בפמן: "האוצר יסבך את המדיניות הכלכלית, וכשיתעורר ביקוש למט"ח ימכור את הרזרבות"

מאת יורם גביזון



סוכנות הדירוג מודיס לא הורידה את דירוג האשראי של הבנקים הישראליים, אומר הכלכלן הראשי של בנק לאומי ד"ר גיל בפמן. הוא מציין כי הדירוג לבנק הפועלים, בנק לאומי והבנק הבינלאומי הראשון, שהועלה באוגוסט 2000 - לא שונה.



מודיס העלתה אז את הדירוג של שלושת הבנקים ל-C ולא שינתה אותו אתמול. הדבר היחיד ששונה הוא התחזית לדירוג של החוסן הפיננסי של הבנקים, ששונה מיציב לשלילי, אומר בפמן.



מודיס הסבירה את השינוי בהשפעת האינתיפאדה על חברות בענפי הבנייה, החקלאות, וכן בהשפעת הירידה בביקוש העולמי על היצוא הישראלי, שעלולים להגדיל את רמת ההפרשות לחובות מסופקים. לדברי בפמן, הדירוג הכולל ניתן על ידי שקלול הציון שניתן לכל אחד מסדרה של מדדים. שינוי הדירוג נעשה רק אם הציון המשוקלל המועדכן שונה במובהק מהציון המשוקלל הקודם.



הדירוג של כל המדדים לא שונה, וגם במקרה של מדד החוסן הפיננסי (FSR) לא הורד הדירוג אלא שונתה התחזית. יש דרך ארוכה בין שינוי התחזית ברכיב בודד לבין שינוי הדירוג כולו, אומר בפמן, שכן יש לראות אם התחזית השלילית תתממש, ובמקרה שתתממש - אם הפגיעה ברכיב זה תהיה מספיק מהותית כדי לשנות את הדירוג הכולל, אומר בפמן.



הוא מציין שהתחזית לדירוג פיקדונות המט"ח של הבנקים (rating Foreign currency deposit), שלהערכתו חשוב יותר ממדד החוסן הפיננסי, נותרה יציבה. התחזית למדד פיקדונות המט"ח, שאומד את יכולתה של המערכת הבנקאית ללוות בחו"ל, נותרה ללא שינוי. זאת, בהתבסס על יתרות המט"ח של החברה ומחויבות הרשויות לשמור על היציבות הפיננסית אם אחד הבנקים ייקלע לקשיים; מחויבות שמומשה בעבר.בפמן התייחס להצעת חוק בנק ישראל שהוגשה שלשום על ידי משרד האוצר, ולהשפעה החלשה שהיתה לה על השווקים הפיננסיים: "ההצעה כל כך קיצונית ולא סבירה במידה כזו, שהיא מכילה מנגנון של השמדה עצמית". לדבריו, המסחר הרגוע בשוק מטבע החוץ והעליות באפיקים השקליים מצביע על כך שהשוק מעריך כי הצעת האוצר יצאה מפרופורציה וסיכויי מימושה נמוכים. משמעות הצעת החוק היא שבנק ישראל יהפוך לתת מחלקה במשרד האוצר. הוא הוסיף כי לאחר שיסבך את המשק במדיניות תקציבית לא שקולה ויגרום לביקוש למט"ח, ימכור האוצר את יתרות המטבע, עד שיסתיימו.



בפמן חושש שהממשלה תשחק עם מטרות בנק ישראל לפי צרכיה, כאשר ברצותה להגביר את הצמיחה תשנה את יעדי האינפלציה. "כל זה מפני שהרכיבים המשמעותיים של המדיניות הכלכלית שנשלטים על ידי הממשלה, כגון מיסוי, גודל הגירעון, הרכב הוצאות הממשלה - אינם מתפקדים", אומר בפמן, "כך שמשרד האוצר מבקש לבצע הכל באמצעות הריבית".



בפמן אינו שותף לאופטימיות של האוצר בנוגע לגביית המסים והכנסות המדינה. נתוני פברואר כללו הכנסות חד פעמיות שמתסכמות ב-5 מיליארד שקל. הכנסות אלו כוללות את הסיוע האמריקאי שנדחה מ-2001 בסכום של 3.5 מיליארד שקל, וכן סכום נוסף של 1.5 מיליארד שקל, שנחלק בין תשלומים של חברות הסלולר להעברות של רשות הנמלים והרכבות.



אם מנכים את ההכנסות החד פעמיות מנתוני פברואר ומשווים אותן לממוצע ב-12 החודשים האחרונים מגלים כי היתה ירידה בהכנסות המדינה ממסים. הוא מציין כי ההכנסות מגביית מע"מ ומכס מגלות חולשה לאחר דצמבר וינואר, שהיו חזקים כתוצאה מהקדמת עסקות בשל הפיחות בשער השקל. כשהתברר שהפיחות מיצה את עצמו היתה התייצבות.



בפמן מגלה אופטימיות רבה יותר בנוגע להמשך מגמת הגידול ביצוא כתוצאה מהפיחות הריאלי, וכן כתוצאה מגורמים אחרים, כגון הירידה בשכר הריאלי ברבעון הרביעי, השיפור בתנאי הסחר באותו רבעון כתוצאה מירידת מחירי הסחורות, והירידה החזקה בריבית הריאלית לזמן קצר; כל אלה מגדילים את התחרותיות של היצוא הישראלי.



לדבריו, המהלך של שיפור ברווחיות ובתחרותיות של היצוא לא החל בחודשים האחרונים, אלא בפיחות הריאלי של ראשית 2001, שהלך ונצבר והחל להשפיע כשההתאוששות בביקושים העולמיים תומכת במהלך.



הוא טוען כי ניתן לקבל המחשה על מידת ההשפעה של הביקוש העולמי על היצוא הישראלי מהמיתאם שנמצא (ראו גרף) בין מדד מנהלי הרכש בארה"ב לבין היצוא התעשייתי הישראלי. השינוי במדד מנהלי הרכש משפיע בפיגור של שני רבעונים על היצוא התעשייתי, כך שאם מגמת הזינוק בחודשיים הראשונים של 2002 תימשך היא צפויה להשפיע מהותית על היצוא ברבעון השני והשלישי של 2002 ולהביא להתאוששות מוטת היצוא במשק.



למרות השיפור הצפוי ביצוא הוריד באחרונה בפמן את תחזית הצמיחה ל-1.0% בשל ההרעה בצריכה הפרטית, שנובעת מההרעה במצב הביטחוני, השחיקה בשכר והעלייה באבטלה.