עו"ד קפלנסקי נגד סולל בונה, סיבוב נוסף

מאת חיים ביאור
מאבק משפטי שהתנהל בין סולל בונה (סו"ב) לבין חברת הביטוח סלע וההסתדרות הציונית העולמית בראשית שנות ה-90, התפתח לסכסוך קשה יותר בין סו"ב לבין עו"ד משה קפלנסקי, שייצג אותה במאבק מול חברת הביטוח. בסוף השבוע שעבר הסתיים סכסוך זה, בהפסדו של קפלנסקי: הבורר שמונה להכריע במחלוקת, השופט בדימוס אורי שטרוזמן, קבע כי קפלנסקי ישיב לסו"ב 160 אלף שקל במונחי 1989, שהם, בצירוף ריבית והצמדה, 700 אלף שקל.



תחילת המקרה ב-1982, כשבעקבות הסכם השלום עם מצרים נדרשו חברות ישראליות, בהן סו"ב, לפנות מפתחת רפיח מבנים וציוד חקלאי ולהעבירם לשטח ישראל. בעת הפינוי נגרם נזק לציוד וחממות שפינתה סו"ב ובשל כך היא הגישה באותה שנה תביעה לתשלום פיצויים מחברת הביטוח לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בינואר 1989 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה נגד ההסתדרות הציונית, אך חייב את חברת הביטוח לשלם לסו"ב שני מיליון שקלים, בצירוף הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.



סלע עירערה לבית המשפט העליון וביקשה עיכוב ביצוע, אך בקשתה נדחתה. לכן, בפברואר 1989 היא שילמה לסו"ב, באמצעות קפלנסקי, את כל הסכום שנפסק לחובתה, בסך 2.19 מיליון שקל. מסכום זה קיזז קפלנסקי, בו ביום, את שכר טרחתו, בצירוף מע"מ ובסך הכל 286,935 שקל.



אולם בפברואר 1993 פסק בית המשפט העליון כי הפיצוי שתשלם סלע לסו"ב יקטן בכמעט מחצית ויעמוד על 1.1 מיליון שקל בלבד, לפי מדד דצמבר 1988. לכן בפברואר 1993 החזירה סו"ב לחברת הביטוח את ההפרש בין הסכום שקיבלה לבין הסכום שנפסק לזכותה בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה, שכר טרחה ומע"מ, בסך 3.3 מיליון שקל.



בעקבות פסיקות בית המשפט שחייבו את סו"ב להחזיר חלק מהפיצוי שקיבלה מחברת הביטוח, פנתה סו"ב לעו"ד קפלנסקי ודרשה ממנו שיחזיר לה את הסכום העודף, לטענתה, שנשאר בידו אחרי שחויבה להשיב לחברת הביטוח את הסכום העודף שהיא קיבלה כתגמולי ביטוח.



קפלנסקי לא מחזיר
קפלנסקי לא נענה לדרישה זו ולכן הגישה נגדו סו"ב, ב-1993, תביעה לבית משפט השלום בתל אביב בסך 160 אלף שקל במונחי 1989, סכום שצמח עד מועד הגשת התביעה ל-447 אלף שקל. כיום מסתכם הסכום ב-700 אלף שקל.



קפלנסקי טען בבית המשפט כי זכותו לדחות את הדרישה להשבת כספים לסו"ב, באמרו כי הסכם שכר הטרחה בינו לבין החברה מתייחס רק לשכר המגיע לו בשביל טרחתו בערכאה הראשונה ולא בערכאת הערעור. עוד טען, כי על ההשבה הנדרשת ממנו חלים דיני עשיית עושר ולא במשפט.



ב-1996, בהסכמת סו"ב וקפלנסקי, הועברה המחלוקת בין הצדדים להכרעת הבורר שטרוזמן, החלטה שקיבלה תוקף בבית המשפט. בדצמבר 1997 קבע הבורר שעל קפלנסקי להשיב לסו"ב "חלק משכר הטרחה שקיבל בשביל טיפולו במשפט שניהל נגד סלע וההסתדרות הציונית העולמית וסכום ההשבה ייקבע בהמשכה של הבוררות".



אלא שהדיון על הסכום שישיב קפלנסקי התעכב מעל שלוש שנים, בגלל בקשת קפלנסקי לפסול את שטרוזמן מתפקיד הבורר, בגלל פסול שמצא, לטענתו, בהתנהגותו. בקשת הפסילה נדחתה בידי שטרוזמן ובידי שלוש ערכאות שיפוטיות.



שטרוזמן קבע, בין היתר, כי קפלנסקי קיבל כסף מסו"ב על תנאי שסכום הפיצוי המקורי - שנפסק בבית המשפט המחוזי - יישאר על כנו. התנאי לא התקיים ועל כן היה עליו להשיב לסו"ב כל סכום העולה על המגיע לו לפי הסכם שכר הטרחה. "משלא עשה כן, הפר קפלנסקי את ההסכם עם החברה וזו רשאית לאכוף עליו את קיום ההסכם, כלומר השבת הסכום העודף שבידו".



בעוד סו"ב ניהלה הליכים משפטיים נגדו בעניין הכספים שהוא חב לה, לטענתה, קיבל על עצמו קפלנסקי לייצג חמישה חברי הסתדרות ותיקים שהגישו תביעה משפטית גדולה נגד סו"ב והחברה האם שלה, שיכון ובינוי. עם התובעים נמנה גם שר הדתות והכלכלה לשעבר שמעון שטרית.



בתביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב שהגיש קפלנסקי בשמם של החמישה, נטען כי שיכון ובינוי נמכרה ב-96' בהרבה פחות משוויה האמיתי. לפי התביעה, מכירת שיכון ובינוי ב-300 מיליון שקל נעשתה למרות שההערכות לגבי שוויה נעו בין 300 מיליון שקל ל-793 מיליון שקל.



לטענת החמישה, הצורה שבה הוצג הונה האמיתי של שיכון ובינוי היה מטעה, בכך שחשף נתונים חשבונאיים במחירים היסטוריים. התביעה מכוונת למעשה נגד העומדים בראש שיכון ובינוי (וסו"ב) היו"ר פרופ' אפרים צדקה והמנכ"ל עוזי ורדי-זר וראשי קבוצת אריסון השקעות שרכשה 15% משיכון ובינוי, יחד עם העובדים שרכשו 79.2% מהחברה.



התביעה חשפה את התחמקות ההסתדרות מלחקור את המכירה של שיכון ובינוי חרף החלטתו של גזבר ההסתדרות לשעבר, שמואל אביטל, להקים ועדה בעניין. בדצמבר האחרון מינה יו"ר ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ, את שמואל סלבין, מנכ"ל האוצר לשעבר וכיום יו"ר החברה לניהול נכסי הנדל"ן של ההסתדרות, לחקור את הנושא, אך עד כה הוא לא פירסם את ממצאיו.



תגובת קפלנסקי:"איני משלים עם פסק הבורר ואני מתכוון לבקש מבית משפט השלום את ביטול החלטתו. שטרוזמן הפר אמונים כלפי, בכך שמנע ממני, במהלך הבוררות, להביא עדים, בראש וראשונה את ורדי-זר. אין קשר בין התביעה שהגישה סו"ב נגדי לבין העובדה שאני מייצג את התובעים נגד שיכון ובינוי. היוזמה לתביעה בעניין מכירת שיכון ובינוי לא היתה שלי, אלא של שטרית, שפנה אלי".