מזווית טכנית: זרזים למכירות חיסול

מאת רפי פרסיץ



החלטות לממש רווח, או הפסד (או לחנוך עומדת מכר בחסר), בעייתיות לאין ערוך מהחלטות לחנוך עומדות רכש. בעוד אנליסטים ויועצי השקעות למיניהם מציפים אותנו בהמלצות קנייה, מעטות המלצות המכר היוצאות מבתי מדרשם. נטייה/הטיה זו מזדקרת בשווקים פריים, כשמצויות רוב המניות במגמת עלייה מובהקת.



אבוי, מאז מארס 2000, כשנהפכו היוצרות ושוקי המניות פצחו במגמת נסיגה, נתבעים משקיעים לאמץ גישה יותר מאוזנת ומפוכחת.



הדילמה הניצבת בפני משקיעים שוקלי-מימוש אינה קלה. אלה המחזיקים במניות שהניבו להם רווחים, מתלבטים אם ראוי לממשם - פן תתמיד מגמת הנסיגה. אלה המחזיקים במניות שהנחילו להם הפסדים, תוהים שמא כדאי לנצל את הנסיגה כדי להוסיף לאחזקותיהם עוד מניות במחירים נמוכים יותר, ובכך להפחית (=למצע בכיוון מטה) את העלות הכוללת של אחזקותיהם. "אחרי ככלות הכל", מתנחמים הם, "כל עוד לא מימשנו הפסד, מדובר בהפסד וירטואלי בלבד".



לפני כשלושה שבועות הבאנו במדור זה 13 כללי השקעה בסיסיים של גורו ההשקעות האגדי וורן באפט. הזרזים למימוש השקעות הפוכים. מיכאל פטרסון, פרופ' אמריקאי לכלכלה, מסכמם להלן, בהדגישו היטב שלעתים אין די בזרז-מכר בודד כדי להכריע את הכף.



שיקול מכריע בהחלטת-מכר צריך להיות: האם, בנסיבות העכשוויות, עדיין תקפים השיקולים שהנחו את החלטתנו להשקיע במניה מסוימת. רק כשחל שינוי מהותי באמות המידה המקוריות, שדרבנו אותנו לחנוך עומדת רכש, ראוי לשקול את חיסולה. שינוי זה עשוי להסתמן כש:



* תחזיות רווח אינן מתממשות, או כשמנפיקה הנהלת התאגיד שבו השקענו אזהרת רווח - אף שגם אז שומה עלינו לוודא אם גלומה אזהרה זו בשער המניה, אם לאו.



* דיווחי התאגיד, תחזיותיו ומאזניו מתוקנים לעתים תכופות: איתות מחשיד, המצביע על הנהלה כושלת.



* כשמבחינים בשינויים לרע בענף - כפי שקרה במניות טכנולוגיה בשנתיים האחרונות.



* כשנתפסים מנהלי התאגיד שבו השקענו בקלקלתם - בין ברכישות שאינן עולות יפה, בין במאמציהם להתייעל ולחסוך בהוצאות; וכדומה.



* כשאין מצליחים שערי מניה, בתום שניים-שלושה ניסיונות חוזרים, להבקיע את רף הפסגה שאליו העפילו (תבנית "שלושת האינדיאנים הקטנים"), ו/או כשמבקיע שערה של מניה, בכיוון מטה, קו-מגמה שסעד אותו תקופה ארוכה.



האם ראוי לחסל עומדות-רכש כשמאמיר שערה של מניה ליעד (השרירותי) שהועדנו לה כשרכשנו אותה? על בנג'מין גראהם, שותפו הוותיק של וורן באפט, מספרים שהיה שוקל מימוש רווח כל אימת שהאמיר שערה של מניה ב-50% מעל לשער רכישתה (לא ברור באיזה פרק זמן מדובר: ר"פ).



לדעת פטרסון, השגת יעד-מחיר היא הזדמנות נאותה לשקול אם כדאי להוסיף להחזיק במניה רווחית; אך אסור לשיקול זה שיכריע בגפו. שכן אף שלעולם "אין מבכים רווח", עלול חיסול בטרם עת של מניה רווחית לגזול ממשקיעים רווחים פוטנציאליים נכבדים - שהיתה מניבה להם מדיניות "החזק".



כך או כך, אף שאין להתעלם מתוצאות עסקיות בחמש השנים האחרונות, צריך השיקול הקובע להתבסס על תוואי התוצאות הסביר של המניה בעתיד; לא על מה היו תוצאותיה בעבר.



שאלה אחרת, הכרוכה באורח הדוק לחיסול עומדות השקעה רווחיות, היא: באיזה אפיק חלופי נשקיע את תמורת המכר: אם נחסל את כל אחזקותינו הרווחיות, אנו עלולים להיוותר רק עם השקעותינו הזיבוריות.



האם נממש את אחזקותינו כשמפגין השוק בכללו סימני רפיון? פרופ' פטרסון מאמין בתורת הדעה הנוגדת, הגורסת שראוי לשקול מימוש דווקא כששרויים רוב האנליסטים, יועצי ההשקעות וסרסורי הבורסה בתחושות התעלות. שכן בשלב זה, כשמיצו רוב המשקיעים את תאוותם ופוחת מספרם של משקיעים פוטנציאליים בשוק, לא נותר בו די "חמצן" כדי להוסיף להניעו מעלה.



פטרסון, הדוגל בפיזור סיכונים ובניכוש מתמיד של תיקים, ממליץ למשקיעים כבדים להיזהר מהשקע יותר מ-20% משווי תיקיהם במניה בודדת, ולמשקיעים קטנים - לא יותר מ-10% במניה בודדת.