקופה כזו. הדברים במערכת אינם מתקיימים על בסיס פורמאלי בלבד. לא לכל דבר אני צריך להוציא הוראה".



רואה בחומרה את המעידות



אחת הסיבות שבגינן טל מתנגד לחלוקת דיווידנדים ב-2001 היא הרצון לא לפגוע בכרית הספיגה של הבנקים - ההון העצמי שלהם. טל מביע את חוסר שביעות רצונו מכך שהמערכת מתקרבת ברוב המקרים ליחס הלימות ההון המינימלי שקבע בנק ישראל, 9%. מדובר ביחס שבין ההון העצמי לנכסי הסיכון בבנק. בנק הפועלים הגיע בסוף הרבעון השלישי ליחס הון מזערי של 9.04%, בבינלאומ י הגיעו ל-9% ובדיסקונט ל-9.1%.



טל רואה בחומרה את המעידות שהיו בבנק לאומי למשכנתאות, בבנק לפיתוח התעשייה ובבנק אגוד, שבהם היתה חריגה מיחס הלימות ההון. אולם לדבריו אין מדובר בפעולה רצונית, אלא בטעות. "בפיתוח התעשייה, הדירקטוריון קבע יחס הלימות מחמיר יותר מזה שלנו (15% ולא 9%), והם פועלים לעלות חזרה מעל ליחס זה".



טל אינו סבור שיש לשנות את יחס הלימות ההון. עם זאת הוא טוען כי בטווח הארוך ייאלצו הבנקים להיות בעלי מבנה הון רחב יותר. "באופן כללי לבנקים יש מעט מדי הון. אנו מחכים להמלצות ועדת באזל (שבוחנת סטנדרטים בינלאומיים למערכת הבנקאות ברחבי העולם, כגון כללי דיווח הלימות הון והיקפי חשיפה).



חשש מהתסמונת היפאנית



אחת הסיבות לירידה בהלימות ההון היתה הירידה ברווחיות שנבעה מהמיתון במשק. המצב הכלכלי הקשה הגדיל את רמת הסיכון בפעילות האשראי, וגרם לזינוק בהפרשות לחובות מסופקים.



"החשש מתסמונת הבנקים היפאנים הוא שהדריך אותנו בשנה האחרונה. חששנו שאם ניתן לדברים להצטבר, הם יגיעו לממדים שקשה יהיה לשלוט בהם. לכן טרחנו להוציא חלק מהדברים לאוויר העולם. כיום אין שום אינדיקציה לחשוב שהתפתחה בועה יפאנית. המערכת יציבה", אמר טל.



המערכת אולי נראית יציבה, אך התפתחות החובות הבעייתיים בה נראית מאיימת. מידת הגמישות בהפרשות לחובות מסופקים רבה. מדובר במדע מאוד לא מדויק, כפי שמגדירים זאת אנשי המקצוע. אולי זו הסיבה לכך שטל הורה על ביצוע הפרשה מיוחדת לחובות מסופקים ברבעון השלישי. הבנקים לא ביצעו את ההפרשה המיוחדת, מאחר שניתן תמריץ לקזז הפרשה זו על ידי הפרשות ספציפיות. טל שעמד מול ביקורת ציבורית ולחץ לא מתון מצד בכירי המערכת, בוחן בסיפוק את החלטתו.



"ההחלטה היתה במקום. היא והדיון הציבורי שבא בעקבותיה הביאו תוצאות טובות מאוד. מעבר לרזרבות של הבנקים שגדלו, חודד הצורך בזהירות בקרב הדירקטוריונים של הבנקים. הבנקים הפכו זהירים יותר בהיבט מתן האשראי. ההוראה היתה גם זרז הפנמת בעיות בבנקים ודירבנה תהליכי התייעלות. הבנקים התחילו לדאוג יותר לצד ההוצאות שלהם.



"במלים אחרות, ההוראה על ההפרשה מיוחדת שהגדילה את ההפרשות הספציפיות, גרמה לירידה ברווחיות. כתוצאה מכך הואץ תהליך ההתייעלות, וזהו תהליך בריא למערכת הבנקאות", אמר.



טל טוען כי ההוראה שהיתה נכונה למחצית השנייה של 2001, מיצתה את עצמה. כיום הפיקוח על הבנקים משלים צעד שהתחיל בהוראה על הפרשה מיוחדת, ושהסתיים בסבב של ביקורות של יחידת הביקורת שבדקה את הלווים הגדולים במשק, ואת הענפים הבעייתיים. ידוע כי צוותים של הפיקוח בדקו לווים כמו גד זאבי ואליעזר פישמן, וכן השלימו בדיקת סקטורים בעייתיים כנדל"ן ותקשורת. "עכשיו אנחנו ממוקדים יותר ומדברים עם הבנקים יותר על הפרשות ספציפיות. לא תהיה הוראה על הפרשה מיוחדת ברבעון הראשון של 2002".



אחד הענפים שנבדקו בקפדנות היה ענף התקשורת. בענף זה חלה התפתחות מדאיגה בקצב ההפרשות ברבעון השלישי של 2001. בנוסף, יתרת החובות הבעייתיים נסקה במאות אחוזים לרמה של כ-5 מיליארד שקל במערכת הבנקאות בסוף הרבעון השלישי.



לחברות הכבלים יש חוב מצטבר של יותר ממיליארד דולר לבנקים, ולחברת הלוויין, יס, הלוואות בהיקף של כ-800 מיליון שקל לטווח קצר. הבנקים, בראשות בנק לאומי - המממן המוביל של הענף - נאלצו להתאים את שווי הביטחונות של לקוחות אלה לגודל ההלוואות שלקחו.