נוני מוזס נחקר בחשד לשיבוש הליכי משפט

שופטת ביהמ"ש המחוזי יהודית שטופמן אישרה בקשת העיתונאי יואב יצחק לפרסם חלק מתחקיר שביצע על בעל השליטה בעיתון "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס. הפרסום הותר לגבי פרשה בפברואר שהתרחשה ב-1999 במסגרת תיק אישות בין נוני מוזס ואשתו מיכל, שהתנהל בפני השופט שמואל בוקובסקי, בביהמ"ש לענייני משפחה.

במהלך אחד ההליכים שניהלו נוני מוזס ואשתו בבית המשפט לענייני משפחה, הודיע בפתח אחת הישיבות השופט בוקובסקי כי פנה אליו אדם, מנכבדי הקהילה, בעניינים הקשורים להליכים המתנהלים בין הצדדים. בעקבות הדברים פנה עו"ד דן אבי יצחק, בא כוחה של מיכל מוזס, למשטרה והגיש כנגד נוני מוזס תלונה ודרישה לפתוח כנגדו בחקירה בחשד ל"ניסיון להשפיע על שופט שלא כדין" ו"שיבוש הליכי משפט". בעקבות התלונה פתחה המשטרה בחקירה, וככל הידוע נסגר תיק החקירה בלא שנמצאה כל עילה לפתיחת הליכים משפטיים.

יואב יצחק ביקש לפרסם את העניין ופנה לביהמ"ש באמצעות עוה"ד צביקה בר נתן וגיורא ארדינסט. נוני מוזס התנגד לחשיפה, באמצעות עו"ד פרופ' דוד ליבאי, וטען כי המדובר בהליכים המתנהלים בבית הדין למשפחה אשר מתקיימים בדלתיים סגורות, ולפיכך איסור הפרסום חל גם על דבריו של השופט בוקובסקי.

הבקשה הראשונית להסיר את איסור הפרסום נדונה בפני השופט בוקובסקי עצמו, וזה קבע: "אשר לפרסום החשד לכאורה כי משיב 1 ניסה להטות משפט בדיונים שהתנהלו בפני, אינני רואה סיבה לפתוח את העניין בשנית ולאפשר פרסומו. טוען ב"כ העותרים כי איסור הפרסום חל רק על הנאמר בדיון ולא על חקירת המשטרה. אולם אין העניין בכך. עו"ד אבי יצחק שהיה ב"כ משיבה 2 באותה תקופה, ביקש לפתוח בחקירה ולפרסם את העניין.

"ביום 14.3.99 החלטתי כי יש לאפשר לרשויות אכיפת החוק על-מנת לבדוק את התקרית לגופה. תוצאות החקירה ידועות ואין בכך כדי לאשר את הבקשה לפרסם את העניין, וזאת גם על-מנת לאפשר למשיבים להמשיך ולנהל דיון תקין ללא השפעות חיצוניות. אינני רואה לשנות מהחלטתי זו".

על החלטה זו עירער יצחק לביהמ"ש המחוזי בתל באביב, והשופטת שטופמן קיבלה את ערעורו ככל שהוא נוגעה לפרשה זו. השופטת קובעת כי: "אין חולק כי הדברים שנמסרו מפי כבוד השופט בוקובסקי נאמרו במהלך דיון בדלתיים סגורות בבית המשפט לענייני משפחה. יחד עם זאת, השאלה שבפני היא האם עשה בית המשפט קמא שימוש נכון בשיקול הדעת הנתון לו, משלא התיר את פרסומה של הפניה אליו, מכוח הסמכות הנתונה לו על-פי סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט.

השופטת קובעת כי אין כל ספק שנוני מוזס הינו איש ציבור, עורך עיתון נפוץ, אשר יש לו מעמד בשיג ושיח הציבורי. "עובדה זו לא היתה ואיננה שנויה במחלוקת". למוזס, קובעת השופטת, אומנם קמה זכות לאיסור פרסום, אולם זכות זו נשקלת, בהיותו איש ציבור אל מול זכות הציבור לדעת אודות מהליכיו והתנהגותו.

השופטת מנתחת את זכותו של איש הציבור לפרטיות וקובעת: "אם תמצי לומר כי בענייניו האישיים אין איש הציבור שונה ממי שאיננו איש ציבור, סבורה אני שאין הדבר כך, מאחר שמי שבחר בקריירה ציבורית או הינו איש ציבור בשל מעמדו בחברה, מחויב לשקיפות יתר של התנהגותו ומעשיו והוא חשוף יותר לביקורת ציבורית.

בעקבות זאת, קובעת השופטת כי "נוסחת האיזון" מטה את הכף לכיוון הסרת איסור פרסום שמדובר באיש ציבור אשר נטען כי עשה מעשה אשר זכות הציבור לדעת אודותיו.

השופטת מוסיפה כי קיום הדיון בדלתיים סגורות בבית המשפט לענייני משפחה, תכליתו לאפשר לצדדים לנהל את ההליכים הנוגעים ל"ענייני המשפחה" בלא חשש מפני פרסום ענייניהם האינטימיים בראש חוצות. תכלית החקיקה איננה מתן חיסיון מפני פרסום מעשה או מעשים שאינם חלק מההליך המשפטי שבין הצדדים.

"בעניינינו לא ניתן לומר שהפנייה לשופט מחוץ לכותלי בית המשפט היא "מענייני המשפחה", כמשמעותם בחוק בית המשפט לענייני משפחה. מעשה אסור של פנייה לשופט איננו יכול, בשום פנים, להיחשב חלק מההליך המתקיים בבית המשפט לענייני משפחה, גם אם הוא קשור בהליך זה".

השופטת מוסיפה עם זאת כי אין בדברים אלה כדי לומר דבר לעניין משמעות הפנייה, מהותה, האם יש בה משום עבירה וכל היוצא בזה.

השופטת מדגישה כי המשטרה, שבדקה את תלונת אבי יצחקי, לא מצאה ממש בעניין זה. אולם, כאמור, היא סבורה כי אין זה ראוי להטיל על פרטי האירוע איסור פרסום.

השופטת נתנה החלטתה זו כבר לפני שבוע, אך הורתה לעכבה למשך 7 ימים לצורך הגשת ערעור מטעמו של מוזס; ערעור שכזה לא הוגש, והיום הותרה הפרשה לפרסום.