נייס תשלם למשקיעים בישראל כ-3.2 מיליון דולר בגין תיקון הדו"חות

פשרה בתביעה הייצוגית שהגיש אחד המשקיעים בנייס , שמואל וולפין, כנגד החברה והיו"ר שלה לשעבר בני לוין. על פי הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, התביעה תאושר כייצוגית ונייס תשלם למשקיעים בישראל כ-3.2 מיליון דולר.

הפשרה מסיימת למעשה שתי תביעות נפרדות שהוגשו ע"י שני תובעים ושני משרדים נפרדים - האחת ע"י עוה"ד יוקי שמש ועמית מנור והשנייה ע"י משרדו של עו"ד יהודה רסלר.

במסגרת הפשרה תשלם נייס לתובעים הייצוגיים 2% מסכום התביעה לכל אחד (כ-64 אלף דולר לתובע) ולעורכי הדין כ-7%, שהם כ-224 אלף דולר לכל צד מייצג. בסה"כ ישולם לתובעים ולעורכי הדין סך של כ-650 אלף דולר.

עו"ד יהודה רסלר, שיחלק את הכסף למשקיעים, יקבל בתמורה עוד כ-80 אלף דולר עבור החלוקה. חלוקת הכסף שיתקבל במסגרת הפשרה תיעשה באמצעות מומחה שימנו התובעים, אשר יקבע את נוהלי החלוקה.

בסה"כ תשלם נייס בתביעה כ-4 מיליון דולר. הסכום ישולם על ידי חברת הביטוח שלה, ולטענת נייס לא תהיה לפשרה השפעה על הדו"חות הכספיים שלה.

התביעה שהוגשה ע"י שמואל וולפין, באמצעות עוה"ד שמש ומנור, היתה הראשונה. וולפין טען כי רכש בחודשים אוקטובר-נובמבר 2000 275 מניות של חברת נייס מבלי שידע במועד הרכישה את העובדה שהדו"חות הכספיים שפירסמה החברה (הדו"ח לשנת 1999 והדו"חות הכספיים הבלתי מבוקרים לשלושת הרבעונים הראשונים של 2000) היו מוטעים, ולא שיקפו את הכנסות החברה בפועל.

בתביעה נטען כי ב-8 בפברואר 2001 הודיעה החברה במקביל לבורסת נאסד"ק ולבורסה בתל אביב על תיאום מחדש של הדו"חות הכספיים. במקביל להודעה זו הודיע לוין על התפטרותו מתפקידו כיו"ר החברה. כתוצאה מההודעה קרסה מניית נייס באותו יום ב-28.7% בנאסד"ק.

התובע הוסיף כי הכנסות החברה לאחר ההודעה בדבר התיאום מחדש של דו"חותיה הכספיים היו בשיעור הנמוך ב-47% מההכנסות שהופיעו בדו"חות הקודמים, וכי הדו"חות הקודמים לא שיקפו את הכנסותיה האמיתיות של החברה ואת מצבה העסקי האמיתי.

מכאן, טען התובע, שערה של מניית החברה היה מנופח ומלאכותי, שכן היא נסחרה על בסיס דו"חות מוטעים שלא שיקפו את מצבה האמיתי, ומבקש מביהמ"ש לחייב את המשיבים להשיב לכל מי שרכש מניות של נייס בבורסה בתל אביב את סכום ההפסד שלהם.

בתגובה שהגישו נייס ולוין באמצעות עוה"ד פנחס רובין וזוהר לנדה ממשרד גורניצקי ושות', טענה נייס טענה מרכזית אחת והיא כי התובע מנסה לקשור את הנפילה בשער המניה אך ורק לתיקון הדו"חות רטרואקטיווית ל-1999, מבלי שהוא טורח לציין בפני ביהמ"ש את הסיבות האמיתיות לנפילת המניה.

החברה טענה כי "הלכה למעשה ה-restatement החשבונאי השפיע על תוצאות הדו"חות הכספיים באופן שולי". לטענת החברה, גורמים כבדי משקל אחרים הם אלו שהיו יכולים להשפיע על ירידת שער המניות בשנת 2001. בין הגורמים הללו ניתן למנות:

1. אזהרת רווח ראשונה שפירסמה החברה ב-28 לדצמבר 2000, בה הודיעה בין היתר כי ייווצר פער משמעותי בין "ציפיות השוק" לבין התוצאות הכספיות של החברה, דבר שהביא לקריסת שער המניה בכ-56%.

2. אזהרת רווח שנייה שפירסמה החברה כחודשיים לאחר הראשונה, במהלכה איששה את החשדות שהביאו לפרסום אזהרת הרווח הראשונה ואף הודיעה על צעדי ייעול והפסדים תפעוליים שגורמים להנמכת ציפיות ביחס לתוצאות הרבעון הראשון של 2001.

3. התפטרות יו"ר הדירקטוריון של החברה והמייסד שלה, לוין, שלטענת החברה על השפעתה של הודעה שכזו אין צורך להכביר מלים.

4. הודעה על פיטורים מאסיוויים של 20% מכוח האדם, כאשר החברה מציינת בתגובה כי באותה העת פיטורים של 20% מכוח האדם לא היו דבר שבשגרה.

5. משבר עולמי במניות ההיי-טק - החברה טוענת כי הכלכלה העולמית נקלעה מתחילת שנת 2001 למשבר שגרם לירידת שערים כללית ושבאה לידי ביטוי גבוה במיוחד במגזר חברות ההיי-טק.

6. התקופה היא תקופה של אינתיפאדת אל אקצה שגרמה, לטענת החברה, לצניחה משמעותית בשערי המניות הישראליות בעולם.

כל אלו, היו לטענתה הגורמים המרכזיים לנפילתה של המניה, ולא ה-restatement החשבונאי.

למרות זאת, החליטה חברת נייס להתפשר עם התובעים בישראל ולהימנע מהזמן והעלויות הכרוכים בניהול התביעה בארץ. עו"ד פיני רובין אמר לביהמ"ש בדיון שנערך כי לדעתו, "במידה שהתיק היה מנוהל עד תומו, התובע היה מוכה שוק על ירך".

יש לציין כי נגד חברת נייס מתנהלת תביעה דומה בארה"ב. ייתכן שהפשרה אליה הגיעו הצדדים במסגרת התביעה בארץ מסמנת כי גם בתביעה בארה"ב יגיעו הצדדים בקרוב לפשרה. לעת עתה, התביעה שם ממשיכה להתנהל.