את הכסף

האם תסריט האימים של מנהלי קרנות ההון סיכון ברחבי העולם מתקרב? בענפי ההיי-טק והמימון יודעים כולם שתעשיית ההון סיכון נמצאת בנקודת שפל: שווי חברות הסטארט אפ בפורטפוליו של הקרנות התמוטט, חברות רבות נסגרו ונמחקו, גיוסים חדשים שמורים רק לחברות ותיקות עם מוצרים באמת מבטיחים, ואף קרן הון סיכון אינה יודעת מתי תצליח לגייס את הקרן הבאה.



בקרנות מתנחמים בינתיים בעובדה שהחיים ממשיכים, והם בסך הכל די נוחים. למרות הפעילות העסקית הנמוכה ומצב הרוח השפוף, חברות הניהול של הקרנות ממשיכות לגבות מהמשקיעים בדיוק את אותן עמלות ניהול כמו בימים הטובים, המנהלים ממשיכים להגיע למשרדים המפוארים שבנו בשנתיים האחרונות, וגם המשכורת שלהם נותרה ללא שינוי. גם בארה"ב וגם בישראל לא שמענו עד כה על קרן שהתנדבה, לאור המצב, להפחית את דמי הניהול, להוריד את משכורות השותפים והאנליסטים או לעבור למשרד צנוע יותר.



אבל מהלך משפטי תקדימי שמתגלגל עתה בארה"ב עשוי להפר את השלווה הזו: משקיע מוסדי גדול, המנהל השקעות בהיקף של 3 מיליארד דולר, תובע קרן הון סיכון מוכרת, ודורש ממנה למעשה להתחסל ולהחזיר את יתרת המזומנים שלה לבעלי המניות. החברה התובעת היא שותפות בשם מילניום, והיא באה בטענות אל קרן הון בשם MeVC דרייפר פישר 1, קרן הון מיוחדת שכן מדובר בקרן סגורה הנסחרת בבורסה הראשית בניו יורק, ה-NYSE.



ל-MeVC מבנה משפטי מאוד שונה מלקרנות ההון סיכון הסטנדרטיות, כגון אלה הפועלות בישראל, והיא יותר דומה לקרנות הנסחרות בבורסה בת"א כגון מרתון , גרין ומופת . בעת הנפקתה, לפני כשנתיים, גייסה הקרן כ-330 מיליון דולר והיא השקיעה עד עתה בכ-20 חברות סטארט אפ, בהן בחברת אקטליס הישראלית - אחד הסטארט אפים היותר מבטיחים בארץ. בעת השקת הקרן, בשיא אופוריית ההיי-טק, קיבלו יזמיה שבחים מתעשיית שוק ההון, שכן היא נראתה כהזדמנות יוצאת מהכלל עבור המשקיעים הקטנים להשתתף גם הם בחגיגת היי-טק ורווחי ההון סיכון, שהיו עד אז שמורים למשקיעים מוסדיים ושאר בעלי ממון וקשרים. המנהלים והיועצים של הקרן באים רובם מקרב מנהלים הקשורים לאחת מקרנות ההון סיכון הגדולות והידועות בארה"ב, קבוצת דרייפר פישר יורבטסון.



מנכ"ל מילניום: הדרך הנכונה היא להחזיר את ההון למשקיעים



אבל לא המנהלים המכובדים ולא החברות שבפורטפוליו מרשימים את מילניום, המחזיקה בכ-4% מהמניות של הקרן. מאז החלה להיסחר, לפני שנתיים, איבדה הקרן יותר מחצית משוויה הבורסאי, ומניותיה נסחרות כעת במחיר של 9 דולרים למניה, בעוד השווי הנכסי עומד על כ-14 דולר למניה, על פי נתוני הקרן המופיעים באתר שלה. מנכ"ל מילניום, רוברט קנפ, מאוד החלטי בעניין: "הדרך הנכונה היא להחזיר את ההון למשקיעים", הוא אומר לסוכנות רויטרס.



קנפ ו-MeVC נמצאים במסלול התנגשות מזה זמן מה, וזו לא ההתכתשות המשפטית הראשונה שלהם. לפני כחודש, למשל, הגישה מילניום תביעה אחרת, שהם היא קובעת כי דמי הניהול של הקרן, בסך 2.5% בשנה, גבוהים מדי. בקרן טוענים, בצדק, כי אלה דמי ניהול מקובלים בתעשיית ההון סיכון, הגובה בין 1% ל-3% לשנה, וכי ממילא קנפ ידע עליהם כאשר רכש את יחידות הקרן. במילניום, מצדם, אומרים ש-MeVC היא לא קרן הון סיכון רגילה, והעובדה שהיא מיועדת למשקיעים קטנים מחייבת אותה להפחית בדמי הניהול.



מקרה זה הוא לא הראשון שבו משקיעים בקרנות הון סיכון מבקשים לחסל את השקעתם, אבל הוא מאיץ תהליך שכבר החל ושבמסגרתו מנסים משקיעים מוסדיים לצמצמם את החשיפה שלהם לתחום ההיי-טק וההון סיכון. הסיבות לכך רבות: האמון בהשקעות בהיי-טק ירד, הצלקות מההפסדים הקודמים עדיין לא הגלידו, וכן עוד סיבה טכנית אך חשובה. גופים מוסדיים, המשקיעים בדרך כלל כספים של פנסיונרים, מעולם לא התכוונו שההון סיכון יהווה יותר מאחוזים בודדים מתיק ההשקעות שלהם; אבל ירידת הערך של שאר ההשקעות יצר מצב שבו ההשקעות בסטארט אפים גדולות יותר, במונחי אחוזים, ממה שמותר להם - ולכן הם עושים כל מאמץ להקטין את החשיפה שלהם לענף.



מוקדם כמובן להעריך אם MeVC תפורק, וגם אם כן, אין זאת אומרת שזה יהיה גם גורלן של קרנות הון סיכון אחרות, ולו בגלל העובדה שהכסף של MeVC כבר בקופה, בעוד שהכסף של קרנות ההון סיכון נשאר אצל המשקיעים עד ש"קוראים לו" כדי לבצע השקעה כשלהי. אבל אין ספק שככל שיתרבו תביעות מהסוג של מילניום, כך יעלה מפלס החרדה של מנהלי קרנות ההון סיכון, גם בסיליקון ואלי וגם בהרצליה פיתוח.