למרות הכל, קליין לא יתפטר בינתיים

מאת מוטי בסוק



ביום שני לפני שבועיים, כמה שעות לפני ההודעה של נגיד בנק ישראל, דוד קליין, על גובה הריבית במשק למארס, ישב שר האוצר, סילבן שלום, בלשכתו בירושלים והירהר בקול רם בהחלטה הצפויה: "הנגיד לא צריך להעלות את הריבית, בשום פנים ואופן. ההחלטה שלו מסוף דצמבר, להוריד את הריבית ב-2.0%, טובה למשק". העיתונים העריכו, באותו בוקר, כי הנגיד יעלה את הריבית ב-0.5%. שלום כעס. "אם קליין יעלה את הריבית ב-0.5% אשקול הקמת מועצת נגידים". אחד הנוכחים בחדר בדק: "אפשר להוציא את זה לתקשורת?" "נדבר על זה אחרי ההחלטה", השיב שלום, לא לפני שחכך בדעתו כמה שניות.



באותו יום ב-16:00 הודיע בנק ישראל כי הנגיד החליט להעלות את הריבית למארס ב-0.6%. להחלטה היו שותפים הפעם, בראשונה, שני המשנים החדשים לנגיד, פרופ' אביה ספיבק מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, וד"ר מאיר סוקולר. ספיבק היה מינוי של שלום, וסוקולר - של קליין. לאחר ההחלטה צילצל אותו "נוכח" לשלום ויועציו, והתעניין אם ניתן להוציא לפרסום את כוונת שלום להקים מועצת נגידים. "לא, באלף רבתי, השיבו בלשכה. מוקדם מדי".



במוצאי שבת בלילה פורסם כי ראש הממשלה, אריאל שרון, ושר האוצר, סילבן שלום, יניחו ביום ראשון (אתמול) בבוקר על שולחן הממשלה הצעת תיקון לחוק בנק ישראל מ-54', שלפיה תוקם מועצת נגידים לבנק ובה 9 חברים: 3 מהבנק ו-6 חיצונים. לפי התיקון, התפקיד המרכזי של הבנק יהיה יציבות מחירים - אבל גם צמיחה ואבטלה. ברוב המכריע של הבנקים בעולם המפותח תפקיד הבנק המרכזי הוא יציבות מחירים. אגב, גם "ועדת לוין" שמינה ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-97', לחקיקת חוק חדש לבנק ישראל, קבעה במסקנותיה, שהונחו על שולחן הממשלה בדצמבר 98', כי התפקיד המרכזי של הבנק צריך להיות יציבות מחירים, כלומר אינפלציה נמוכה.



לשלום יש חשבון אישי לא פשוט עם קליין. ואולם מדוע צירף ראש הממשלה את חתימתו להצעת החוק, שנועדה לפגוע בנגיד קליין, ומה שהרבה יותר חשוב - בעצמאות בנק ישראל. החשש כי הצעת החוק תפגש ביציבות הפיננסית של ישראל, בוודאי לא נמלט מעיניו של שרון, וספק אם ראש הממשלה מברך על משבר כזה במצב שבו מצויה ישראל כיום. לא ברור גם מה היתה עמדת שני יועציו הכלכליים, הפרופסורים יעקב פרנקל וחיים בן-שחר, בסוגייה - ואם ראש הממשלה בחר לפעול בניגוד לדעתם.



שאלות אלה, ודומות להן, עלו אתמול באינטנסיוויות גדולה באוצר, בבנק ישראל, במשרד ראש הממשלה, ובקהיליה הכלכלית כולה. לאיש לא היתה תשובה חד-משמעית. היו שטענו כי שרון זקוק עתה, מאוד, לשלום במרכז הליכוד, במאבק נגד נתניהו הנהפך לקשה יותר. היו שטענו כי ראש הממשלה נפגע קשות מדברים שאמר הנגיד באחרונה, ובמיוחד ההתקפה הקשה שלו, ביום ששי לפני שבוע וחצי, על ההתנהלות הכלכלית של הממשלה. והיו שהזכירו כי הנגיד אמר כמה פעמים כי ראש הממשלה טרוד מאוד באחרונה, ולפיכך צריך להקים פורום שרים לקבלת החלטות בתחום הכלכלי-חברתי.



ובכלל, הנגיד קליין ביצע באחרונה מספר לא קטן של שגיאות שהקפיצו נגדו רבים וטובים. עד היום, גם המקורבים לו ביותר מתקשים להסביר מדוע הסכים להוריד, בעסקת החבילה המפורסמת עם שרון, בסוף דצמבר, את הריבית במשק ב-2.0%. באותה עסקה פעל הנגיד, מאחורי גבו של שר האוצר. עם שלום הוא התמקח על הפחתה של 1.5%. עם שרון הוא סיכם על הפחתה של 2.0% מבלי להניד עפעף. לא ברור גם מה היה חלקם של פרנקל ובן-שחר בחבילה, אך ברור כי היה להם חלק. כנראה לא מבוטל. בכלל, כל המעמד של פרנקל בלשכת ראש הממשלה, לנוכח אפס השקיפות ותפקידיו האחרים בחו"ל מעורר שאלות.



אחרי מהלך הריבית, שיצר הרבה דם רע בין לשכת שר האוצר ולשכת הנגיד, עמדה להתברר בבג"ץ עתירה של שני אזרחים, למינוי משנה לנגיד בנק ישראל. קליין ניסה, בכל כוחו, למנוע מינוי חיצוני. הוא העריך כי שלום ינסה למנות לתפקיד אדם משלו. כדי למנוע מהלך כזה, מינה הנגיד את סגנו הלא רשמי, סוקולר, לאחראי על כמעט כל המחלקות הכלכליות בבנק - להוציא מחלקת מחקר.



מהלך פוליטי מובהק, שקוף, שבא לחסום מינוי של משנה חיצוני. מהלך שאינו מתאים בדיוק למוניטין של הנגיד. שלום, בגיבוי של ראש הממשלה, הציע לתפקיד המשנה את פרופ' אביה ספיבק. למינוי כזה איש לא היה יכול להתנגד. שלום בישל את המינוי בשכל רב. כבר ביולי 2001 המינוי היה מוסכם וסגור. שלום שמר על שתיקה מוחלטת, ספיבק שמר על שתיקה מוחלטת. כך גם שני האישים הנוספים באוצר שהיו בסוד המינוי. התוצאה, בבנק ישראל שני משנים, אחד עם שפע סמכויות, השני בחזקת בלי תיק.



מועצה מוניטרית אינה דבר רע. להיפך, מרבית מדינות העולם סבורות כי היא דבר טוב. עובדה שהן הקימו מועצה כזו. הבעיה היא אחרת: הדרך שבה האוצר מנסה להקים את המועצה מעוררת שאלות. נודף ממנה ריח של נקמנות, של רצון עז לשפוך את התינוק עם המים. למעשה מדובר כאן בכמעט מחטף. ראש הממשלה ושר האוצר גיבשו בחדרי חדרים את הצעת החוק; פירסמו אותה במוצאי שבת, מבלי ליידע את הנגיד במהלך; והניחו אותה בפני הממשלה ביום ראשון. קשה להסביר את החיפזון הרב שבצעדים אלה.



לא רק בכל העולם סבורים כי מועצת נגידים היא דבר טוב ונכון - גם ועדת לוין סברה כך. לדעתה, מועצה כזו עדיפה על המצב הנוכחי שבו אדם אחד - גם אם הוא המוכשר בעולם - מקבל לבדו את כל ההחלטות הקובעות, כולל קביעת הריבית החודשית, ההחלטות בתחום המט"ח, ניהול היתרות, ניווט וניהול הבנק.



בוועדת לוין היו חברים שופט ביהמ"ש העליון בדימוס דב לוין, נגיד בנק ישראל לשעבר, ארנון גפני, פרופ' חיים בן-שחר, פרופ' אלכס צוקרמן, סגן שר האוצר לשעבר, יחזקאל פלומין, יו"ר ועדת הכספים לשעבר, שלמה לורינץ ועו"ד יעקב רובין. הוועדה המליצה על הקמת ועדת נגידים בבנק ישראל, בת חמישה חברים - כשבנק ישראל מצוי בה במיעוט. ואולם בניגוד להצעת שרון-שלום, ועדת לוין הדגישה: "המטרה העיקרית של הבנק המרכזי היא שמירת היציבות ברמת המחירים. מטרה עיקרית נוספת היא היציבות של המערכת הפיננסית".



הוועדה קבעה: "מטרות המדיניות בת