מיזמי אינטרנט באירופה מעניינים בעיקר חברות מסורתיות

מאת סוזן קפנר



לונדון. כשמועדון הכימייה, קבוצת בכירים מתעשיית הטכנולוגיה, התכנס לפני כמה שבועות בלונדון, ברשימת הנוכחים היו יותר שמות מהכלכלה הישנה מאשר מהכלכלה החדשה. ג'ון בראוט, מנכ"ל טסקו.קום, פעילות האינטרנט של רשת המרכולים הבריטית טסקו, היה המרצה האורח, ובין המשקיעים הפוטנציאליים היו נציגים של חטיבת מיזמי האינטרנט של קבוצת הנפט של.



חלפו הימים שבהם יזמים יהירים עם תוכניות עסקיות מינימליות חתמו עסקות עם משקיעים נלהבים על גבי מפית. האינטרנט התבגר, ולפחות באירופה הוא נשלט בידי חברות ותיקות ומבוססות, המשתמשות בו כדי להרחיב את פעילותן המסורתית.



ברנאר ארנו, יו"ר ובעל השליטה ב-LVMH, שהימר על חברות כמו eBay ו-MP3.com בתחילת דרכן, החליט בעקבות הצלחתו להקים קרן מיוחדת להשקעות בחברות סטארט-אפ אירופיות, בתקווה למצוא את "יאהו הבאה". LVMH היא קבוצת מוצרי היוקרה הגדולה בעולם, עם מותגי אופנה כמו כריסטיאן דיור ולואי ויטון. לאחר שהשקיע כ-500 מיליון דולר בחברות כמו QXL, אתר מכירות פומביות אירופי המתחרה ב-eBay, ובאתר הימורים, החליט ארנו לחדול מהשקעות מקוונות. הקרן Europ@Web הצליחה להציל רק 300 מיליון דולר מהכספים שהשקיע. לעת עתה, היא תמשיך להחזיק בכ-20 החברות שבהן השקיעה בעבר.



"זו לא הצלחה גדולה", אמר אוליביה לאבס, דובר Europ@Web, "אך בהשוואה לאחרים - לא כשלנו". הגיחה של ארנו לחלל הקיברנטי לא היתה גרועה מזו של משקיעים גדולים אחרים, כמו קרן CMGI האמריקאית וקרן סופטבנק היפאנית. נסיגתו תורגש בעיקר באירופה, אומרים אנליסטים, בעיקר בשל היעדר משקיעי הון סיכון הנכונים להמר על טכנולוגיות חדשות.



בניגוד לארה"ב - שם צברו משקיעי הון סיכון ניסיון במשך כעשרים שנה ורבים נהנו מרווחים שמנים מהשקעות אינטרנט לפני התפוצצות הבועה - אירופה איחרה למסיבה. הקרנות המעטות שהוקמו בסוף שנות ה-90 באירופה ספגו מהלומה קשה כשהשוק קרס, ולאף אחת לא היו רווחים מהעבר כדי לרכך את המהלומות האלה.



"קרנות ההון הסיכון האירופיות מתקשות לגייס כספים, ולכן חברות חדשניות מתקשות למצוא מימון", אומר ג'רי מלדין, שותף בחברת הייעוץ ביין & קומפני. "ייתכן שבשל כך יישחק כושר התחרות של אירופה מול ארה"ב".



המשקיעים נסוגים, אך השימוש באינטרנט באירופה ממשיך לעלות. מספר משקי הבית המחוברים לאינטרנט באירופה גדל ב-7% בששת החודשים שהסתיימו בינואר 2002, לעומת ששת החודשים המקבילים ב-2000 וב-2001, ל-46.8 מיליון, לפי חברת המחקר ג'ופיטר. זמן הגלישה עלה ב-20%.



הפופולריות הגוברת של האינטרנט לצד מקורות המימון המצומצמים משמעותם כי לפחות כמה מחברות האינטרנט המצליחות ביבשת הוקמו בידי חברות מסורתיות. רשת חנויות האלקטרוניקה הבריטית דיקסון הקימה את פרי-סרב, שעקפה במהירות את בריטיש טלקום, והפכה לחברת שירותי הגישה לאינטרנט הגדולה במדינה.



ג'ף מלקהי, מנכ"ל הקמעונית הבריטית קינגפישר, חבר לארנו בהקמת חברת שירותי הגישה לאינטרנט בחינם ליברטי-סרף, שהתחרתה בהצלחה בוונאדו של פראנס טלקום. ליברטי-סרף נמכרה בכ-750 מיליון דולר במזומן ובמניות לטיסקלי האיטלקית.



גם בקמעונות המקוונת המצב דומה. לאחר הקריסה המהדהדת של קמעונית האופנה Boo.com לפני שנתיים (אחת ההשקעות הכושלות של Europ@Web), החברות השולטות בתחום הן קמעוניות מסורתיות. בעבר נמתחה עליהן ביקורת על כך שהשתמשו באינטרנט רק כאפיק מכירות נוסף; הן "חושבות בקטן" - אמרו המקוטרגים.



כיום הן מושכות קונים, בין השאר באמצעות הקמת עמדות אינטרנט בחנויות. כך עושות ארגוס הבריטית ו-Fnac הצרפתית. אחד השירותים הפופולריים ביותר שלהן הוא החלפת מוצרים שנרכשו ברשת בחנויות הרגילות שלהן. גם בנקים מסורתיים נהנים מהצלחה גדולה באינטרנט יחסית למתחריהם המקוונים.



גם בתחום התעופה והתיירות רשמו כמה חברות מקוונות כישלונות צורבים. LastMinute.com ו-LeisurePlanet לא אמדו נכונה את גודל השוק ואת עלות גיוס הלקוחות. LeisurePlanet, גם היא אחת מחברות Europ@Web, שינתה באחרונה את שמה לסילוורסטאר הולדינגס, ואת פעילותה לאתרי ספורט ומדיה.



הנהנות העיקריות מפעילות מקוונת הן חברות תעופה זולות כמו Ryan Air, המנצלות את הרשת כדי לצמצם את ההוצאות הקשורות בהזמנת כרטיסית. כיום כ-75% מהכרטיסים שלהן נמכרים באינטרנט.



ארנו עדיין מקווה שלפחות אחת מההשקעות המקוונות שלו תניב רווחים שמנים. דובר Europ@Web מקווה כי האחזקות ב-ArtPrice, מסד נתונים מקוון ממכירות פומביות, יימכרו בעתיד ברווח. כמו כן מחזיקה Europ@Web בנתח מניות גדול ב-Datek, אחת מחברות שירותי המסחר המקוון במניות הגדולות בארה"ב.



אך עם עתיד האינטרנט באירופה ידמה לעברו, ייתכן כי ההשקעה הטובה ביותר של ארנו תהיה דווקא בנכס המתאים לפעילות הליבה של LVMH. באחרונה רכשה החברה את אתר מוצרי היוקרה eLuxury.com, שבאמצעותו היא מתכננת למכור בעיקר את מותגיה.